אנמיה

מאת: ד"ר יעל כהן, מומחית ברפואה פנימית והמטולוגיה, וד"ר רתם תלם, מומחית ברפואה פנימית וגריאטריה במרפאה להמטולוגיה לגיל המבוגר ורופאת beWell לנושאי הגיל השלישי

מהי אנמיה?

הכל מתחיל במוח העצם, שהוא בית החרושת שבו מיוצר הדם. למעשה, אפשר להגיד שהדם הוא איבר דינמי המכיל סוגים שונים של כדוריות: כדוריות לבנות, טסיות וכדוריות אדומות, שתפקידן לשאת את החמצן ולספק אותו לרקמות השונות בגוף. תהליך העברת החמצן מתבצע על ידי ההמוגלובין, שהוא חלבון שנמצא בתאי הדם האדומים. אנמיה היא מצב של ירידה ברמת ההמוגלובין בדם, או של ירידה ברמת הכדוריות האדומות בדם, היכולות לשאת את ההמוגלובין. כך או כך, התוצאה היא אספקה ירודה של חמצן לרקמות הגוף.
במונחים מספריים ניתן להסביר זאת כך: במצב תקין נושאות הכדוריות 12 גרם המוגלובין לדציליטר, בנשים, ו-13.5 גרם המוגלובין לדציליטר, בגברים. כאשר רמת ההמוגלובין יורדת מתחת לסף זה, מדובר באנמיה.

מה מרגישים במצב של אנמיה?

התסמינים של אנמיה נובעים מהירידה ברמת ההמוגלובין והם כוללים: חיוורון, חולשה, עייפות יתר, אי סבילות במאמץ, דופק מהיר, קוצר נשימה במיוחד במאמץ, לעיתים ישנה סחרחורת או כאבי ראש. במצב של חוסר ברזל תתכן גם נשירה מואצת של שיער.

התסמינים מושפעים גם ממשך התהליך של היווצרות האנמיה: כאשר מדובר בירידה איטית של המוגלובין, באדם בריא הנמצא בכושר – ייתכן כי אותו אדם לא יבחין כלל בתסמינים, אך כאשר חלה ירידה חדה ברמת ההמוגלובין, כמו למשל במצב של דימום משמעותי, יהיו התסמינים חריפים וברורים יותר.

איך מאבחנים אנמיה?

מרבית הבדיקות לאבחון אנמיה נערכות בקהילה, כאשר רופא המשפחה הוא הראשון לאבחן את קיומה של האנמיה.

• הבדיקה הפשוטה והראשונית היא ספירת דם, בה נבדקים ערכי ההמוגלובין ונמדד הערך הכמותי של מספר כדוריות האדומות בדם. ספירת דם מספקת מידע גם על מספר הכדוריות הלבנות וטסיות הדם.
• בדיקה בשם MCV הכלולה בספירת הדם, בודקת את נפח הכדוריות. הנפח יכול לכוון לסיבה לאנמיה, לדוגמה: אנמיה הנגרמת כתוצאה מחוסר בברזל גורמת לכדוריות קטנות יותר, בעוד שאנמיה הנגרמת מחוסר ב- B12 - גורמת לכדוריות גדולות יותר.
• בדיקות נוספות היכולות לאבחן ולהסביר אנמיה הן: בדיקת מרכיבים תזונתיים כולל רמות ויטמינים B12 וחומצה פולית, בדיקות למחסני הברזל (פריטין ברזל וטרספרין), תפקודי כליות, תפקוד בלוטת התריס ומשטח דם.

  
  

האוכלוסיות הנמצאות בסיכון לאנמיה

• קשישים
• אנשים הסובלים ממחלות כרוניות או ריבוי מחלות
• נשים צעירות בגיל הפוריות הסובלות מדימום יתר
• אנשים עם מגבלות תזונתיות, כגון: טבעונים או צמחונים

  
  

הסיבות להתפתחות אנמיה

משך החיים של כדורית דם אדומה, מרגע היווצרותה במוח העצם, הוא 120 יום. בתום תקופה זו הכדורית "מתה" ומתפרקת. לכן, אנמיה יכולה להיגרם משני סוגי מצבים:

• במצב הראשון - לא נוצרות די כדוריות אדומות או המוגלובין במוח העצם.
• במצב השני - הכדוריות האדומות מיוצרות בקצב הנכון, אך מתפרקות לפני הזמן.
  
