תפריט ראשי עליון

תפריט עמוד

תפריט עמוד

תוכן עניינים

אינדקס המצבים הרפואיים


רקע

"סוכרת תפלה" הוא מצב בו הכליות אינן מסוגלות לשמור על המים בגוף, ולכן יש הפרשה של כמות גדולה של שתן. לרוב המצב נגרם מחוסר בהורמון של בלוטת יותרת המוח (היפופיזה) שנקרא – anti diuretic hormone) ADH) – הורמון שצפחית את הפרשת המים על ידי הכליה. ייתכנו גם מקרים בהם ההורמון קיים בכמות טובה אולם הכליות אינן מגיבות אליו. ADH גורם לשתן להיות מרוכז יותר, וכך מגביל את כמות המים המופרשים מהכליה. במצב של חסר בהורמון, DI, מופרשת כמות גדולה של שתן מהול. יש הרבה סיבות שיכולות להוביל לחסר כזה, ביניהן חבלות ראש, דלקות בבלוטת ההיפופיזה, גידולים, ניתוחים באזור ומצבים מולדים שונים. התסמינים השכיחים של DI כוללים תחושת צמא מוגברת, ובעיקר למים קרים כקרח, וצורך תכוף במתן שתן בכמות גדולה. החולים לעיתים יצטרכו לקום מספר פעמים בלילה לצורך כך, דבר שיכול לפגוע משמעותית בשינה ובאיכות החיים. בנוסף, אם לחולה אין גישה זמינה למים, הוא עלול להתייבש במהירות.


אבחנה

האבחנה נעשית על-ידי בדיקות דם ושתן, איסוף שתן לצורך אומדן של כמות השתן ביממה. לעיתים יהיה צורך להזמין את המטופל ל"מבחן צמא" שנערך באשפוז יום במכון האנדוקריני – ובמסגרתו במשך מספר שעות ללא שתיה נלקחות דגימות דם ושתן לצורך קביעה חד משמעית של האבחנה. כמו כן, לעיתים יהיה צורך בביצועMRI  של המוח כדי לגלות את מקור הבעיה או לשלול גידול.


טיפול

הטיפול הוא פשוט למדי ברגע שיש אבחנה – תחליף להורמון החסר יינתן כתרסיס דרך האף או בכדורים. האנדוקרינולוג המטפל יעקוב אחרי ריכוז השתן ורמות המלחים בדם כדי לווסת את כמות ההורמון הנחוצה. 

תפריט ניווט תחתון