תוכן עניינים

מדובר במצב בו השליה מכסה על הפתח הפנימי של צוואר הרחם, החסימה יכולה להיות מלאה או חלקית. השכיחות למצב זה היא 0.5-1.5%. העובר עובר דרך צוואר הרחם בזמן הלידה, חסימה של צוואר הרחם מונעת את מעברו.

אבחנה

לרוב האבחון בבדיקת אולטרה-סאונד שגרתית, לעיתים האבחנה תעשה בשל תסמינים אופייניים כגון: דימום נרתיקי בהריון שאינו מלווה בכאבים, הדימום אינו מלווה בכאבים,  והוא מופיע באופן ספונטני ולעיתים תוך שינה, דימום עלול להופיע גם לאחר יחסים. חשוב לדעת כי מצב זה דורש בדיקת רופא דחופה.

במצב זה הדימום הוא אימהי ולא עוברי לכן תיתכן אנמיה אצל האם, השליה מזינה את העובר ולכן פגיעה בה עלולה לפגוע גם בעובר. מכיוון שדימום משמעותי עלול לסכן את האם והעובר לעיתים אין מנוס מיילוד מוקדם ואז העובר נחשף לסיבוכי פגות. אך מרבית המקרים ללא תחלואה או חלילה תמותה אימהית או עוברית.

גורמי הסיכון לשליית פתח הם: גיל אימהי מתקדם, עישון, טיפולי פוריות, ריבוי הריונות, ניתוחים רחמיים - קיסרי, שרירנים וכדומה, גרידות, הריון מרובה עוברים, שלית פתח בהריון קודם.

טיפול

מעקב שגרתי מספיק ברוב המקרים, אם יש דימום יש לפנות לבדיקת רופא להערכה, לעיתים יש צורך באשפוז להשגחה. שלית פתח מלאה מצריכה יילוד סביב שבוע 37-38, במידה והשליה מכסה את הפתח במלואה (שלית פתח מלאה) או מגיעה עד 1 ס״מ מהפה הפנימי של צוואר הרחם (שלית פתח חלקית) הלידה תהיה בניתוח קיסרי. מרחק מהפתח של 2 ס״מ ומעלה מאפשר לידה נרתיקית. מרחק שבין 1-2 ס״מ מצריך הערכה פרטנית. יש להמנע מיחסי מין, אם הדימום הופיע באופן ספונטני עדיף להימנע ממאמצים פיזיים.

יחידות ומרפאות

תפריט ניווט תחתון