תפריט ראשי עליון

תפריט עמוד

תפריט עמוד

תוכן עניינים

אינדקס המצבים הרפואיים

​רקע

מערכת קרישת הדם מורכבת מתאים וחלבונים הנמצאים כולם במסגרת כלי הדם ואשר מיועדים לעצור דמם במקרה של פציעה או טראומה. מערכת הקרישה מאופיינת ביכולתה להגיב במהירות (חלקיקי שניה), על אירועי דמם, על מנת לצמצם את איבוד הדם, מחד ולמנוע קרישת יתר ופקקת מאידך. מחלות הקשורות למערכת הקרישה- מחלות דמם – הנן מצבים בהם ישנו חסר (מולד או נרכש) באחד ממרכיבי המערכת (חלבוני הקרישה או טסיות). בהתאם למרכיב החסר ולדרגת החסר, יהיה ביטוי של נטייה לדמם בדרגות חומרה שונות.


 


קרישת יתר – תרומבופיליה

הנו מצב בו מאזן חלבוני המערכת מוטה לטובת יצירת הקריש כתוצאה מחוסר יחסי בחלבונים מעכבי הקרישה, או הפרעה בתהליך פירוק הקריש. בנוסף לגורמים מולדים (גנטיים), מוכרים לא מעט גורמים נרכשים המעורבים בתהליכי קרישת היתר, כולל עודף משקל, עישון, חוסר פעילות גופנית, ריתוק ממושך לכיסא או מיטה (למשל טיסה או לאחר נתוח), הריון, טיפולים הורמונאליים, מחלות דלקתיות וממאירות  ואחרים. הבטוי הקליני של מחלות אילה  מותנה באזור הפקקת הורידית (נפיחות, כאב, חום מקומי ומגבלת תפקוד), האם התרחש תסחיף משני לריאה (קוצר נשימה, כאבים דוקרים בעת שאיפת אויר), או כאב שרירים בעת מאמץ (חסימת עורקי הרגל), תעוקה בחזה ( היצרות ואף חסימת עורקי הלב), ושנויים נאורולוגיים (כבטוי לחסימת עורק מוחי). ההריון והגלולות למניעת הריון מלווים בנטיה גוברת לקרישה וכן חלק מסבוכי ההריון נקשרים למצבי קרישת היתר.


אבחון

האבחון נעשה תוך התייחסות הן לגורמים הנרכשים הנ"ל, והן לגורמי הסיכון הנרכשים השונים, ולנסיבות בהן התרחש אירוע (טיסה ארוכה, הריון או גלולה, טראומה ונתוח וכו'). האבחון המעבדתי מבוסס על זיהוי פעילות חלבוני הקרישה והמעכבים המעורבים באירוע, כולל בדיקה גנטית למוטציות הגורמות לפעילות יתר או מופחתת של החלבונים הנ"ל.


טיפול

הטיפול העיקרי הנו מניעתי – שמירה על משקל תקין, המנעות מעישון, פעילות גופנית סדירה ודיאטה בריאה (ים תיכונית).

הטיפול התרופתי -  מבוסס בעיקרו על דכוי מבוקר של מערכת הקרישה לצורך מניעת המשך תהליך הקרישה המואץ. במצבים קיצוניים ניתן אף לתגבר את הטיפול ע"י תרופות וצנתור המסיעות בתהליכי פירוק הקריש.

התרופות הנמצאות בשמוש למניעת קרישה נחלקות ל-

  1. מעכבי טסיות
  2. מעכבי קרישה

התכשירים המקוריים שנמצאים בשימוש עד היום (האספירין וההפרין), פותחו בראשית המאה שעברה תוך גלוי אקראי של האפקט נוגד הקרישה במסגרת מחקר ביולוגי. תכשירים אילה מהווים עד היום מרכיב חיוני בטיפולים נוגדי הקרישה, ואולם הם סובלים ממגבלות משמעותיות, כולל הצורך בניתור תכוף של האפקט שלהם , האינטראקציה שלהם עם תרופות ומוצרי מזון שונים וכ'.

בשנים האחרונות נוספו לרשימה תרופות פרי פתוח פרמקולוגי מכוון מטרה ואכן תרופות אילה מביאות יתרונות משמעותיים הן מבחינת דרך הגשתן (בבליעה במקום הזרקה), העדר הצורך בניתור האפקט שלהן, צמצום תופעות הלואי וכ'.


פרופ' דוד ורון מומחה תחום קרישה המערך ההמטולוגי

יחידות ומרפאות

תפריט ניווט תחתון