מילון המושגים

היפרליפידמיה זהו שם כללי למגוון הפרעות אשר כוללות עודף כולסטרול, עודף שומנים (טריגליצרדים) או שילוב שלהם בדם. הפרעה זו יכולה להיגרם מסיבות גנטיות (משפחתיות) או סביבתיות (אכילת עודף סוכר). שומנים וכולסטרול משמשים לבניית  תאים ואגירת אנרגיה בגוף. אולם, כמו כל דבר בחיים, נדרש שיהיה איזון ברמה שלהם בגוף האדם. חוסר שלהם מוביל לתת משקל עם הפרעה בתפקוד הגוף, ואילו עודף מוביל למחלות שונות כגון מחלות לב וכלי דם. 
מצב של היפרליפידמיה, ניתן לזיהוי  באמצעות  בדיקות דם פשוטות אותן אפשר  לבקש מהרופא המטפל.

 

 

 

 

 

"מעגל התגובה המינית" מתאר את כל מה שעובר עלינו מבחינה גופנית ונפשית, מרגע הגירוי המיני, דרך האורגזמה ועד החזרה לרגיעה. מעגל זה, זהה אצל גברים ונשים כאחד והוא מורכב מארבעה שלבים: ההתעוררות / הריגוש, המישור, האורגזמה והרגיעה.

• שלב ההתעוררות / הריגוש- מתחיל כתגובה לגירוי נפשי כמו פנטזיה, צפייה בסרט אירוטי וכו'.
• שלב המישור – זהו השלב בו הגירוי המיני הולך וגובר עד לאורגזמה. משך השלב הזה  תלוי באיכות הגירוי וביכולת האדם להיענות לגירוי.
• שלב האורגזמה – מתרחש  כשמתח השרירים בגוף והגודש בכלי הדם מירביים. בשלב זה משתחרר הגודש בכלי הדם והשרירים מתרפים. שלב זה נמשך שניות אחדות, בעוצמות שונות.
• שלב הרגיעה – בו מתרחשת ירידה במתח המיני והגוף חוזר בהדרגה למצב רגיעה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המונח  פרוביוטיקה מתייחס לתוספי תזונה או מזונות המכילים חיידקים 'טובים' הדומים לאלו המאכלסים באופן טבעי את המעיים. למרות שלא חייבים ליטול  פרוביוטיקה כדי להיות בריאים, תוספת זו עשויה להביא תועלות בריאותיות ולסייע בתהליכי עיכול ובהגנה מפני גורמים מזהמים.

 

המונח  פרה ביוטיקה מתייחס לסוג הסיבים  שאינם ניתנים לעיכול ומספקים  קרקע מזון המעודדת גדילה ופעילות של החיידקים  'הטובים' (המיקרו פלורה הטבעית) ושל חיידקים פרוביוטים המוספים מהמזון או כתוסף.

 

להרחבה על חשיבות הפרוביוטיקה והפרה ביוטיקה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בגוף האדם, איברים ורקמות הבנויים מתאים. התאים למרות מיקומם בחלקי גוף שונים, מתחדשים בצורה זהה. ההתחדשות / החלוקה של התאים היא בדרך כלל חלוקה 'מסודרת' ומבוקרת. אולם, אם  וכאשר התאים אינם מתחדשים באופן מסודר, כלומר תהליך הבקרה על ההתחדשות משתבש, אז התאים מתחלקים ומתחדשים ללא צורך.
גידול שפיר הוא גידול בו התאים התחלקו בצורה  שונה אך לא  התפשטו לחלקי גוף אחרים. בגידול שפיר,  אם התאים ממשיכים לגדול באיבר המקורי הם עלולים לגרום ללחץ על האיברים סביבם.
גידול ממאיר הוא גידול הבנוי מתאים בעלי יכולת להתפשט מחוץ לאיבר המקורי של הגידול,  ללא טיפול הם עלולים לחדור לרקמות בסביבה ולהרסן. 
התאים היוצאים  מהגידול הראשוני מתפשטים לאיברים אחרים בגוף, באמצעות זרם הדם או הלימפה. באזורים  החדשים אליהם הם מגיעים הם עלולים להמשיך ולהתחלק וליצור גושים חדשים הקרויים "גידולים משניים", או "גרורות".
קביעת סוג הגידול – ממאיר או שפיר – נעשית על-ידי בדיקות מיקרוסקופיות של תאי הגידול.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בדיקת פאפס, היא בדיקת משטח צוואר הרחם, המראה האם קיים חשש להימצאותם של תאים לא תקינים / ממאירים בצוואר הרחם. תאים אלו, עלולים לבשר על סרטן צוואר הרחם. הבדיקה נמשכת מספר דקות בלבד. בבדיקה גניקולוגית בודק הרופא את הרחם, הנרתיק, השחלות, החצוצרות, שלפוחית השתן והחלחולת במטרה לגלות חריגה בצורתם או בגודלם. בעזרת מגרדת עץ ו/או מברשת קטנה נאספת דגימת תאים מצוואר הרחם ומחלקו העליון של הנרתיק. התאים מונחים על זכוכית נושא ונשלחים למעבדה ציטולוגית או פתולוגית כדי לבדוק אם קיימים בהם שינויים חריגים.

