מהו וירוס ה- CMV?
וירוס ה CMV- שייך למשפחת וירוסי ההרפס, להם יש נטייה להישאר במצב רדום בגוף, ולהתפרץ במצבים שונים הקשורים בדיכוי חיסוני באוכלוסיה הלא הריונית. רוב האוכלוסייה בישראל נדבקת בוירוס בילדות כ- 80-85% - ורוב הנדבקים מפתחתים נוגדנים המעניקים הגנה חלקית מפני הוירוס. אלה שלא נדבקו מעולם, נותרים חשופים להדבקה ראשונית בוירוס שלרוב עוברת ללא סימפטומים, אך לעיתים מתבטאת במחלה דמויית שפעת או דמויית מחלת הנשיקה, עם חום לאורך זמן, כאבי שרירים וחולשה.
אם ההדבקה מתרחשת במהלך ההריון, קיים סיכוי להידבקות העובר על ידי מעבר חלקיקי וירוס דרך השליה אליו.
בניגוד לבוגר, העובר, בחלק מן המקרים, מתקשה להתמודד עם הוירוס, שתוקף מערכות רבות ומסב להן נזק. בעקבות הדבקה ראשונית של האם במהלך ההריון, כ-40% מן העוברים יידבקו בוירוס דרך השליה בעודם ברחם. כלומר ב-60% מן המקרים, כלל לא תתרחש הדבקה של העובר, למרות שהאם חלתה. חשוב לציין כי רבות מן הנשים שנדבקו בהריון אינן חולות באופן קליני ואינן מפתחות מחלה הכוללת חום, נפיחות בבלוטות הלימפה והרגשה כללית רעה ואבחון ההדבקה נעשה ע"י בדיקת דם שגרתית לנוגדני CMV בדם כחלק מהבדיקות השגרתיות המתבצעות בהריון.
העוברים שנדבקו, מפרישים את חלקיקי הוירוס בשתן שלהם בכמות הניתנת לאיתור רק החל משבוע 22 להריון. שתן העובר מצטבר באגמי מי השפיר שסביבו. בדיקת חלקיקי וירוס בדיקור מי שפיר לאחר שבוע 22, תוכל לאשר האם העובר נדבק או לא.
מן העוברים שנדבקו, הרוב הגדול מחלים בסופו של דבר, ללא כל נזק אך כ-10%-15% מן העוברים שנדבקו, יפתחו מחלה עם לידתם, העלולה להתבטא בחרשות, פיגור, מיקרוצפליה (ראש קטן) עיוורון,פגיעה בכבד ובטחול, חסר דם, ירידה במספר הטסיות, דימומים. מבין העוברים הבריאים בלידה, כ-5%-10% נוספים יפתחו מחלה במהלך השנים הראשונות לחיים. כלומר - כ-20%-25% מבין העוברים שנדבקו ברחם, יפתחו בסופו של דבר מחלה הקשורה ב-CMV .
היילודים שהוכחו כי נדבקו במהלך שהותם ברחם (ע"י דיקור מי שפיר או ע"י הוכחה לנוכחות הוירוס בשתן בימים הראושנים לאחר הלידה) עוברים מעקב אחר מצבם ע"י בדיקות ראיה, שמיעה ובדיקות התפתחות. בהוכחת הפרעה ראשונית טיפול תרופתי מביא להעלמות הפגיעה ברוב המכריע של המקרים.
קיים מצב נוסף, בו אישה הרה שנדבקה בוירוס בעבר ונחשבת כ"מחוסנת", מפתחת מחלה תוך כדי הריון עקב התעוררות הוירוס שהיה רדום אצלה בגוף, או עקב הידבקות בזן אחר של הוירוס אליו נחשפה בעבר. גם במצבים אלה, תתכן הדבקה עוברית, אם כי בשיעורים קטנים בהרבה (1%-2%). העוברים שנדבקים עלולים לפתח מחלת CMV עוברית בדומה להדבקה הראשונית אך בשיעור נמוך בהרבה.
איך מזהים את ההדבקה האמהית?
כאשר הגוף נתקבל נתקל בוירוס, הוא מייצר נוגדנים. ישנם מספר סוגים של נוגדנים. הימצאותם של נוגדנים אלה בדם, מאפשרת להבין אם האשה ההרה נדבקה בוירוס וכן לשער את זמן ההדבקה המשוער.
איך מזהים הדבקה עוברית?
הדרך היחידה לזהות בודאות הדבקה עוברית, היא על ידי מציאת חלקיקי וירוס במי השפיר. הדבר מבוצע על ידי דיקור מי שפיר, שצריך להיעשות כ-6 שבועות לאחר זמן ההדבקה המשוער ההדבקה ומינימום בשבוע 22. ישנן מספר פגיעות אופייניות לוירוס, אותן ניתן לזהות בבדיקת אולטרה סאונד: ראש קטן, עובר שאינו צומח, הסתיידויות בכבד ובטחול. ישנם מחקרים, המראים כי אם מבוצעות סקירות מכוונות בתדירות של כל 2-3 שבועות - כולל סקירה מכוונת למח העוברי או MRI עוברי – ניתן להגיע לזיהוי הרוב המוחלט של הפגיעות הקשות
האם קיים טיפול המונע פגיעה עוברית?
עד היום, לא נמצא טיפול יעיל. ישנה תרופה הקרויה גנציקלו-ויר, שנועדה לפגוע בוירוס אך אין בה בכדי למנוע פגיעה עוברית במהלך ההריון ושימושה העיקרי הוא לאחר הלידה ביילוד כאשר מתגלית הפרעה ולו גם הקלה ביותר בבדיקות השמיעה,ראיה או בסונר המוח.
מה ניתן לעשות אם מזהים הידבקות עוברית?
במידה ואובחנה הדבקה עוברית, ראשית יש לזכור כי מבין 100 נשים שנדבקו ב-CMV במהלך הריונן, רק 40 תעברנה את הוירוס לעובר. מתוך 40 העוברים שנדבקו בוירוס, רק כ-8 יהיו חולים ב-CMV. מתוך 8 העוברים החולים ב-CMV, רק 2 לא יתגלו בבדיקות סונר עוקבות, וגם הם יהיו פגועים במידה קלה-בינונית. יש לזכור, שרוב העוברים הנדבקים יגדלו להיות אנשים בריאים.
במידה ובדיקת מי השפיר חיובית אלו בדיקות מבצעים לתינוק?
לאחר הלידה לוקחים דגימת שתן לגילוי CMV, במידה ובדיקת השתן חיובית מבצעים:
אולטרה סאונד מוח ובדיקת קרקעית העין במהלך האישפוז. תור ל BERA יקבע על ידי המחלקה.
למידע נוסף על המרפאה למחלות זיהומיות בהריון.