עצירות הינה בעיה שכיחה באוכלוסייה כולה. 10% מהילדים מגיעים לרופא הילדים כשתלונתם העיקרית היא עצירות. חשוב לזכור שעצירות הנה תופעה ולא מחלה.
הסיבות לעצירות בגיל הילדות רבות, ונחלקות לשני סוגים: הפרעות אנטומיות -בעיה מבנית מסוימת והפרעות תפקודיות. במסגרת הבעיות המבניות אפשר למצוא מחלות כגון המחלה ע"ש הירשפרונג, הפרעה במיקום פי הטבעת, איטמות פי הטבעת, ואפילו הצירויות במעי הגס. בעיות אלו נדירות ביותר.
הבעיות התפקודיות (כאשר האנטומיה תקינה) הינן שכיחות יותר וכוללות בראש ובראשונה עצירות תפקודית (פונקציונאלית) אך גם סיבות פיזיולוגיות נוספות כגון: תת פעילות של בלוטת התריס, הפרעות בעמוד השדרה ובשרירי הבטן, סוכרת, הרעלת עופרת ותופעות לוואי של תרופות מסוימות.
מהי עצירות?
ההגדרה של מהי יציאה נורמאלית משנתה על פי גיל. בילודים ממוצע של 1.5 פעולות מעיים ביום הראשון לחיים וממוצע של 4 יציאות ליום בגיל שבוע נחשבת כתקינה. לילדים יונקים הממוצע גבוה יותר ועומד על עד 7 יציאות ליום. בגיל 4 חודשים הממוצע עומד על 2 ליום. בגיל שנה הממוצע ירד ל 1.6 ליום ובגיל 4 שנים עומד על יציאה אחת ליום. במבוגרים הטווח התקין נע בין שלוש יציאות ליום עד שלוש לשבוע.
כמובן שנתונים אלה מתייחסים לנורמות סטטיסטיות ולא לוקחות בחשבון משתנים כמו גודל היציאה, הרכב קשה או רך, או הקושי להעביר יציאה.
במרבית הילדים, העצירות הינה פונקציונאלית (ללא מחלה רפואית שגורמת לסימפטום של העצירות).
הילדים הסובלים מעצירות פונקציונאלית מחזיקים צואה באופן רצוני בשל פחד וכאב קודמים. ברוב המקרים הסיבה הנה צואה קשה או גדולה במיוחד או היווצרות של קרע קטן אך כואב ברירית הרקטום (פיסורה).
בילדים גדולים יותר מתלווה אלמנט נוסף כסיבה להחזקת צואה בשל אי שימוש בשירותים ציבוריים ובכללם שירותי בית הספר, ובנוסף דחייה של יציאה בשל השתתפות במשחק ספורט או עיסוק מרתק מול המחשב.
התוצאה הסופית הנה אחת- הפעלת מעגל של צואה קשה הגורמת לכאב ,המגביל את היכולת להעביר צואה, מצב הגורם להרחבה נוספת של הרקטום והיווצרות של צואה גדולה וקשה עוד יותר. מעגל זה גורם לחוויה שלילית אשר מובילה להימנעות, לכאבי בטן וירידה בתאבון, ובמקרים יותר חריגים אף לאובדן שליטה ובריחת צואה.
אי שליטה על צואה קיימת לפי הספרות ב-2%-1% מהילדים. התופעה מתאפיינת בהעברת יציאה רכה/נוזלית בלתי רצונית וללא תחושה מקדימה לתחתונים. מצב זה שכיח פי שלושה עד ארבעה בבנים ונגרם משילוב של מרכיבים גופניים וגורמים התנהגותיים.
אבחנה
סימנים המרמזים על עצירות : הורים המבחינים כי ילדם מתלונן על יציאות כואבות. התנהגויות יחודיות כגון "החזקה" של צואה על ידי לחיצת הרגליים ביחד או "ריקוד" באמצע החדר כאשר יש צורך להוציא צואה. כאבי בטן, תאבון ירוד ושובע מוקדם שחולפים לאחר העברת יציאה.
קל לאבחן עצירות כאשר יש צואה קשה, גדולה, פחות תכופה ומכאיבה, אולם חשוב לזכור כי תלונות אלו לא חייבות להיות התלונה העיקרית ולעיתים ההופעה הנה של שלשול בתחתונים על רקע אובדן תחושה, כאבי בטן בעיקר לאחר ארוחות ועוד.
אבחנה של עצירות ניתן לעשות על ידי נטילת היסטוריה רפואית. הרופא ישאל שאלות על משך התפתחות התופעה, הקשר לגמילה מהחיתול וללידה של אחים נוספים, שכיחות היציאות, נוכחות דם בצואה, יציאות בתחתונים ללא שליטה, זיהומים חוזרים בדרכי השתן ועוד.
למרות שברוב המקרים הסיבה לעצירות הנה פונקציונאלית, סיבות אנטומיות מלידה (גיל העברת היציאה הראשונה בתינוקיה) , סיבות תפקודיות (תת פעילות של בלוטת התריס, כשל בשגשוג ) וניורולוגיות (הפרעה בהתפתחות חוט השדרה) חייבות להילקח בחשבון ולהישלל במידת הצורך.
הבדיקה הגופנית חשובה מאוד אף היא בנוסף להיסטוריה הרפואית. הרופא יתמקד במיקום פי הטבעת, רפלקסים קרימסטריים ואחרים, בדיקה יסודית של הבטן, בדיקה נוירולוגית וכן בדיקה רקטלית .
במידת הצורך ,בהתאם להיסטוריה הרפואית והבדיקה הגופנית, יבצע הרופא בדיקות עזר כגון: חוקן בריום ,ביופסיה רקטלית ,בדיקת מנומטרית של תנועתיות אזור הרקטו ועוד.אם מתגלית בעיה מבנית הטיפול המתקן הנו ברוב המקרים ניתוחי.
טיפול
ברוב המקרים לא תימצא בעיה מכאנית והסיבה לעצירות תחשב תפקודית.
הטיפול בעצירות במצבים אלו יכלול שילוב של סיבים בתזונה, תרופות המרככות את הצואה, לעיתים חוקנים וכן עם התערבות התנהגותית השוללת עונשים ומעניקה חיזוקים חיוביים, כדי לעודד ליציאות יותר תכופות ויותר רכות, לצד ישיבה סדירה ונינוחה בשירותים, שתסייע להתרוקנות קבועה, ללא כאב.
לסיכום, מדובר בבעיה רפואית שכיחה למדי באוכלוסייה, אשר ברובה הינה תופעה פיזיולוגית שכיחה אך יש לשלול בעיה רפואית ברקע. הגישה דורשת השתתפות פעילה של ההורים בהיסטוריה הרפואית ובבדיקה הגופנית וכן בתהליך ההתערבות טיפולית.
