תפריט ראשי עליון

תפריט עמוד

תוכן עניינים

אינדקס המצבים הרפואיים


מדוע מבוצעת הפעולה?

כ-80% מהאוכלוסיה יסבלו מכאב גב במהלך חייהם. באוכלוסיה הבוגרת (מעל גיל 30) שכיחות הופעת כאבי גב מוערכת ב30% בשנה. עקב שכיחותה של התופעה כאבי גב הינו הסיבה השכיחה להיעדרות מהעבודה באוכלוסיה הבוגרת.
על אף שכאבי גב שכיחים מאוד, 90% מהחולים שסובלים מהתקף ראשון של כאבי גב ישתפרו ללא צורך בטיפול מיוחד תוך כחודש. מקצת החולים בהם הכאבים נמשכים והופכים לכרוניים יזדקקו להתערבות כירורגית על מנת להקל על תסמיניהם.
ניוון של הדיסק הבינ-חולייתי הינו התהליך העיקרי האחראי לתסמונת כאבי הגב.
הדיסק התקין מורכב ממעטפת חזקה שבתוכה אצורה ליבת הדיסק (הנוקלאוס). החומר בליבת הדיסק הינו רך וגמיש כמו ג'לי ומשמש כבולם הזעזועים של עמוד השדרה. במהלך הזדקנות הגוף חל ניוון של הדיסק הגורם לשחיקתו. כתוצאה מתהליך זה החומר הג'לטינוזי בליבת הדיסק מאבד מגמישותו ומתייבש. במקביל, עלולים להיווצר קרעים במעטפת הדיסק וחומר הליבה עלול לפרוץ דרך קרע זה מחלל הדיסק לתוך תעלת השדרה בה עובר שק השדרה המכיל את העצבים המעצבבים את הרגליים והסוגרים. מצב זה נקרא "פריצת דיסק" והוא מאופיין בכאב גב המקרין לאורך הרגל (כאב רדיקולארי) עקב הלחץ הנגרם מהדיסק הפרוץ על עצבי הרגל במוצאם מעמוד השדרה.
בנוסף לכאב הרדיקולארי, פריצת דיסק עלולה להתבטא גם בירידה בתחושה נימול וחולשה של שרירי הרגל המעוצבבים על ידי העצב הפגוע. במקרים קיצוניים, בהם מתרחשת פריצה של חומר דיסק רב היוצר לחץ קשה על שק השדרה והעצבים בתוכו, עלולה להתפתח תסמונת "זנב-הסוס"  (cauda equine syndrome), המתבטאת בחולשת רגליים והפרעה בשליטה על מתן השתן והצואה. מצב זה הינו נדיר ביותר ומחייב ניתוח דחוף על מנת להסיר את הלחץ משק השדרה ולאפשר התאוששות של הנזק הנוירולוגי.
בחולים הסובלים מכאבי גב עקב פריצת דיסק, ושאינם מגיבים לטיפולים שמרניים במסגרת מרפאת הכאב, ובחולים המפתחים חסר נוירולוגי בכח או תחושה של הגפה, נשקול ביצוע ניתוח דיסקקטומיה להוצאת חלק הדיסק הפרוץ הלוחץ על העצבים בעמוד השדרה. מטרת הפעולה, הינה הוצאת חלק הדיסק הפרוץ מתוך התעלה השדרתית ושחרור הלחץ משק השדרה ומשורשי העצבים היוצאים ממנו. טרם ההחלטה על הניתוח, על הרופא לאבחן כי החולה אכן סובל מתסמונת רדיקולרית וכי בהדמייה של עמוד השדרה המותני נראית פריצת דיסק הגורמת ללחץ משמעותי  על שורשי העצבים ומתאימה אנטומית לסימפטומים מהם סובל החולה.