לאחרונה הגיע לישראל חיסון חדש למניעת סרטן צוואר הרחם המיועד לנערות ולנשים מגיל 10 ועד 45. החיסון, הנקרא סרווריקס (Cervarix), אושר במשרד הבריאות בישראל ובכ-95 מדינות אחרות ברחבי העולם ומהווה אמצעי מניעתי יעיל ובטוח כנגד סרטן צוואר הרחם, ועשוי להציל את חיים. 

 

להרחבה על בדיקת פאפ, סרטן צוואר הרחם והחיסון  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כשעמוד השדרה לא ניצב איתן אלא מקבל צורה של C או S, מדובר בעקמת. למה היא מתרחשת וכיצד מטפלים בה? 
אחת המחלות הנפוצות ביותר של עמוד השדרה (המופיעה אצל כ-6% מהנערים והנערות בישראל) היא עקמת (סקוליוזיס, בלעז: scoliosis). מדובר בליקוי יציבה בעמוד השדרה שמתבטא בסטייה של עמוד השדרה (מצד לצד) תוך קבלת צורת האותיות S או C במקום קו ישר (ניתן לראות זאת בצילום רנטגן פשוט במבט מקדימה). במקרה של עקמת ייתכן שהכתפיים או המותניים יראו לא שווים בשל סיבוב של חלק מעצמות השדרה לאחד הצדדים.

לעתים המחלה מתפתחת במקביל למחלות אחרות כגון מחלות שריר, מחלות עצביות (שיתוק מוחין או אי סגירת עמוד השדרה בתקופה העוברית), טראומה והתפתחות של א-סימטריה בחושים כמו ראייה או שמיעה.  

 

ישנה נטייה להחמרת המחלה במהלך תקופת הגדילה המואצת בגיל ההתבגרות והיא נפוצה יותר בקרב נשים. עקמת לא מטופלת עלולה להוביל לחוסר סימטריה בולטת ואף להתפתחות בלתי שוויונית של שרירים בשני צידי הגוף, כאבי גב ולעתים נדירות גם להפרעה בהולכה העצבית.

עקמת מסווגת ל-3 דרגות חומרה: עקמת מתונה – מתחת ל- 20 מעלות; עקמת בינונית – בין 25 ל-40 מעלות; ועקמת חמורה – קרוב ל-40 מעלות או יותר מכך.

 

הטיפול בעקמת מותאם לדרגת החומרה שלה, במקרים קלים מאוד בדרך כלל נדרש מעקב בלבד, ואילו במקרים קלים פחות, מומלץ על שימוש במחוכים, העשויים למנוע את החמרתה בהמשך הגדילה. במקרים חמורים יותר, כאשר העקמת התגלתה בגיל מוקדם (ויש לה פוטנציאל החמרה גדול), ואם היא גורמת לכאבי גב קשים או כאשר היא מפריעה בביצוע פעולות בסיסיות ויומיומית (כמו ישיבה), מומלץ על ביצוע ניתוח לאיחוי חוליות עמוד השדרה. בניתוח לאיחוי עצמות עמוד השדרה, יחוברו יחד באופן בלתי הפיך באמצעות שתלי עצם, לוחיות וברגיי מתכת, שתיים או יותר מחוליות עמוד השדרה כך שלא תתאפשר יותר תנועה ביניהן. במרבית המקרים ניתוח האיחוי מבוצע יחד עם ניתוחים נוספים באזור.

מרבית הניתוחים מבוצעים למטרות קוסמטיות בלבד.

 

ד"ר צבי לידר, מנהל היחידה למחלות וניתוחי עמוד שדרה, במרכז הרפואי תל-אביב

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ובכן, מסתבר שגם במקרה הזה, האורך קובע;

 

השמש שולחת אלינו את קרניה ואלה נמדדות לפי אורכן, קרינה (UVA (ultraviolet A, היא קרינה  באורך גל  320 עד 400 ננומטר, קרינה  UVB (ultraviolet B), באורך גל של 290 עד 320 ננומטר.

