סרטן הרקטום (חלחולת)

אנטומיה

הרקטום (חלחולת) מהווה את החלק הסופי של המעי הגס באורך של כ-17 ס"מ. לכל אורכו, נמצאות בלוטות הלימפה – בלוטות קטנות שתפקידן הגנה מזיהומים וניקוז נוזל הלימפה מהמעי.

מהו סרטן הרקטום?

לרוב הסרטן מתחיל כפוליפ, צמיחה קטנה על פני שטח הפנים של הרקטום אך לא כל הפוליפים יתפתחו בסוף לסרטן. במרבית המקרים המחלה מוגבלת לרקטום בזמן האבחנה אך כאשר המחלה מתקדמת, היא יכולה להתפזר לאיברים אחרים בגוף, לרוב לכבד ולראות.

גורמי הסיכון לממאירות רקטום כוללים מחלות מעי דלקתיות (כגון מחלת קרוהן), עישון, צריכה של בשר אדום ומעובד, אלכוהול, סכרת, מיעוט פעילות גופנית והשמנה. ישנם מקרים תורשתיים המהווים סיכון גבוה מאד להתפתחות סרטן מעי גס כגון תסמונת  HNPCC(לינץ'), או FAP (פוליפוזיס משפחתית).

סימפטומים

הסימפטומים השכיחים בסרטן הרקטום הינם דמם טרי בצואה, קושי בהתרוקנות המעי, כאב רקטלי וירידה במשקל/שינויים בתאבון.

אבחנה

בדיקת דם סמוי חיובי בצואה בדרך כלל מהווה אינדיקציה להמשך בירור על ידי בדיקות נוספות, אך בדיקה חיובית אינה מצביעה בהכרח על נוכחות סרטן.

• קולונוסקופיה – בדיקה שמאפשרת לסקור את המעי הגס לכל אורכו, בעזרת צינור גמיש המוחדר דרך פי הטבעת ובקצהו מצלמה. במידה ונמצא בבדיקה תהליך חשוד, ניתן לדגום אותו ע"י נטילת ביופסיה.
• במידה ונעשתה אבחנה של ממאירות מעי גס, יש צורך בביצוע בדיקות נוספות בכדי להעריך את היקף המחלה. לפי שיקול דעת רפואי תתבצענה בדיקות שונות:
  
• סריקת CT כל גופי – כלומר סריקת החזה, הבטן ובאגן.
  
• אולטראסאונד אנדורקטלי – אולטרא סאונד המוחדר דרך פי הטבעת ומאפשר מדידת עומק חדירת הגידול לדופן הרקטום ומעורבות בלוטות לימפה.
• מיפוי PET-CT – לעיתים יש צורך בבדיקה זו, כאשר בדיקת CT מעלה חשד למחלה גרורתית. לא בכל המקרים תבוצע בדיקה זו.
• בדיקות דם – בדגש על ספירת דם (המוגלובין), תפקודי כבד, תפקודי כליה, וכן בדיקת סמני סרטן ("מרקרים") – חלבונים המיוצרים בעיקר על ידי תאי סרטן, שנקראיםCEA  ו- CA19.9 ועוזרים לאונקולוג המטפל ללמוד על עומס המחלה הגידולית, ועל התגובה לטיפול.

טיפול במחלה ממוקמת

במידה והערכה מוכיחה כי הגידול ממוקם לרקטום ולא התפשט לאברים נוספים הטיפול המקובל הוא ניתוח אך לפניו מומלץ טיפול קרינתי המשולב בטיפול כימותרפי למשך 5 שבועות או טיפול קרינתי בלבד למשך שבוע. סוג הטיפול יושפע ממיקומו המדויק של הגידול, גודלו, מידת מעורבות בלוטות הלימפה, מחלות רקע של המטופל ומצבו הכללי. ההחלטה מתקבלת בדיון צוות רב תחומי כולל אונקולוג, רופא קרינה, רדיולוג וכירורג ולאחר שיחה ודיון עם החולה. לאחר הטיפול המקדים החול מופנה לניתוח.  לאחר הניתוח וקבלת התוצאות הפתולוגיות הסופיות מופנים מרבית החולים לטיפול כימותרפי נוסף ללא קרינה למספר חודשים על מנת לצמצם את הסיכוי לחזרת מחלה.

בסיום הטיפול יש להישאר במעקב מרפאה הכולל ביקורים תקופתיים במרפאה, ביצוע בדיקות דם, קולונוסקופיה ובדיקות הדמיה אחת למספר חודשים. 

טיפול במחלה גרורתית

כאשר סרטן הרקטום מתפשט לאיברים נוספים ("שולח גרורות") לא ניתן לנתח ולכרות את המחלה, למעט במקרים בהם פיזור המחלה מוגבל לאזור מסוים בכבד או בריאות. במרבית המקרים לא ניתן להציע טיפול ניתוחי והחולה יופנה לטיפול כימותרפי המשולב בטיפול ביולוגי. ישנם מספר פרוטוקולים טיפוליים אפשריים והאונקולוג המטפל ימליץ על הטיפול המומלץ לאחר שיחה עם המטופל ותוך התחשבות בטיפולים שניתנו בעבר, מחלות רקע ומצבו הכללי של החולה. כמו כן בחירת סוג הטיפול הביולוגי מושפעת מבדיקות גנטיות שמבוצעות ספציפית על רקמת הגידול של החולה.