הפרעות קצב לב

כאשר קיימת הפרעה באחד המרכיבים של המערכת הזו (תקלה עלולה לקרות בקוצב הטבעי שיוזם את האות החשמלי או במערכת ההולכה שמעבירה את אות החשמלי) עשויה להיווצר ירידה משמעותית בקצב הלב שיכולה לגרום לחולשה קיצונית, סחרחורות, ואיבוד הכרה. בשפה הרפואית נקראת התופעה הזו של דופק איטי, ברדיקרדיה(bradycardia) .

הטיפול במקרים הללו הינו השתלה של קוצב לב מלאכותי אשר מסדיר את פעולת הלב. 

קוצב הלב (Pacemaker)  הינו מכשיר חשמלי שמטרתו למנוע דופק איטי מדי. השתלה של קוצבי לב מבוצעת החל משנות השישים של המאה העשרים. בשיטה המקובלת, הקוצב מושתל בבית החזה ואליו מחוברת אלקטרודה אחת אשר מקצבת את העלייה הימנית ואלקטרודה נוספת אשר מקצבת את החדר הימני. המערכת מנטרת את הדופק באופן רציף, ובמידת הצורך מעבירה לרקמת הלב זרם חשמלי שגורם ללב להתכווץ ולבצע פעילותו, באופן מלאכותי. 

התובנה שהקיצוב היעיל והמדויק ביותר הינו הקיצוב הפיזיולוגי (הטבעי) הובילה לפריצת דרך טכנולוגית חדשה המאפשרת השתלה של אלקטרודה ישירות אל תוך מערכת ההולכה החשמלית הטבעית (באזור הצרור ע"ש His או בפיצול מרוחק יותר בשם Left Bundle Branch) , וכך הקיצוב מחקה את הפעילות הפיזיולוגית של מערכת ההולכה, ומשמר את ההתכווצות הטבעית והיעילה של הלב. מטופלים שעברו במחלקתנו השתלת קוצב לב בשיטה זו מציגים תרשימי אק"ג בעלי מורפולוגיה פיזיולוגית יותר (זאת אומרת, דומה לתרשים של אדם בריא ללא קוצב), התכווצות לבבית טובה יותר בבדיקות אקו לב,  והחשוב  מכל, מדווחים על הרגשה כללית טובה יותר.

קוצב חדש הקרוי Micra הינו קפסולה זעירה הקטנה ב-90 אחוז מקוצב רגיל, ומושתלת באמצעות צנתור דרך וריד המפשעה ישירות לדופן הלב. הקפסולה מתפקדת כיחידת קיצוב עצמאית, ללא התקנים נוספים בגוף  וללא צורך באלקטרודות, ועל כן היא מצמצמת את שיעור הסיבוכים של קוצבי לב מסורתיים ואינה מותירה עדות חיצונית לכך שהמטופל נושא קוצב לב. 

  

בלב הבריא, כאשר מערכת ההולכה הטבעית תקינה, שני חדרי הלב מתכווצים בו זמנית. בחלק מהמטופלים הסובלים מאי ספיקת לב קיים חוסר סנכרון בהתכווצות מדורי הלב וירידה משמעותית בתפוקת הלב. במצבים כאלה קיימת אפשרות לסנכרן מחדש את התכווצות חלקי הלב השונים, באמצעות השתלת CRT - Cardiac Resynchronization Therapy. הגירויים החשמליים בשלוש האלקטרודות מתוזמנים היטב באופן שממקסם את התפוקה הלבבית.

במטופלים מסוימים ישנה בעיה הפוכה: הופעה פתאומית של דופק מהיר, לא תקין. 

במרבית המקרים מדובר בהפרעת קצב שפירה שאינה מסכנת חיים כמו פרפור פרוזדורים (Atrial Fibrillation) או SVT. במיעוט המקרים - בעיקר אצל מי שסובלים ממחלה לבבית משמעותית, עלול להתרחש דום לב -  Sudden Cardiac Arrest . מדובר בהפרעת קצב שמקורה בחדרי הלב – טכיקרדיה חדרית או פרפור חדרים, ללא התכווצות לבבית יעילה. הטיפול בהפרעות הקצב החמורות הללו הינו שוק חשמלי באמצעות מכשיר שנקרא דפיברילטור.

 

בראשית שנות ה-80 פיתח קרדיולוג ישראלי בשם מישל מירובסקי השתלת דפיברילטור אוטומטי כטיפול מציל חיים בדום לב. במטופלים ששרדו דום לב, או שנמצאים בסיכון גבוה לחוות דום לב, ניתן לבצע השתלת דפיברילטור שמנטר באופן רציף את הפעילות הלבבית ומטפל בהפרעות קצב מסוכנות במידת הצורך. לאחר זיהוי הפרעת הקצב, בדרך כלל לאחר 1-2 שניות מזיהוי הפרעת פרפור חדרים או טכיקרדיה חדרית מהירה, המכשיר טוען את עצמו ומשחרר אנרגיה דרך האלקטרודה שנמצאת בחדר הימני. מכשירי הדפיברילטור החדישים מתוחכמים ויעילים יותר והם מאפשרים טיפול בהפרעות קצב מסוימות ע"י קיצוב מהיר יותר, או שינוי במהירות הקיצוב בין פעימה לפעימה, לעיתים מבלי שהמטופל מרגיש זאת. במידה והטיפול ה"שקט" הזה נכשל יש מעבר לטיפול אגרסיבי יותר על ידי מתן מכת חשמל בעוצמה גבוהה יותר. 

מרבית קוצבי הלב והדפיברילטורים החדישים נתמכים במערכות לניטור ביתי. המערכות הללו שואבות באופן אוטומטי ועל בסיס יומי מידע רב מתוך הקוצב או הדפיברילטור המושתל. המידע כולל מדדים לגבי תקינות המכשיר, הפרעות קצב, ומצב בריאותו של המטופל. כאשר קיימת חריגה או אירוע משמעותי, מועברת התראה ישירות למערכת הניטור בבית החולים  ואנו יוצרים קשר עם המטופל ונוקטים בפעולות הנדרשות על מנת לטפל בחריגה.