  

שני מצבים אלה, הם הבסיס לכמה מהסיבות המוכרות לאנמיה:

• חסר בחומרי גלם: בשביל ייצור תקין של כדוריות דם אדומות, יש צורך בכמה חומרי גלם, ביניהם ברזל או ויטמינים, כגון: B12 או חומצה פולית. חסר באחד ממרכיבים אלה יכול לגרום לאנמיה
• חסר במרכיבים תזונתיים: כשליש מהאנמיות, בעיקר במבוגרים, נגרם בגלל חוסרים תזונתיים. צמחונים, למשל, עלולים לסבול מירידה ברמת הברזל, בעוד אנשים שאינם אוכלים פירות וירקות, עלולים לסבול מחוסר בחומצה פולית. אנמיות אלה ניתנות לתיקון בקלות.
• מחסור בברזל: מצב זה שכיח בעיקר בקרב נשים צעירות, והוא קשור באיבוד יתר של דם בשל דימום וסת מוגבר. במבוגרים, לעומת זאת, מחסור בברזל עלול להצביע על דימום במערכת העיכול.
• בעיה בספיגה: יש אנשים הסובלים מבעיה של ספיגת B12 בגופם, הבעיה שכיחה במיוחד בקשישים. אפשר להשלים בקלות את החסר על ידי מתן כדורים או זריקות.
• מחלות כרוניות: יש מחלות כרונית שבהן אין על פניו חסר במרכיבים הדרושים לדם, אך קיימת בעיה בבניית הכדוריות במוח העצם. במצב כזה, הבדיקות מצביעות על מחסני ברזל למרות רמות נמוכות של ברזל בדם.
• אנמיה הקשורה במחלות כרוניות, כגון: אי ספיקת כליות, סוכרת, אי ספיקת לב, מחלות אוטואימוניות, דלקות מפרקים ועוד.
• מחלות המטולוגיות: לעיתים האנמיה קשורה למחלות המטולוגיות – כלומר מחלות של מערכת הדם עצמה, אך הן נדירות יותר.
    - לדוגמה תסמונת מיאלודיפלסטית ( MDS)- תסמונת שבה תפקוד מוח העצם יורד, וייצור כל סוגי הכדוריות עשוי להפגע.
• אנמיה המוליטית, למשל, קשורה בדרך כלל לבעיות המתבטאות בפעילות יתר של מערכת החיסון, והיא יכולה להיגרם בגלל רגישות למאכלים ולתרופות מסוימות. דוגמה לכך היא רגישות לפול (G6PD), הגורמת לפירוק מהיר של הכדוריות בדם (תופעת תמס דם, "המוליזה").
• מחלות גנטיות שקשורות באנמיה: למשל, תלסמיה - שבה נפגע תהליך הייצור של ההמוגלובין התקין.
  
  

בשליש מהמקרים לא ניתן לזהות את המקור לאנמיה, אולם יש חשיבות רבה לאבחון.
אנמיה אינה עומדת בפני עצמה. למעשה, מדובר בתסמין שיש מאחוריו סיבה רפואית כזאת או אחרת, גם אם לא תמיד מוצאים מהי. ברוב המקרים תמצא הסיבה לאנמיה והטיפול הינו בשורש הבעיה.
כאשר האנמיה קשורה למחלה אחרת, חשוב ביותר להגיע לאבחון של המחלה הנלווית. אמנם ספירת הדם מהווה בדיקת שיגרתית, וכאמור, ברוב המקרים נמצא המקור לבעיה ומטופל בקלות. יחד עם זאת, ייתן מצב שבו האנמיה היא אחד התסמינים לבעיה גדולה יותר שניתן לפתור – למשל, גידול במערכת העיכול, הגורם לדמם כרוני ולחוסר ברזל.  במקרה זה - אבחון נכון ומוקדם יכול להציל חיים.

