רקע
סכיזופרניה היא מחלת נפש כרונית, אשר גיל ההתפרצות הממוצע שלה הוא 15-25 (בנשים – אפילו עד גיל 35).
סכיזופרניה מתבטאת בשני סוגי סימפטומים עיקריים:
- ״סימנים חיוביים״ - פסיכוזה פעילה המתבטאת בהזיות - בעיקר הזיות שמיעה, ובמחשבות שווא - בעיקר מחשבות שווא של רדיפה.
- ״סימנים שליליים״ - הצטמצמות והסתגרות חברתית, הזנחה עצמית (כולל היגיינה), צמצום היכולות הקוגניטיביות עד כדי דיבור ב״סלט של מילים״.
הסכיזופרניה עלולה להתפרץ ללא טריגר ברור, אך גם לאחר שימוש בסמים, חבלת ראש, חשיפה לאירוע או לאירועים טראומטיים משמעותיים, בעקבות משבר חיים רציני וכדומה. סכיזופרניה עלולה להופיע באדם שבמשפחתו יש חולה בסכיזופרניה או במאניה דפרסיה, אך גם באנשים אשר במשפחתם לא ידוע על מחלת נפש שהיתה בדורות הקודמים. בשנים האחרונות, ישנם מחקרים רבים המנסים לזהות את הסימנים המוקדמים (פרודרומה) לפני התפרצות המחלה, ולהתחיל טיפול מוקדם ככל האפשר, שכן - כל משבר פסיכוטי (התלקחות של ״הסימפטומים החיוביים״), מגביר בהמשך את הנזק והחומרה של ״הסימפטומים השליליים״.
אבחון וטיפול
אבחון הסכיזופרניה הוא קליני, והטיפול בה הוא תרופתי-סימפטומטי לסימנים החיוביים. בשלב מתקדם של סימני ליקוי בלבד, אין ממש טיפול תרופתי (למעט בחלק קטן מהמקרים, בתרופה הנקראת Clozapine). במקביל לטיפול התרופתי, מומלץ להתחיל בטיפול פסיכו-סוציאלי ובטיפול שיקומי-קוגניטיבי, או כל טיפול אחר שיוכל לסייע לחולה להתמיד בנטילת הטיפול התרופתי. לחולים אלה ניתן סיוע של שירותים באמצעות ״סל שיקום״ של משרד הבריאות, במסגרת החוק לשיקום חולי נפש בקהילה (מועדון חברתי / מלווה / תעסוקה מוגנת / הוסטל), וזאת לאחר קבלת הכרה מהמוסד לביטוח לאומי בהיקף של 40 אחוז (לפחות) של נכות נפשית.
