כאבי עריה (וסטיבוליטיס, וולוודיניה וואגיניסמוס) מונעים קיום יחסי מין בקרב כ- 10% מאוכלוסיית הנשים בגילאים 16 עד 61.
מדובר בכאב, או צריבה עזה בניסיון חדירה במהלך יחסי מין אך גם בניסיון להחדרת טמפון.
לנשים אלו מוצעים כיום מגוון של טיפולים - החל מטיפול תרופתי, וטיפול פסיכולוגי, אשר זוכים לשיעורי הצלחה נמוכים באופן יחסי, וכלה בטיפול ניתוחי.
איך מטפלים?
שיטת טיפול שפותחה בארה"ב ע"י ד"ר הווארד גלזר, מיושמת היום בישראל בנשים הסובלות מכאבי עריה. מדובר בטיפולי ביופידבק, המבוססים על ההנחה ששרירי רצפת האגן אצל אותן נשים הם בעלי כיווץ תמידי גבוה מהממוצע, וכי למרות זאת, הם חלשים ולא יציבים. מטרת הטיפול, היא להחזיר את אותם שרירים למצב נורמלי, ובכך למעשה למנוע את הישנות התופעה, ולהביא לריפוי.
טיפולים אלה, נעשים באמצעות מכשיר המשדר אותות קוליים ו/או ויזואליים של הפעילות החשמלית של שרירי רצפת האגן. המכשיר מחובר באמצעות אלקטרודות לגוף האישה, ומאפשר לה לזהות ולשלוט על אותם שרירים, וע"י כך לחזקם. משך הטיפולים עד לריפוי הוא כ-9 חודשים.
הביופידבק הוא אמצעי הבחירה הראשון לריפוי כאבי עריה, משום שאינו מצריך התערבות כירורגית שעלולה לגרום לסיבוכים, ושיעורי הצלחתו גבוהים.
