סרטן השד הוא המחלה הממארת השכיחה ביותר בקרב נשים בישראל ובעולם המערבי כאחד. מדי שנה מאובחנות בישראל כ- 4,000 חולות חדשות, 15% מהן בשלב טרום סרטני (DCIS).
מהם גורמי הסיכון להיווצרות המחלה? מהם הטיפולים המומלצים? ומדוע אבחון וגילוי מוקדם הם התרופה הטובה ביותר לסרטן השד? המומחים מהמערך האונקולוגי של המרכז הרפואי תל אביב (איכילוב) מסבירים.
אחת מתוך כ-8 נשים בישראל, עלולה לחלות במהלך חייה בסרטן שד, כאשר הסיכון עולה עם הגיל אומרת ד"ר לריסה ריבו, רופאה בכירה במערך האונקולוגי. על פי נתוני האגודה למלחמה בסרטן, סרטן השד שכיח ביותר בקרב נשים יהודיות ילידות הארץ, מכל מוצא שהוא, ולאחריהן בקרב נשים יהודיות ילידות אירופה וצפון אמריקה. שכיחות המחלה הנמוכה ביותר הינה בקרב נשים ילידות אסיה ואפריקה. כ-900 נשים נפטרות כתוצאה מהמחלה מידי שנה.
הכירו את גורמי הסיכון לסרטן השד
עדיין לא ברור מה גורם לסרטן השד, אולם קיימים מספר גורמי סיכון מקובלים להיווצרות המחלה:
גורמי סיכון בסיסיים:
- גנטיקה - כ- 10-13% ממקרי סרטן השד מתרחשים על רקע גנטי. נמצא כי שינויים בגנים BRCA1 ו BRCA2-קשורים לסיכוי גבוה לפתח סרטן שד. לפיכך, מומלץ לנשים עם קרבת משפחה מדרגה ראשונה לחולת סרטן השד או השחלה, (בייחוד אם המחלה התגלתה לפני גיל 50), להתחיל במעקב רפואי בגיל הנמוך בכ- 10 שנים מהגיל בו חלתה אותה קרובת משפחה. כמו כן מומלץ לבצע אבחון גנטי. האבחון מבוסס על בדיקת דם פשוטה או בדיקת רוק, והוא נועד לאתר שינויים בגנים, במידה והם קיימים.
ניתן לטפל בחומרים אנטי אסטרוגניים - במקרה של בדיקה גנטית חיובית לצד היסטוריה משפחתית, יש אפשרות למתן טיפול תרופתי ב- Tamoxifen או Raloxifen למשך מספר שנים. הטיפול מתאים גם לנשים בריאות שנמצאו בעלות סיכון גבוה לחלות בסרטן השד על פי מודלים רפואיים סטטיסטיים. ממחקרים עולה כי ביכולתם של חומרים אנטי-אסטרוגניים אלה להקטין את הסיכוי להיארעות המחלה. יחד עם זאת חשוב לתת את הדעת על כך שהטיפול כרוך בתופעות לוואי.
כריתה מניעתית מפחיתה את הסיכון למחלה (אצל נשאיות של BRCA) - בנוסף, מומלץ לשקול גישה טיפולית מונעת בדמות כריתת שדיים, שהפכה בשנים האחרונות לגישה הטיפולית המקובלת בארה"ב. זוהי אמנם פעולה קיצונית, הכרוכה בהתמודדות נפשית לא פשוטה, אולם לנוכח שיעור התחלואה הגבוה בקרב אוכלוסיית הנשים הנושאות את שני הגנים הבעייתיים, לצד, חוסר הוודאות לגבי אבחון המחלה בזמן- היא מהווה את הפתרון הטיפולי היחידי הקיים היום למניעה כמעט מוחלטת של היווצרות המחלה. מחקרים מצביעים על כך שכריתת שחלות מגיל 38-40 לנשאיות של BRCA מהווה אף היא פעולה מניעתית, המפחיתה את הסיכון להיווצרות סרטן השד ב- 50% מהמקרים.
- גיל - הסיכון לחלות בסרטן עולה עם הגיל. על פי נתוני משרד הבריאות, כ- 74% מהחולות בסרטן השד מאובחנות בגילאי 50 ומעלה, כ- 23% מהחולות מאובחנות בגיל 40-49, ורק כ- 3% מהחולות היו בנות פחות מ- 40 שנה בעת האבחון.
- מחלה קודמת - נשים שחלו בסרטן השד והבריאו, נמצאות בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר לחלות בסרטן שד בצד השני.
