תפריט ראשי עליון

תפריט עמוד

תוכן עניינים

אינדקס המצבים הרפואיים

אנטומיה

הקיבה מהווה חלק ממערכת העיכול. היא איבר הממוקם בין הוושט למעי הדק. תפקידה הוא לפרק ולעכל את המזון עם בליעתו. קיימים מספר סוגים של סרטני קיבה. הנפוץ ביותר הוא "אדנוקרצינומה" . סוגים אחרים, פחות נפוצים, הינם גידולים נוירו-אנדוקריניים, סרקומות (בעיקר GIST), לימפומות – בהם הטיפול שונה.


גורמי סיכון

הגורמים הישירים לסרטן קיבה אינם ידועים. ישנם מספר גורמים שמעלים סיכון להתפתחות סרטן בקיבה כגון – גיל מעל 50, גברים, תזונה עשירה בבשר אדום מעובד, אלכוהול, ניטרטים, תזונה עשירה במאכלים חריפים משומרים ומעושנים, ודלה בפירות וירקות. כמו כן עישון, השמנת יתר, וריפלוקס מעלים סיכון. במקרים נדירים זיהום כרוני בחיידק קיבה בשם Helicobacter Pylori עלול לגרום גם הוא לסרטן קיבה. סיפור משפחתי של סרטני קיבה בקרובי משפחה מדרגה ראשונה מעלה חשד לנוכחות סינדרום גנטי (העברה תורשתית של המחלה).

 

סימפטומים

תסמינים מוקדמים – צרבת שאינה חולפת למרות טיפול, כאבי בטן עליונה, שיהוקים וקשיי עיכול, תחושת מלאות מוקדמת, תיאבון ירוד.

 

אבחנה

תהליך ביצוע האבחנה מסתמך על בדיקת רופא – בחינת ההסטוריה הרפואית של החולה ומשפחתו, וכן בדיקה גופנית. בנוסף, מתבצעות בדיקות נוספות (שיבוצעו לפי החלטת הרופא המטפל):

גסטרוסקופיה עם נטילת ביופסיה- בדיקה בה מוחדרת צינור עם מצלמה בקצהו לצורך בחינת הקיבה וקיחת ביופסיה. 

סונר אנדוסקופי (EUS)- תפקידה להעריך את מידת התפשטות המחלה המקומית - כלומר כמה עמוק חדרה המחלה בתוך הקיבה עצמה, לבלוטות לימפה קרובות או לרקמות סמוכות.

בדיקות דם- שכוללות ספירת דם, תפקודי כבד וכליות, וכן סמני סרטן ("מארקרים"), חומר שמופרש גם מתאי סרטן, מרמז על היקף המחלה ועוזר ללמוד על התגובה לטיפולים למשל CEA, CA19-9, CA125

סריקת CT- מטרת הבדיקה היא לאתר את המיקום של הגידול ולראות האם התפשט לרקמות אחרות.

סריקת PET-CT- במקרים מסויימים הרופא המטפל יבחר לבצע בדיקה זו בנוסף או במקום בדיקת CT, מפני שלעיתים בדיקה זו מאפשרת לאתר איזורי מחלה קטנים שאינם נראית בבדיקת CT.

אנדוסקופיה חוקרת- ניתוח מקדים לפני טיפול כימותרפי טרום ניתוחי כדי לסרוק את חלל הבטן ולשלול נוכחות גרורות.

הבדיקות הנ"ל עוזרות לרופא המטפל לזהות את שלב המחלה – כלומר מהו היקף התפשטות הגידול בתוך הקיבה עצמה, לבלוטות לימפה או לאיברים סמוכים או מרוחקים. קיימת חשיבות גבוהה לקביעה מדוייקת של שלב המחלה מפני שהדבר מכתיב את הטיפול במחלה.


הטיפול במחלה- נתיחה

ניתוח

במידה ומתברר כי הסרטן מוגבל לקיבה ובהנחה שמצבו הכללי של החולה מאפשר זאת, יוצע לחולה ניתוח להסרת הגידול וחלק מהקיבה (Partial Gastrectomy) או את כולה (Total Gastrectomy) כתלות במיקום הגידול בקיבה. עם הסרת הקיבה, מוסרות גם בלוטות הלימפה הסמוכות לקיבה. לעיתים יוסר בניתוח גם חלקו התחתון של הושט, החלק העליון של התריסריון, הטחול או חלק מהלבלב – הכל בתלות המיקום של הגידול בקיבה ומידת התפשטותו לאיברים הסמוכים.

כימותרפיה

במיעוט המקרים, במידה ומדובר בשלב מאד מוקדם של המחלה, ניתוח בלבד יספיק. אולם ברוב המקרים יחליט האונקולוג המטפל על מתן טיפול כימותרפי לפני ניתוח, וכן לאחריו (טיפול "פרי-אופרטיבי"). הטיפול כימותרפי ניתן דרך הוריד ולעיתים גם דרך הפה, ומטרתו שיפור תוצאות הניתוח והפחתת סיכויי חזרת המחלה.

שילוב של קרינה וכימותרפיה

במקרים מסויימים יבוצע ניתוח ללא טיפול מקדים, ולכן הטיפול שמטרתו הפחתת סיכויי חזרת המחלה ניתן לאחר הניתוח. במקרה כזה הטיפול משלב הן טיפול כימותרפי (דרך הוריד או בכדורים) והן טיפול קרינתי יומיומי, במקביל, למשך כ-5 שבועות.

 

הטיפול במחלה מתקדמת או גרורתית

במידה והסרטן התפשט לאיברים נוספים מעבר לקיבה ולבלוטות הלימפה מטרות הטיפולים האונקולוגים הינם הקלה על תסמיני המחלה, שיפור איכות חיים והארכת חיים. קיימים מספר משלבים כימותרפיים אפשריים – חלקם ניתנים דרך הוריד וחלקם דרך הפה. ההחלטה על המשלב הנכון לחולה נלקחת על ידי האונקולוג המטפל והחולה עצמו. בחמישית ממקרי סרטן קיבה גרורתי, לפי תוצאות בדיקה ספציפית על רקמת הגידול של החולה, יתווסף לפרוטוקול הטיפולי גם טיפול ביולוגי בשם "הרצפטין".

תפריט ניווט תחתון