מאת: ד"ר אסתי מקאי, מנהלת היחידה לשמיעה ודיבור ופולינה יעקובוביץ, קלינאית תקשורת
גמגום הוא הפרעה בשטף הדיבור, אחת מבין מספר הפרעות הדיבור הבולטות במבוגרים ובילדים. חוסר השטף בדיבור מאופיין באחד או יותר מהסימנים הבאים: החל מחזרות, עצירות, לחיצות, הארכות של מילים או צלילים, הוספת צלילים וכלה בהחלפות מילים ושימוש באינטונציה לא מתאימה. לעיתים לבעיות הדיבור מתווספות תנועות לוואי (כגון מצמוצי עיניים או מתח בפנים), דופק מואץ או קשיי נשימה. התופעה עלולה לגרום לדימוי עצמי שלילי, תחושת תסכול וחוסר אונים, חוסר ביטחון עצמי, הימנעות מדיבור, חוסר יוזמה חברתית ותקשורתית. שיעור המבוגרים הסובלים מגמגום עומד על אחוז אחד מכלל האוכלוסיה, כאשר השיעור גבוה יותר ועומד על 5%. הגמגום נפוץ יותר בקרב בנים. גיל ההופעה השכיח ביותר הוא בין הגילאים 2-5 שנים, אולם ההפרעה עלולה להופיע בכל גיל.
איך יודעים מתי לפנות לקלינאית תקשורת?
ב-75% מהמקרים, קיים סיכוי סביר שהתופעה תחלוף מעצמה תוך מספר חודשים או יותר. עם זאת, כאשר חוסר השטף בולט ומפריע לילד או להוריו או במידה ומופיעות התנהגויות של מאמץ או תסכול כדאי לפנות לייעוץ של קלינאי/ת תקשורת העוסק/ת בטיפול בגמגום.
מה כדאי לעשות אם הילד מתחיל לגמגם?
מומלץ לפנות לייעוץ קלינאי/ת תקשורת. עד שמתחילים את הטיפול חשוב להקשיב לילד בסבלנות, להתרכז בתוכן דבריו, לא לקטוע אותו ולא להשלים עבורו מילים או משפטים. בנוסף לא לתת לו עצות הקשורות לגמגום כמו "דבר לאט", "תנשום עמוק", "תחשוב לפני שאתה מדבר". חשוב לחזק את הילד ולהדגיש את תכונותיו החיוביות, ניתן לדקלם עם הילד או לשיר שירים שהוא אוהב, כיוון שבזמן שירה ודקלום לא מופיעים מאפייני הגמגום והילד יכול לחוות מצבים של דיבור שוטף.
איך מאבחנים גמגום?
ישנן שיטות אבחון וגישות שונות התלויות בגיל הילד. אבחון מקיף של קלינאי/ת תקשורת משלב מדדים אובייקטיביים, כגון ספירת הברות מגומגמות ומדדים סובייקטיביים כגון שאלונים. בשאלונים נבדק התפקוד התקשורתי וכן ישנה התייחסות למרכיב הרגשי המלווה את הגמגום: עמדות כלפי הגמגום, מידת ההימנעות מדיבור, תאור מצבים בהן מופיע גמגום וכו'.
בקרב ילדים קטנים יותר, האבחון מבוסס בעיקר על ראיון הורים ובחינת האינטראקציה התקשורתית של הילד עם ההורה ועם קלינאי/ת התקשורת.
מהו הטיפול בגמגום?
כיום קיימות שתי גישות מרכזיות לטיפול: טיפול ישיר בילד או טיפול עקיף המבוסס על הדרכת הורים. ההחלטה באיזו מבין הגישות לבחור תהיה בהתאם לגיל הילד, ולאחר אבחון של מאפייני הגמגום שלו, חומרת הגמגום, מידת המודעות שלו לגמגום ועד כמה הגמגום מפריע לילד/ להורים.
האבחון והטיפול בגילאים הצעירים נעשים באמצעות משחק, והמטרה של המטפל היא בעיקר למנוע מהילד תחושת חוסר אונים והחמרה נוספת של הגמגום, לאפשר תקשורת טובה עם המשפחה והסביבה ולאפשר דיבור שוטף יותר.
האם יש קשר בין סטרס או לחץ נפשי לגמגום?
הקשר בין מצבי לחץ לבין גמגום ידוע. נמצא כי במצבי לחץ, מתח נפשי וחשש, מופיע גמגום. לעיתים ישנה החמרה הן בחוסר שטף הדיבור והן בתופעות הלוואי הקשורות בגמגום. מטופלים מדווחים על החמרה/הופעה של גמגום בזמן שיחה עם אדם חדש, אדם בעל סמכות, דיבור בפני קהל (בקרב ילדים צעירים משפיע על דיבור בכיתה) וכדומה.
מדוע חשוב לטפל לפני כניסה למסגרת חינוכית?
תגובות הסביבה קריטיות לבנייה ולחיזוק הדימוי העצמי, בייחוד בגיל בית ספר. גמגום עלול לעורר תגובות שליליות מהסביבה, לעג, דימוי שלילי וכו'. במסגרת הטיפול עובד/ת קלינאי/ת התקשורת במספר מישורים: החל מהקניית טכניקות שישפרו את שטף הדיבור, וכלה בביסוס הדימוי העצמי החיובי שיעזור לו להתמודד עם תגובות הסביבה לאופן דיבורו. לעיתים יש מקום להדריך גם את הסגל החינוכי.
לקבלת מידע נוסף ניתן לפנות ליחידה לשמיעה ודיבור