גורמי סיכון ביולוגיים:
- גיל קבלת/הפסקת הווסת - נמצא כי שכיחות המחלה כפולה בקרב נשים שהווסת הראשונה שלהן הופיעה בגיל מוקדם (מתחת לגיל 10). זאת, בהשוואה לנשים שהווסת הראשונה שלהן הופיעה בגיל מאוחר יותר.
עוד נמצא, כי נשים שנכנסו לתקופת גיל המעבר מאוחר יחסית (וסת אחרונה מעל גיל 50) נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות, לעומת נשים שהמחזור החודשי שלהן הסתיים במהלך שנות ה-40 לחייהן
- לידה ראשונה בגיל מאוחר או אי הבאת ילדים לעולם
- ממדי גוף והשמנה - נשים בעלות ממדי גוף גדולים ו/או בעלות משקל יתר - נמצאות בקבוצת סיכון לחלות בסרטן השד.
גורמי סיכון הקשורים לאורח החיים:
- שימוש בהורמונים - נטילת הורמונים תחליפים במשך תקופה ארוכה (למעלה מ- 10 שנים) מעלה ב- 30% את הסיכון לפתח סרטן שד.
- צריכת אלכוהול מופרזת - צריכת אלכוהול מופרזת (מעל ל- 3 מנות ביום) מעלה את הסיכון להיווצרות סרטן השד.
- תזונה - עד עתה, טרם נמצא קשר מדעי מוכח וברור בין תזונה לבין סרטן השד.
- פעילות גופנית - לעומת זאת, פעילות גופנית, כגון: הליכה מהירה במשך 40 דקות, 3 פעמים בשבוע, מורידה את הסיכון להיווצרות סרטן השד.
בסיכומו של עניין: חשוב לשים לב לכך שכ-70% מחולות סרטן השד, אינן משתייכות כלל לקבוצות הסיכון שמנינו.
אבחון וגילוי מוקדם - התרופה הטובה ביותר
- גילוי מוקדם - ככל שהמחלה מאובחנת בשלבים מוקדמים יותר, כך עולים סיכויי ההחלמה, עד לכ- 90%! הניסיון מלמד כי ככל שהגידול קטן יותר ויש פחות בלוטות לימפה נגועות בבית-השחי – כך יהיו סיכויי ההחלמה גבוהים יותר. סטטיסטית, כל בלוטת לימפה נגועה, מפחיתה את שיעור הריפוי מהמחלה ב-6%-7%.
בדיקות שיגרה לגילוי מוקדם מצילות חיים:
- בדיקת רופא/ה מומחה פעם בשנה - מומלץ להיבדק על-ידי רופא/ה המתמחה בבדיקת שד ידנית (כירורג/ית שד).
- בדיקת ממוגרפיה - בדיקה זו עשויה להציל את חייך ואת שדייך! זוהי ללא ספק הבדיקה החשובה ביותר מבין כל הבדיקות המומלצות.
הבדיקה מומלצת לביצוע אחת לשנה, לכל אישה מעל גיל 50, שלא נמצאת בקבוצת סיכון. בדיקת ממוגרפיה היא בדיקת רנטגן פשוטה בעוצמה נמוכה, האורכת מספר דקות, ומטרתה לגלות סרטן שד בשלב מוקדם, בו יש שינויים ממאירים התחלתיים. אמינות הבדיקה היא למעלה מ-90%, בהתאם לגיל הנבדקת.
- בדיקת אולטרה סאונד- (U.S.) כהשלמה לממוגרפיה - סריקה על-קולית של השד אינה הכרחית, אולם היא מהווה בדיקה משלימה לבדיקת הממוגרפיה. בדיקה מתאימה בעיקר לנשים צעירות, או לנשים שהיה קושי בפענוח בדיקת הממוגרפיה שלהן.
- בדיקת הדמיה של השד באמצעות תהודה מגנטית (MRI) - הבדיקה מומלצת לנשים צעירות נשאיות של הגנים BRCA1 ו-BRCA2, לנשים בעלות שד דחוס, לנשים עם סיפור סרטן שד משפחתי, או לפי השתייכות לקבוצות הסיכון למחלה.
במרכז הרפואי ת"א מאובחנות מדי שנה כ-850 חולות חדשות בסרטן השד.
במרכז לבריאות השד, מבצעים בדיקות שגרה ומעקב וניתן שירות לנשים עם סיכון גבוה עקב סיפור משפחתי או נשאיות גן BRCA. לרגל חודש המודעות לסרטן השד, אנו ממליצים להקפיד ולשמור על אורח חיים בריא, ולנשים בריאות שלא נמצאות בקבוצת סיכון, ממליצים לבצע בדיקת ממוגרפיה אחת לשנה מגיל 50 ומעלה.
