הידרוצפלוס (hydrocephalus) ובעברית "הידרקון מוחי", הוא מצב שבו נוצרת הצטברות יתר של נוזל בתוך חדרי המוח. נוזל זה נקרא נוזל חוט השדרה והמוח (cerebro-spinal fluid - CSF) והוא הנוזל המקיף את רקמת המוח ומצוי גם סביב חוט השדרה. במצב תקין, הנוזל מיוצר בחדרי המוח ומתנקז לתוך קרום המוח, ונספג בסופו של דבר בוורידי המוח ומשם למחזור הדם. הפרעה בניקוז הנוזל או בספיגתו תגרום להצטברות יתר של הנוזל, שתעלה את הלחץ התוך גולגולתי. לאורך זמן, לחץ תוך גולגולתי מוגבר שאינו מטופל עלול לגרום להפרעות בהתפתחות התפקוד הקוגניטיבי ואף לנזק מוחי.
הצטברות נוזלים בחדרי המוח היא אחד המומים המולדים השכיחים ביותר במערב: 1 מכל 500 יילודים לוקה בו. התופעה עלולה לנבוע מסיבות מולדות, מדימומים או זיהומים במערכת העצבים בתינוקות. הבעיה אינה מוגבלת רק ליילודים, ויכולה להתפתח גם אצל מבוגרים מסיבות רבות, שהשכיחות שבהן הן גידולים מוחיים, דימום מתחת לקרומי המוח ופגיעה במערכת הספיגה של ה-CSF.
סימן ההיכר הבולט ביותר של הידרוצפלוס בתינוקות הוא הגדלה מוגזמת של היקפי הראש, כיוון שחיבור העצמות בגולגולת פתוח. באותם תינוקות, מרפס הראש עשוי להיות בולט, הקרקפת דקה ומבריקה, ורידי הקרקפת בולטים והעיניים מופנות באופן מוגזם כלפי מטה - תופעה המכונה "עיני השמש השוקעת"). סימפטומים שיש לעקוב אחריהם: הקאה, ישנוניות, אי שקט ופרכוסים.
בקרב ילדים, סימנים העלולים להצביע על הידרוצפלוס כוללים כאבי ראש, בחילות והקאות, ולעיתים – אי שקט, ערפול או ראייה כפולה. תסמינים נוספים כוללים בעיות בשיווי המשקל או הפרעה בקואורדינציה. התסמינים האופיינים במבוגרים כוללים: הפרעות הליכה, בלבול והפרעות שליטה על מתן שתן.
האבחנה של הידרוצפלוס היא באמצעות בדיקת דימות - MRI או CT. הבדיקה מאפשרת לראות את ההצטברות החריגה של נוזל המוח בחדרים.
קיימות מספר שיטות לטיפול בהידרוצפלוס. במקרה שהתופעה נגרמת מגידול מוחי, הטיפול ממוקד בגורם המחולל (כריתת הגידול). כשמקור הבעיה אינו בגידול, הטיפול הוא בניקוז הנוזלים מחדרי המוח. בתמונה: הידרוצפלוס (הצטברות נוזלים) משנית לחסימת מעברי נוזלים. מבוצע חור(פיום) ברצפת החדר השלישי (חץ).
קיימות שתי שיטות לניקוז נוזלי המח:
- שנט - במהלך הפעולה, נוירוכירורג מחדיר נקז, המכונה שנט (shunt), לחדרי המוח. הנקז מזרים את הנוזל המוחי העודף אל חלל אחר בגוף (בדרך כלל חלל הבטן), שממנו הנוזל נספג בזרם הדם. שסתום הממוקם מתחת לעור על פני הגולגולת מווסת את מידת הניקוז. קיימים שסתומים שונים, חלקם מתכווננים באמצעות מגנט חיצוני, וחלקם שסתומים קבועים. כל המערכת נמצאת מתחת לעור ואין רואים דבר מבחוץ.
- שיטת טיפול אחרת מבוססת על ניתוח אנדוסקופי, במסגרתו מוחדרת מצלמה זעירה לתוך חדרי המוח, ומבוצע נקב (פיום) לצורך יצירת מעקף פנימי לנוזל המוחי. במקרים אלו אין משאירים נקזים קבועים מהראש אל הבטן.
ניתוחים אלו מתבצעים בהרדמה כללית ונמשכים כשעה. מדובר בניתוחים שכיחים, שסיכויי הצלחתם גבוהים. מערכת השנט אינה מפריעה לפעילויות הרגילות של החולה, כולל פעילות ספורט, שחיה ופעילות אתגרית. עם זאת, החולה יזדקק למעקב רב-מקצועי של נוירוכירורג, נוירולוג, רופא עיניים ופיזיותרפיסט, ולעבור בדיקת MRI אחת לכמה שנים.
למעט מקרים נדירים, הידרוצפלוס היא מחלה לכל החיים, והטיפול בה עלול לעורר סיבוכים. חשוב שהמטופל, בני משפחתו וסביבתו הקרובה יכירו את סימני האזהרה המעידים על תפקוד לא תקין של הדלף או פיום, על מנת להגיע לטיפול מהיר כאשר יש צורך בכך.
מלבד הידרוצפלוס, ישנן מחלות נוספות שעלולות לערב את חדרי המוח, בהן גידולים תוך-חדריים, ציסטות (מסוג קולואידי או ארכנואידלי), לחץ תוך גולגולתי גבוה שלא על רקע גידול (pseudotumor cerebri), וחסימות במעברי הנוזלים בחדרי המוח.
המצבים הללו מטופלים במערך הנוירוכירורגי, בדרך כלל באמצעות ניתוחים אנדוסקופיים, המבוססים על החדרת מצלמה זעירה לתוך חדרי המוח.