מהן התוצאות המצופות מהפעולה?
מעצם טיבה של הפעולה היא מיועדת לשיחרור הכאב הרדיקולרי המקרין לאורך הרגל. במידה והחולה סובל בעיקר מכאבי גב ללא מרכיב משמעותי של הקרנה לרגליים או חסר עצבי סביר להניח כי אין מקום ניתוח זה. באם ההתוויה לניתוח מבוצעת כראוי ישנן סיכוי גבוה לשיפור בכאבים לאחר הניתוח וכן לשיפור בחולשה ונימול של הרגל.

כיצד מבוצעת הפעולה בפועל?
הניתוח מבוצע בהרדמה מלאה, כאשר החולה שוכב על בטנו. הניתוח מבוצע דרך חתך במרכז הגב באורך כ-5 ס"מ לאחר חשיפת החלק האחורי של החוליה המותנית, פותח המנתח את התעלה השדרתית מעל האיזור בו נמצא הדיסק הפרוץ.
לאחר שהמנתח חושף את שק השדרה הנמצא בתעלה, הוא מסיט אותו בעדינות מזהה את הדיסק הפרוץ וכורת אותו. בסיום הפעולה, מוודא המנתח כי שק השדרה ושורשי העצבים באיזור משוחררים מכל לחץ וכי הפרגמנט הפרוץ הוצא בשלמותו.


טכניקות זעיר פולשניות לביצוע דיסקטומיה (Minimally Invasive Discectomy)

כריתת דיסק פרוץ (דיסקטומיה), הינה ניתוח הגב השכיח ביותר המבוצע כיום. ביצוע ניתוח זה בטכניקה זעיר פולשנית מאפשר הוצאת חלק הדיסק שפרץ לתעלה השדרה והסרת הלחץ מהרקמות העצביות, תוך מזעור הנזק לרקמות הרכות הסמוכות לעמ"ש. הטכניקות הקיימות כיום לביצוע ניתוח זה, כוללות שימוש באנדוסקופ ייעודי המוחדר דרך חתך עורי של כ-3 מ"מ. קוטרו הצר של האנדוסקופ מאשר גישה ניתוחית לתוך התעלה השדרתית ללא הצורך לבצע למינוטומיה (כריתה חלקית של הלמינה) או כריתה של הליגמנט הצהוב.
שיטה זעיר פולשנית נוספת, עושה שימוש ברטרקטורים זעיר פולשניים בקוטר של כ-5-10 מ"מ, הממוקמים תחת שיקוף מעל איזור פריצת הדיסק. בטכניקה זו, נעזר המנתח במיקרוסקופ ניתוחי לצורך ביצוע הניתוח. שתי השיטות הוכיחו יעילות דומה לזו המושגת בניתוח פתוח, תוך מיזעור החתך הניתוחי וכאב הבתר ניתוחי המאפשר שחרור החולה לביתו ביום הניתוח או למחרת.

באיזו הרדמה ישתמשו במהלך ביצוע הפעולה?
כללית

מהם אחוזי ההצלחה של הפעולה, ובאילו סיכונים היא כרוכה?
חשוב להיות ערים לסיכונים ולסיבוכים שעלולים להתעורר במהלך הפעולה. על מנת לצמצם את שיעורם, יש ליידע את המנתח והמרדים לגבי הרקע הרפואי והאישי על המטופל המועמד לפרוצדורה, כדי שיוכלו להתאים את הטיפול המתאים ביותר הן למצב הרפואי והן למצב האישי. 
הרדמה אינה חפה מסיכונים גם כן. סיכוני ההרדמה הכללית כוללים חנק וחסימה של נתיב האוויר, נפילה פתאומית של לחץ הדם והדופק, ואף פגיעה בשיניים או במיתרי הקול בעקבות החדרת צינורות לקנה הנשימה. אצל חלק מהמנותחים תיתכן תגובה אלרגית לחומרי ההרדמה. יש לציין כי סיכון זה אינו משמעותי עבור מטופל שנותח בעבר בהרדמה כללית.

איך להתכונן לניתוח ולאשפוז בביה"ח?