טיפול
הטיפול בסרטן שד מותאם ספציפית לסוג הגידול, גודלו ורצונה של האישה. קיימות מספר אופציות טיפוליות, כאשר ברוב המקרים האונקולוג המטפל, יחד עם הכירורג המטפל, יחליטו על שילוב ביניהן:
- טיפול ניתוחי: אפשרי כאשר מדובר בגידול הממוקם לשד ולא התפזר לאיברים נוספים בגוף
- כריתה מלאה של השד (Mastectomy)- שכיחותו הולכת ויורדת אך עדיין נעשה במקרים מסוימים, לדוגמא בגוש גדול, בשד קטן או בגידול בעל מספר מוקדים בשד.
- כריתה חלקית של השד (Lumpectomy)- ניתוח משמר שד, הניתוח השכיח יותר היום. כריתה של הגוש בלבד ושימור יתר השד. ברב המקרים בהם זהו הניתוח הנבחר יהיה צורך בטיפול קרינתי בהמשך.
- ביופסיה של בלוטת הזקיף (Sentinal lymph node dissection)- לפני הניתוח יוזרק חומר סימון לגוש שיתנקז דרך המערכת הלימפטית לבלוטות לימפה הנמצאות בבית השחי. בלוטות אלו יזוהו במהלך הניתוח, תוצאנה ותשלחנה לבדיקה פתולוגית מהירה. במידה והבדיקה הפתולוגית תעיד כי הבלוטות נגועות בגידול יהיה צורך בהוצאת כל הבלוטות מבית השחי (Axillary lymph node dissection) במהלך הניתוח. במידה והבלוטות הזקיף לא נגועות, הסיכוי שהגידול התפשט קטן ביותר ולכן אין צורך בהוצאת הבלוטות כולן. חשוב להדגיש שבכל האופציות הניתוחיות קיימת האופציה לשחזור השד על ידי כירורג פלסטי.
- טיפול קרינתי: לאחר ניתוח משמר שד יש צורך בקרינה ממוקמת לאיזור הניתוח במטרה להוריד את הסיכון לחזרת המחלה באיזור הצלקת. במידה ובלוטות הלימפה בבית השחי היו מעורבות גם איזור זה יוקרן. תופעות הלוואי של הקרינה הן תופעות לוואי מקומיות של תסמינים "דמויי כווית שמש" : אודם ונפיחות קלה. במקרים נדירים הקרינה עלולה ליצור תופעות לוואי לרקמת הלב והריאה.
- טיפול כימותרפי: עשוי להינתן לפני הניתוח (במטרה להקטין את הגידול ולאפשר ניתוח קטן יותר), לאחר הניתוח (במטרה להרוס תאי סרטן שנותרו לאחר הניתוח ובכך למנוע את חזרת המחלה) או במסגרת הטיפול במחלה מפושטת. קיימים פרוטוקולי טיפול שונים המשלבים סוגים שונים של כימותרפיה. הבחירה בפרוטוקול מתבצעת על ידי האונקולוג המטפל ועל פי הפרופיל הקליני של החולה.
- טיפול הורמונלי: קיום רצפטורים לאסטרוגן ופרוגסטרון על רקמת הגידול, משמעותה היא שהגידול מושפע מהורמונים לצורך גדילתו. לכן, חסימת רצפטורים אלו תאפשר עצירת התחלקות תאים והקטנה של הגידול. קיימים בשוק מגוון רחב של טיפולים הורמונלים המשפיעים על כמות או פעילות האסטרוגן ברקמת הגידול.
- טיפול מכוון ל- HER2: רצפטור ה-HER2 (Human Growth Factor Receptor 2) עלול להימצא על תאי הגידול והפעלתו תורמת לגדילת הגידול. כמו בטיפול ההורמונאלי, חסימת הרצפטור או הפעילות שלו בתוך התא, תמנע את שגשוג הגידול. קיימות מספר תרופות שמטרתן לחסום את הרצפטור על פני התא או חסימת הפעילות התוך תאית שלו.
- טיפולים חדשים במחלה גרורתית: כאשר המחלה מפושטת לאיברים נוספים קיימים קווי טיפול חדישים נוספים. חלקים בשלבי מחקר וחלקם הוכחו מחקרית ומאושרים לטיפול באינדיקציות ספציפיות ועל פי החלטתו של האונקולוג המטפל.
