תפריט ראשי עליון

תפריט עמוד

תפריט עמוד

תוכן עניינים

אינדקס המצבים הרפואיים

מהי שלבקת חוגרת?

שלבקת חוגרת היא מחלה ויראלית, הנגרמת על ידי נגיף ממשפחת ההרפס הנקרא וריצלה זוסטר (Varicella Zoster Virus), המהווה גם את הסיבה למחלת אבעבועות הרוח (Chicken pox). לאחר החלמה מאבעבועות רוח, הנגיף אינו נעלם לחלוטין מהגוף ונשאר במצב רדום על פני תאי העצב אשר בחוט השדרה. שלבקת חוגרת משקפת את התעוררות נגיף הוריצלה זוסטר, אשר היה רדום עד כה. הסיבה להתפרצות החוזרת של הנגיף היא לרוב ספונטנית, אך יכולה להיות כתוצאה מחום גבוה, סטרס, טיפול רדיותרפי מקומי, טראומה או מצב של דיכוי חיסוני. המחלה מופיעה בכ-20% מהאוכלוסייה הבריאה הבוגרת, ובכ-50% ממדוכאי החיסון (חולי HIV, חולי לויקמיה לאחר השתלמת מח עצם, חולי סרטן אחרים המטופלים בכימותרפיה ואחרים).

 

תסמינים וסיבוכים של שלבקת חוגרת

לרוב, השלב מבשר המחלה (Prodrome) מאופיין בתסמיני גרד, עקצוץ, רגישות ו/או כאב עז. לעיתים, טרם הופעת הפריחה האופיינית, הלוקים בשלבקת חוגרת אף יעברו בשוגג בירור ראשוני בשל תסמיני הכאב, אשר יכולים לדמות התקף לב, כאב בטן חריף, או כאבי שיניים. ברוב המקרים, החולים יפתחו תפרחת עורית, המתבטאת בהופעה חד צדדית של שלפוחיות צלולות בקבוצות על גבי עור אדמדמם בפיזור חגורה, באזור הגב ולאחר מכן בפנים. בילדים ובבוגרים צעירים עם מערכת חיסונית תקינה, המחלה והתפרחת העורית לרוב חולפות ללא זכר. נוזל משלפוחית טריה של חולה עם שלבקת חוגרת, יכול להעביר את וירוס הוריצלה זוסטר לאדם בריא אשר לא חוסן או לא חלה באבעבועות רוח בעברו. הביטוי הקליני של ההדבקה יהיה אבעבועות רוח ולא שלבקת חוגרת, המשקפת כאמור התעוררות של נגיף הוריצלה הרדום. שכיחות המחלה, חומרתה וסיבוכים משניים, עולים עם הגיל ועם דיכוי חיסוני. אחד הסיבוכים המשמעותיים של שלבקת חוגרת הוא כאב עצבי עז (Post herpetic neuralgia), המתאפיין בהפרעה תחושתית באזור הופעת הפריחה. תסמין זה יכול להימשך שבועות ואף חודשים, לאחר דהיית הפריחה העורית, ועלול להופיע בקרב כ- 10%-20% מהלוקים בשלבקת חוגרת. סיבוכים אחרים המתוארים בספרות הם: זיהום חיידקי, מעורבות עין / אוזן או מערכת עצבים, הצטלקויות, דלקת קרום המוח, דלקת כבד ואף דלקת ריאות.


אבחון של שלבקת חוגרת

לרוב, האבחנה מבוססת לפי ההיסטוריה הרפואית ובדיקה גופנית של רופא עור.  לעיתים, יש צורך בנטילת דגימה עורית מהאזור הנגוע, לצורך בדיקת מעבדה לבידוד הנגיף. באבחנה מבדלת של מחלה זו, יש לשלול מחלות ויראליות שונות, זיהום מפושט של הרפס, תגובות עוריות לתרופה, עקיצות חרק ואף גרדת במקרים מסוימים.


מהו הטיפול בשלבקת חוגרת?

הטיפול בשלבקת חוגרת בעזרת תרופה אנטי-נגיפית, הניתנת דרך הפה או דרך הוריד, דוגמת אציקלוביר (זובירקס) או ואלאציקלוביר (ולטרקס). ישנה חשיבות גבוהה בהתחלת הטיפול ב-72 השעות הראשונות להופעת התסמינים. טיפול זה, באם הוחל בשלב מוקדם של הופעת המחלה, יכול לקצר את משך המחלה, ומכאן חשיבות האבחנה המוקדמת והתחלת הטיפול במהרה. לאור שכיחות מוגברת של שלבקת חוגרת בגיל המאוחר, קיים בישראל - כמו גם בשאר מדינות העולם כולל ארה"ב ובריטניה - חיסון חי מוחלש, המומלץ לכל בני 60 ומעלה שאין להם הוריות נגד, כולל קשישים. חיסון זה מהווה את האמצעי היחיד למניעת שלבקת חוגרת וסיבוכיה. תרכיב החיסון אינו מיועד לטיפול באירוע של שלבקת חוגרת, אלא במניעתו בלבד, אך אפשר לחסן גם מי שסבל ממחלה זו, כדי למנוע אירועים חוזרים. החיסון אינו מומלץ לנשים בהריון, או לסובלים ממצב דיכוי חיסוני.

יחידות ומרפאות

תפריט ניווט תחתון