  • יש להצטייד בסיכום רפואי מרופא המשפחה או מהרופא המטפל, שכולל אבחנות ותרופות שהמטופל לוקח, על מנת שהמנתח והמרדים יקבלו את מירב המידע האישי והרפואי.
  • יש לבצע בדיקות דם שכוללות ספירה וביוכימיה, ובמקרים מיוחדים יידרשו גם תפקודי קרישה. מעל גיל 40, חובה להבצע ולהביא א.ק.ג.
  • כמו כן, יש צורך בבדיקת דימות של מצב הגב, בדרך כלל CT עמוד שדרה או MRI חוט שדרה (הדמייה באמצעות תהודה מגנטית).  במקרים מסוימים עלול להיות צורך בבדיקות נוספות, כגון PET Scan (סריקה באמצעות פוזיטרונים).
  • אם הינך מעשן במשך שנים רבות או סובל ממחלות אחרות כמו יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, מחלת לב או ריאות, סוכרת, או שהינך מעל גיל 60  - יש להצטייד גם בצילום חזה. מאחר ועישון סיגריות מגדיל את הסיכון לסיבוכי ההרדמה והניתוח יש להמנע לחלוטין מעישון במשך כ-3 שבועות לפחות לפני ואחרי כל ניתוח.
  • יעוץ/אישור של רופאים מומחים נדרש באם הינך חולה במחלות כרוניות שונות (כגון: קרדיולוג באם הינך חולת לב, נוירולוג באם עברת אירוע מוחי, רופא ריאות באם יש לך מחלת נשימה/ריאות קשה וכו').
  • שבוע לפני  מועד הניתוח עליך להפסיק נטילת נוגדי קרישה (כמו אספירין או קומדין). יש להתייעץ עם רופא המשפחה או המנתח לגבי הצורך בתחליפים לתרופות אלו.
  • ביום הניתוח עצמו יש להיות בצום מלא שכולל מים, החל מ-6 שעות לפני מועד תחילת הניתוח. מומלץ להימנע אף מלעיסת מסטיק ומעישון.  לפני הכניסה לחדר הניתוח חובה להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי. מומלץ להתקלח.

מה יקרה אחרי הניתוח?
לאחר סיום ההליך הכירורגי שוהה המטופל כשעתיים במחלקת ההתאוששות, כדי לוודא התעוררות איטית ובטוחה מהניתוח. לאחר מכן הוא מועבר למחלקה. משככי כאב יינתנו בהתאמה על פי הצורך. מיד לאחר הניתוח, החולים מעודדים להתחיל ללכת. יום למחרת כבר ניתן לקום מהמיטה. לאחר הניתוח, ברוב המקרים, המטופלים משוחררים לביתם יום לאחר הניתוח.

ומה יקרה לאחר השחרור מביה"ח?
לאחר השחרור מבית החולים מומלץ כי המנותח ימנע מהתכופפות מוגזמת, הרמת משאות או ישיבה ממושכת למשך ארבע שבועות לאחר הניתוח. במידה והעור נסגר בתפרים או סיכות, יוצאו אילו לאחר 10-12 יום בסניף קופת החולים, ולאחר מכן אין צורך בחבישה נוספת. זמן ההתאוששות וחזרה לפעילות נע בין כשבועיים (ואף שבוע) במקרה של עבודה שלא דורשת מאמץ רב, לבין כחודשיים לעבודה הדורשת מאמץ פיזי. כשישה שבועות לאחר הניתוח, יוזמן המטופל לפגישה עם המנתח, ובהמשך עליו לדון עם פיזיותרפיסט בנוגע לשיקום וחזרה לפעילות. חשוב שהמטופל יספר למנתח ו/או לפיזיותרפיסט על תחושותיו, על בעיות רפואיות חדשות שצצו אצלו ועל הרגשתו באופן כללי. אם חום גופו עולה על 38 מעלות, או אם הוא סובל מסימפטומים מדאיגים ופתאומיים אחרים כמו הפרשות, אדמומית מוגברת, ריכוך, נפיחות וכאב מוגברים באזור הניתוח – יש להגיע במהירות לחדר המיון.

יחידות ומרפאות

תפריט ניווט תחתון