תפריט ראשי עליון

תפריט עמוד

תפריט עמוד

תוכן עניינים

אינדקס המצבים הרפואיים

מהות המחלה

סרטן היא מחלה המאופיינת על ידי גידול פרא, בלתי מרוסן, של תאים. במצב תקין תאי הגוף מתחדשים על ידי חלוקה, במטרה לרפא או לבנות רקמות שניזוקו. חלוקת התאים הרגילים היא לרוב סדורה ומבוקרת. בתאים סרטניים, להבדיל מתאים בריאים, יוצא התהליך מכלל בקרה והתאים ממשיכים להתחלק ולהתרבות ללא צורך. סרטן המעי הגס מתחיל בדר"כ ברירית התאים המרפדים את הדופן הפנימי של המעי הגס. עומק חדירת הגידול אל תוך דופן המעי, ולאו דווקא גודלו, מהווה גורם מכריע בקביעת דרגת חומרת הגידול.
סרטן המעי היא מחלה שכיחה במדינות המתועשות. בקרב הנשים, סרטן המעי הגס הוא השני בשכיחותו, אחרי סרטן השד. בקרב הגברים , זוהי מחלת הסרטן השלישית בשכיחותה, אחרי סרטן הערמונית והריאות. כמו כן, רוב גידולי המעי הינם מסוג אדנוקרצינומה.


הגורם למחלה

לא ידוע בבירור מה גורם לסרטן המעי הגס, אולם, להלן רשימת גורמים המעלים את הסיכון להופעת המחלה:

  • פוליפים שפירים במעי הגס, המתפתחים פעמים רבות לגידולים סרטניים
  • פוליפוזיס אדנומתית משפחתית (FAP) - בלי טיפול רפואי, ילקו כמעט כל הלוקים בתסמונת זו, בסרטן המעי הגס בגיל צעיר בהרבה יותר מחולים באוכלוסייה הכללית.
  • מחלת מעיים דלקתית - מחלות כגון קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן, מגבירות את הסיכון לסרטן המעי הגס, כאשר יש קשר חיובי בין הסיכוי לחלות בסרטן ובין מידת ההתפשטות מחלת המעיים הדלקתית וחומרתה. הסיכון לחלות בסרטן אף עולה ככל שמשך מחלת המעיים הדלקתית ארוך יותר. רמת הסיכון לחלות בסרטן גבוהה יותר בנוכחות קוליטיס כיבית, מאשר בנוכחות מחלת קרוהן. באזורי המעי הנגועים בקוליטיס קיימים בדרך כלל תאים שהתפתחותם לא תקינה, מהם מתפתחים תאים סרטניים.
  • היסטוריה אישית/משפחתית של סרטן - אדם שחלה בעבר בסרטן המעי הגס, הינו בעל סיכויים גבוהים יותר לחלות שוב בסרטן זה בהשוואה לאדם אחר שלא חלה. נשים שלקו בעבר בסרטן השד, השחלות, או הרחם, עשויות לחלות בסרטן המעי הגס בסיכוי רב יותר בהשוואה לנשים אחרות שלא חלו בעבר. הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס גבוה יותר גם אצל אנשים בעלי היסטוריה משפחתית של סרטן.

תסמיני המחלה

  • נוכחות דם כהה וריר בצואה
  • הטלת צואה לא סדירה ובעלת צמיגות משתנה
  • כאבי בטן
  • סרטן ברקטום עלול להפריע לתפקוד הסגירה ולגרום לדחף תמידי להטיל צואה.

הבדיקות לאבחון המחלה

  • בדיקת דם סמוי: בדיקה המאפשרת זיהוי דם בצואה גם בכמויות שאינן נראות לעין. אף שדם בצואה אינו מעיד בהכרח על סרטן המעי הגס, הוא מהווה המלצה לבדיקות נוספות.
  • בדיקות אנדוסקופיות: בדיקות סיגמואידוסקופיה וקולונוסקופיה מאפשרות התבוננות בתוך המעי הגס. בדיקת הקולונסקופיה מאפשרת התבוננות  לכל אורך המעי וגילוי סרטן  גם בחלקו העליון של המעי, לקיחת דגימות מרקמת המעי, והסרת פוליפים.
  • חוקן בריום כפול-ניגוד: בדיקה המאפשרת לראות את רירית המעי הגס, ואזורים בעלי תפקוד לוקה העשויים להצביע על מחלת סרטן המעי הגס. בדיקה זו אינה מאפשרת  לקיחת דגימות ולעיתים אינה מציגה בבירור את החולחולת. על כן, לא פעם נוסף לבדיקה זו מבוצעת אף בדיקה אנדוסקופית.
  • בדיקות סריקה: סריקת המעי הגס (המומלצת  לאנשים בעלי סיכון לחלות במחלה) עשויה לסייע בגילוי אזורים בעלי תפקוד לא תקין טרם התפתחות מחלת הסרטן. גילוי סרטן בשלב מוקדם של המחלה, מעלה באופן משמעותי את סיכוי ההחלמה ממנה.

הטיפול במחלה

בהתאם לחומרת המחלה ומידת התפשטותה, יקבע אחד מאופני הטיפול הבאים:

  • הסרת פוליפים: הסרת פוליפים נעשית, לעתים קרובות, בזמן בדיקת קולונוסקופיה. רקמת הפוליפ נשלחת למעבדה פתולוגית, כדי לגלות נוכחות מחלת הסרטן ומידת החדירה לדופן המעי. ההמלצה להמשך טיפול תלויה בממצאי הפתולוגיה.
    ניתוח: הטיפול הראשוני לסרטן המעי הגס הוא ניתוח, במהלכו כורתים את החלק הנגוע של המעי הגס ואת קשרי הלימפה המנקזים אותו. במצבים בהם הגידול הסרטני ממוקם בתחילת הרקטום, ניתן להסיר את החלק הפגוע של המעיים ולחבר את שתי קצוות המעיים. במקרים של סרטן הממוקם עמוק בתוך הרקטום, יש להסיר את פי הטבעת כולו, לסותמו וליצור פי טבעת מלאכותי בצד.
  • כימותרפיה: כימותרפיה היא שימוש בתרופות להשמדת תאים סרטניים. מרבית החולים, להוציא אלה שבהם התגלתה המחלה בשלבים מוקדמים ביותר, יצטרכו לקבל כימותרפיה כלשהי לאחר הניתוח. זאת, מכיוון שתאים סרטניים יכולים להישאר בגוף גם לאחר הסרת הגידול. במידה ותאים אלו לא יושמדו, הם עשויים להתרבות, לגדול ולהתפשט באתר המקורי או באתרים מרוחקים.
  • טיפול בקרינה: במקרים של סרטן החלחולת, הקרנות לאזור האגן עשויות לכווץ את הגידול, ולמנוע את חזרתו לאזור המוקרן. שלא כמו כימותרפיה סיסטמית, הטיפול בהקרנות אינו יכול למנוע חזרה של הסרטן מחוץ לאזור המוקרן.

תפריט ניווט תחתון