מדוע מבוצעת הפעולה?
האוזן שלנו מחולקת ל-3 חלקים עיקריים: האוזן החיצונית (שכוללת את האפרכסת וצינור השמע, עד עור התוף, שמפריד בין האוזן החיצונית לאוזן התיכונה); האוזן התיכונה (המורכבת מהפטיש, הסדן והארכובה – 3 עצמות השמע ומכילה אוויר); והאוזן הפנימית (הנקראת גם "שבלול האוזן" ומכילה מים). חלל האוזן התיכונה מלא באוויר, ולעתים, עלול להיווצר הפרש לחצים בין האוויר שכלוא בחלל האוזן התיכונה – לבין האוויר בחוץ. חצוצרת השמע, המקשרת בין האוזן התיכונה לחלקו האחורי של האף, מאפשרת זרימת אוויר מבחוץ אל תוך האוזן התיכונה ולהיפך, וכך מאזנת את הפרשי הלחצים.
תינוקות חשופים במיוחד לזיהומים בחצוצרת השמע, שמשמעותם חדירת חיידקים ווירוסים לתוך האוזן התיכונה. זיהומים אלו פוגעים במאזן הפרשי לחץ האויר באוזן, והם באים לידי ביטוי בכאב, אי נוחות והצטברות נוזלים באוזן עד כדי ירידה בכושר השמיעה.
מרינגוטומי (בלעז: Myringotomy), או כפי שהוא מוכר יותר בלשון העממית "ניתוח להכנסת כפתורים", הוא פרוצדורה שמבוצעת במטרה למנוע זיהומים חוזרים ונשנים באוזן התיכונה, ולשפר את מאזן הלחצים באוזן.
ניתוח זה מבוצע בילדים בכל הגילאים, אך בעיקר בתינוקות בגילאי חצי שנה עד שנתיים, כאשר טיפול אנטיביוטי בזיהומים חוזרים באוזן התיכונה נכשל, ולתינוק נגרמת ירידה בשמיעה, ניתוח להכנסת כפתורים מהווה פתרון יעיל לבעיה.
מהן התוצאות המצופות מהפעולה?
הוריהם של ילדים שעברו ניתוח להכנסת כפתורים מדווחים במרבית המקרים על הקלה משמעותית בתופעות שקדמו לניתוח, ובפרט בדלקות אוזן חוזרות, והצטברות נוזלים באוזן. אצל חלק מהילדים, חל בעקבות הניתוח שיפור משמעותי בכושר השמיעה.
כיצד מבוצעת הפעולה בפועל?
בשל גילם הצעיר של המטופלים, ניתוח זה יבוצע בהרדמה כללית. לפיכך, במשך הניתוח כולו, ישקע הילד בשינה עמוקה, לא יחוש כל כאב, ולא יהיה מודע כלל למצבו. סמוך לתחילת הניתוח יחובר הילד לאינפוזיה, דרכה יזליף המרדים חומרי הרגעה, במטרה להפחית את תחושת החרדה של הילד. הורי הילד יוכלו להכנס עמו לחדר הניתוח, ולשהות סמוך למיטתו עד לתחילת השפעת חומרי ההרדמה. הניתוח מבוצע דרך תעלת האוזן, ולכן לא נותרות צלקות ניתוחיות. במהלך ניתוח להכנסת כפתורים יחורר המנתח חור זעיר בעור התוף של המטופל, דרכו יוחדר הכפתור והנוזלים ישאבו. הכפתור הוא מעין צינורית פלסטיק או מתכת, שמאפשרת מעבר הן של אויר והן של נוזלים בין האוזן החיצונית לתיכונה. מעבר חופשי זה מבטיח ניקוז יעיל של נוזלים שמצטברים באוזן התיכונה עקב הדלקות והזיהומים החוזרים, ואף מאפשר השוואת לחצים באופן שמונע את יצירת הלחץ באוזן התיכונה וישפר את השמיעה.
באיזו הרדמה ישתמשו במהלך ביצוע הפעולה?
כללית.
כמה זמן אמורה להימשך הפעולה?
15-30 דקות.
מהם אחוזי ההצלחה של הפעולה, ובאילו סיכונים היא כרוכה?
חשוב להיות ערים לסיכונים ולסיבוכים שעלולים להתעורר במהלך ניתוח הכנסת כפתורים, ובפרט שמדובר בניתוח בילדים. על מנת לצמצם את שיעורם, יש ליידע את המנתח והמרדים לגבי הרקע הרפואי והאישי על המטופל המועמד לפעולה, כדי שיוכלו להתאים את הטיפול המתאים ביותר הן למצב הרפואי והן למצב האישי. שיעור הסיבוכים הכירורגים בניתוח זה הוא כ-1%-2%. סיבוכים אלו כוללים זיהום והפרשות מהאוזן, דימום וחירור של עור התוף. נדיר ביותר שתחול הרעה בכושר השמיעה בעקבות ניתוח זה. שיעור ההצלחה של ניתוח זה הוא כ- 85%. הרדמה אינה חפה מסיכונים גם כן, אבל בניתוח זה הסיכון הוא מזערי.
איך להתכונן לניתוח ולאשפוז בביה"ח?
- לפני קבלת החלטה על ביצוע הניתוח חשוב לבצע בדיקת שמיעה.
- יש להצטייד בסיכום רפואי מרופא המשפחה או מהרופא המטפל, שכולל אבחנות ותרופות שהמטופל לוקח, על מנת שהמנתח והמרדים יקבלו את מירב המידע האישי והרפואי.
- חשוב לציין את ההיסטוריה הרפואית של הילד, ולהתייחס גם לכל בעיה רפואית במשפחה, ובפרט אם ידועה אלרגיה לחומרי הרדמה, לתרופות, או אלרגיות אחרות.
- ביום הניתוח עצמו הילד צריך להיות בצום מוחלט, כולל מים, החל מ-6 שעות לפני תחילתו, על-מנת לאפשר הרדמה יעילה, תוך מינימום סיכון לילד.
מה יקרה אחרי הניתוח?
בסיום הניתוח, יעיר המרדים את הילד על ידי הפסקת מתן חומרי ההרדמה. לאחר שיתעורר, יועבר הילד אל מחלקת ההתאוששות כדי לוודא התעוררות איטית ובטוחה מהניתוח. הוריו יוכלו להצטרף אליו במחלקת ההתאוששות. במרבית המקרים, ההתאוששות היא מהירה.
ומה יקרה לאחר השחרור מביה"ח?
מרבית הילדים ישוחררו לביתם עוד באותו יום. במקרים מסוימים, ייתכן אשפוז קצר. תיתכן הפרשה מימית מהאוזן בימים שלאחר הניתוח. בחלק מהמקרים, הפרשה זו עלולה להיות דמית. במידה שההפרשה הופכת צהובה-ירקרקה, הדבר עלול להעיד על זיהום באוזן, שמצריך בירור וטיפול מתאים. יש להיוועץ במנתח באשר לשימוש בטיפות אוזניים לאחר ניתוח להכנסת כפתורים. כשבועיים לאחר הניתוח יוזמן המטופל לביקורת אצל המנתח במרפאת המחלקה.