מהו הטיפול המקובל באנמיה?

• כאשר יודעים כי מדובר בחוסר של מרכיב - משלימים אותו, בדרך כלל בכדורים (למשל: ברזל, B12). אנשים הסובלים מתופעות לוואי או מבעיות בספיגה, יכולים לקבל את השלמת המרכיבים באמצעות אינפוזיה או זריקות.
• אנשים השומרים על תזונה טבעונית או צמחונית – חייבים לקבל הדרכה תזונתית. ניתן לקבל את כל הערכים התזונתיים גם מכלכלה טבעונית וצמחונית, אולם צריך לדעת כיצד, ולהיות מודעים לכך.
• אנמיה הקשורה למחלה כרונית עשויה להשתפר עם הטיפול במחלת הכרונית.
• במצבים מורכבים יותר של מחלות כליה – ניתן לטפל באמצעות הזרקה של הורמון המיוצר בכליה ומסייע בהפעלת מוח העצם. במצבים קיצוניים,  למשל לאחר איבוד דם מהיר או לאחר איבוד דם משמעותי לאורך זמן, ניתן לטפל על ידי מתן עירוי דם.

כך או כך, מטרת הטיפול היא להביא את ערכי ההמוגלובין למצב תקין, או במקרים של מחלות קשות יותר, להביא את ערכי ההמוגלובין למצב שבו תתאפשר לחולה איכות חיים טובה.

אנמיה בגיל המבוגר

בעבר, היה נהוג לחשוב שאנמיה היא חלק מתחייב מתהליך ההזדקנות. היום ידוע שאנמיה היא תהליך לא תקין שצריך לבחון אותו ולטפל בו. אנמיה יכולה להיות סמן למחלות שכיחות בגיל המבוגר, דלקתיות או ממאירות. ומכאן, שחולה מבוגר עם אנמיה, דורש התייחסות רצינית ומקיפה, מעבר לטיפול באנמיה עצמה.

מבחינה פיזיולוגית, לאוכלוסיה המבוגרת יש בדרך כלל רקע רפואי מורכב יותר, ובכלל זה הפרעות הליכה וירידה תזונתית, כמו גם נטילת תרופות ו/או תוספי תזונה שונים, הגורמים לתופעות לוואי ומסבכים את פרופיל המחלה. בנוסף, חילוף החומרים איטי יותר והתגובות של הגוף איטיות יותר.

גם מבחינת הנפש מדובר באוכלוסייה בעלת איפיונים ייחודיים: בגיל השלישי נאלצים לא אחת להתמודד עם ירידה בתפקודיות וירידה בעצמאות האישית, המעמד החברתי משתנה עם היציאה לפנסיה, נוצרים קשיים רגשיים הקשורים לחיי החברה, כגון: בדידות או דכאון, ויש גם קשיים בחיי המשפחה, כגון: ילדים המתגוררים רחוק, מוות של בן או בת הזוג ועוד. מכל הסיבות האמורות, הטיפול באוכלוסייה המבוגרת מהווה אתגר ומחייב גישה ייחודית.

מרפאה המטולוגית לגיל המבוגר באיכילוב

על רקע זה, הוקמה במרכז הרפואי תל-אביב מרפאה ייחודית לטיפול במחלות דם בחולים בגיל המבוגר. מטרת המרפאה היא לזהות ולאפיין את הצרכים של כל מטופל, ואת הקשיים הגופניים והנפשיים עמם הוא מתמודד. במסגרת הבירור נבדקים כל הקשרים לסיבוכים של מצבים רפואיים שונים, וכמובן שמאבחנים, מאזנים ומטפלים בבעיה עצמה.

כל חולה מבוגר המגיע למרפאה מקבל הערכה גריאטרית מלאה, הכוללת: הערכה תפקודית, קוגניטיבית ואמוציונלית. על סמך הערכה זו, נוצר דו שיח ישיר בין הרופא ההמטולוג, הרופא הגריאטר והמטופל, במטרה לקבוע את תכנית הטיפול המתאימה.

יצירת קשר עם המרפאה:

טלפון: 03-6973380/3577/3576 | פקס: 03-6973541 | דוא"ל