כ-15%-30% מכלל חולי הסרטן צפויים לסבול מסרטן העצמות וגרורות בעצמות.
הגידולים בהם מופיעות גרורות מסוג זה בשכיחות הגבוהה ביותר הינם סרטן של השד, ריאה, ערמונית, בלוטת התריס והכליה. מחלת עצם גרורתית הינה סיבוך של מחלת סרטן מתקדמת. גרורות גרמיות עלולות לגרום לשברים פתולוגים בעצמות נושאות משקל ובחוליות עמוד השדרה ולגרום לפגיעה ניכרת באיכות חייו של המטופל בשל ההגבלה התפקודית והכאבים הנלווים לשברים אלה.
קשה להעריך במדויק את השיעור של גרורות גרמיות, אך ההערכה הינה שב 15%-30% מהחולים עם ממאירויות ריאה, מעי גס ורקטום, קיבה, בלוטת התריס והכליה וב–70% מהחולים עם ממאירויות מתקדמות של השד והערמונית ישנן גרורות מסוג זה. בארה"ב נפטרים מדי שנה כ–350,000 חולי סרטן העצמות עם אבחנה מתועדת של גרורות גרמיות בעת פטירתם.
מהן גרורות בעצמות?
גרורות הן למעשה תאים סרטניים אשר מתנתקים מהגידול הראשוני ומגיעים דרך מחזור הדם או מערכת הלימפה לאיברים שונים בגוף. לאחר שתאים אלה מגיעים לאיברים אלה מתחיל תהליך צמיחה שבסיומו נוצר גוש גידולי הקרוי גרורה. תהליכים גרורתיים עלולים לגרום לסכנת חיים למטופל (כאשר הם ממוקמים בריאות או במוח) או לכאבים קשים והגבלה תפקודית, למשל, כאשר הם ממוקמים בעצמות. כאשר גרורה מתפתחת בתוך עצם היא גורמת לכאב קבוע ובהמשך להחלשת העצם.
לעיתים, הרס העצם הינו ניכר ביותר ושבר עלול להגרם לאחר חבלה קלה או פעילות שגרתית. שברים אלה נקרים "שברים פתולוגים" כיוון שנגרמו בעצם שאינה עצם רגילה אלא מכילה תהליך פתולוגי (גידולי, במקרה זה) בתוכה.
ניתוחים לטיפול בגרורות גרמיות (סרטן העצמות, גרורות בעצמות)
גרורות גרמיות מטופלות בד"כ בהצלחה בשיטות שאינן ניתוחיות (קרינה, כימותרפיה, ביספוספונטים). התערבות ניתוחית נשמרת למקרים בהם קיים או עומד להתרחש שבר פתולוגי או תסמונת כאבים קשה בשל גרורה שלא ניתנת לשליטה בשיטות שאינן ניתוחיות. לעיתים רחוקות ובמחלות מסוימות מבוצעת כריתה של גרורה בודדת מתוך כוונה לשפר את מהלך מחלתו של המטופל.
בעולם ובארץ מבוצעים ניתוחים אלה בד"כ במחלקות לכירורגיה אורטופדית ע"י צוותים ללא הכשרה כירורגית אונקולוגית. דווחים הבודקים את איכות הטיפול הניתוחי שניתן למטופלים מדגימים כשלון טיפולי (חזרה של הגידול בשדה הניתוח או כשלון של קיבוע העצם) בשיעור של עד 40% מהמקרים.1,2 בשנת 2005 בוצעו במדינת ישראל מעל ל–500 ניתוחים לטיפול בגרורות גרמיות.
לאור ממצאים אלה, ניתוחים לטיפול בגרורות מסוג זה מחייבים שימוש בטכניקות ניתוחיות יחודיות, ראשית משום שהעצם המנותחת שונה בתכונותיה מעצם רגילה העוברת ניתוח לקיבוע שבר, שנית מכיוון שהניתוח חייב לספק למטופל את האפשרות לשימוש מידי ומשביע רצון בגפה המנותחת, ושלישית, מכיוון שניתוח לא מוצלח יפגע פגיעה נוספת באיכות חייו של חולה סרטן הפגועה באופן ניכר ממילא.
חשוב לציין שתכלית ניתוחים אלה, הינה שיפור באיכות חייו של המטופל ואין הם משנים את מהלך המחלה, כיוון שהטיפול ניתן לאיזור מוגדר ומוגבל בגופו של החולה. מסיבות טכניות וארגוניות, מבוצעים רוב הניתוחים לטיפול בגרורות בארץ ובעולם ע"י צוותי מנתחים שלא עברו הכשרה יחודית לכירורגיה של גידולים.
עבודות מחקריות אשר העריכו את איכותם של ניתוחים אלה, מצאו שעד 40% מהם נכשלים אם בשל חזרת הגידול בעצם המנותחת או בשל קריסה של הקיבוע שהותקן בה. כשלון ניתוחי מחייב בד"כ התערבות ניתוחית נוספת אשר הינה בד"כ נרחבת יותר וכרוכה בשיעור גבוה יותר של סיבוכים והחלמה ממושכת יותר.
לעומת זאת, הניסיון מראה כי לניתוחים משמרי גפה שמבוצעים על ידי צוות יעודי של אורתופדים אונקולוגים, שיעור סיבוכים נמוך יותר, כך עולה ממספר מאמרי מפתח אשר הדגימו בעקביות שיעור סיבוכים נמוך ביותר, שליטה מקומית במחלה ותוצאות תפקודיות טובות המושגות ברוב המכריע של המטופלים.