 

שני סוגי הקרינה מזיקות לעורנו וגורמות להזדקנותו, וכן מעלות את הסיכון למחלות סרטן. 

 
קרינת  UVB אחראית להופעתן של כוויות שמש, אולם יש לה גם יתרונות, היא מסייעת ביצורו של ויטמין D.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השתן מכיל הפרשת מים עודפים ופסולת שהכליות מסננות מהדם. צבעו נע בין צהוב חיוור לכתום-חום כהה, בהתאם לריכוזו, כלומר בהתאם ליחס בין המים לבין הפסולת. יחס זה תלוי חלקית בכמות הנוזלים שאנו צורכים.
בדרך כלל איננו שמים לב לצבע השתן, אלא אם כן הוא נראה או מריח שונה מהרגיל. גורמים רבים עלולים להשפיע על צבעו או ריחו של השתן. השכיחים ביותר אינם גורמים נזק וחולפים תוך זמן קצר, כמו מוצרי מזון שונים, ויטמינים, ותרופות מסוימות. אך לעיתים השינויים בשתן מהווים סימן לבעיה רפואית - קלה יחסית (זיהום בדרכי השתן) או חמורה יותר (סרטן הכליות או שלפוחית השתן).

 

להרחבת המושג

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מצב רפואי כלשהו, שכאשר הוא מתקיים, יש הוראה ברורה ומפורשת להימנע מביצוע פעולה רפואית מסויימת, כדוגמת מתן תרופה או התערבות כירורגית. כך למשל, דלקת ריאות חריפה, מהווה התוויית נגד למתן אלחוש כללי למטופל, אם יש צורך בכך. היריון, למשל, נוגד שימוש בצמחי מרפא העלולים להזיק לעובר, לכן חשוב ליידע את הרופא המטפל לפני הנטילה. 

האוסטיאופורוזיס הוא מצב של דלדול עצמות השלד. מדובר במחלת העצם השכיחה ביותר והיא מאופיינת על ידי 'חורים' הנוצרים בעצם וגורמים לסדיקתה ולשבירתה. יש המגדירים את האוסטיאופורוזיס כמצב בו העצם מזדקנת הזדקנות מוקדמת. תופעה זו מתרחשת אצל נשים, מיד אחרי תחילת המנופאוזה וגם אצל גברים, באופן איטי יותר.

בין הסיבות לאוסטיאופורוזיס, נמנה גורמים תורשתיים, מחלות הורמונאליות, חוסר פעילות גופנית, סוכרת, מחלות פרקים, הדיאטה הים תיכונית, חוסר בויטמין די ועוד.

צרבת היא מצב שכיח המתרחש בגין ריפלוקס, או בשמו העברי: החזר ושטי קיבתי. תוכן הקיבה, שהוא חומצי בדרך כלל, עולה אל הוושט וגורם לתחושת שריפה או צריבה חזקה בחזה. מצב כה מתרחש בדרך כלל לאחר ארוחה, אך במרבית המקרים לא נחוש בו, אלא אם כמות החומצה רבה והזמן בו חשוף הוושט לסביבה החומצית הוא ממושך. הגורמים לצרבת הם בין השאר; אוכל שומני, מטוגן, שוקולד, קפאין, שתיית אלכוהול, עישון, אכילת ארוחות כבדות ועודף משקל. גם שכיבה מיד לאחר ארוחה עלולה לגרום לתחושת צרבת.
הטיפולים כנגד צרבת הם; טיפול התנהגותי - שינוי אורחות חיים, טיפול תרופתי ולעיתים אף טיפול ניתוחי.

תסמונת המאופיינת בכאבים כרוניים בכל חלקי הגוף, המלווים בעייפות; הפרעות שינה וסימפטומים נוספים. התסמונת המוכרת גם בשמה העברי החדש - "דאבת השרירים", הינה מחלה ראומטית הפוגעת בשניים עד ארבעה אחוזים מהאוכלוסייה. 95% מהסובלים ממנה הן נשים, רובן בגילאי 30-50, למרות ששכיחות מסוימת של המחלה קיימת בכל הגילאים ואף בילדים ובקשישים.

בעבר נקראה המחלה "פיברוסיטיס" או "ראומטיזם של הרקמות הרכות". כיום היא מזוהה גם עם תופעת ה"עייפות הכרונית".
מאפיינים שכיחים נוספים: הפרעות בשינה, עייפות, תחושת נוקשות כללית בבוקר, כאבי ראש, קשיים בריכוז ובזיכרון (הפרעות קוגניטיביות), סחרחורות, תחושות נימול בידיים, רגישות לאור, לרעש, לריח, לשינויי טמפרטורה ועוד.

 

לפרטים נוספים