תוכן עניינים

אינדקס המצבים הרפואיים

מאת: ד''ר דוד גורדון; מנהל היחידה לאורוגינקולוגיה ורצפת האגן; ביה"ח "ליס" ליולדות

טיפול זעיר פולשני חדיש לתמיכה ברצפת האגן, מהוה פתרון יעיל ונוח לדליפת שתן וצניחת איברי האגן. דליפת שתן, המתבטאת באי שליטה, תכיפות ודחיפות במתן שתן היא תופעה שכיחה, ממנה יסבלו כ-35 אחוז מכלל הנשים במהלך חייהן, בדרגות חומרה שונות. בין 2%-5% מהנשים הצעירות שטרם הרו תסבולנה מהבעיה; בקרב בנות ה-30-59 הבעיה נפוצה יותר - כרבע מהנשים סובלות מדליפת שתן; ובגיל מבוגר יותר השכיחות נאמדת ב-30%.

תת התמחות ברפואה, העוסקת באי- שליטה במתן שתן, דחיפות, תכיפות, קשיים במתן שתן ובליקויי תפקוד רצפת האגן, נקראת אורו-גינקולוגיה. רופאים המתמחים באורו-גינקולוגיה ורצפת האגן מטפלים בצניחת איברי האגן, אך אי שליטה במתן שתן מהווה את עיקר העיסוק האורו-גינקולוגי.

במסגרת העיסוק של תת תחום זה, נכלל הטיפול בדליפות שתן לסוגיהן, כשהעיקריות הן דליפת שתן בגין שלפוחית רגיזה או במאמץ. הטיפול בשלפוחית הרגיזה הוא שמרני ותרופתי, אך במקרים של דליפת שתן במאמץ, ניתן להיעזר גם בפתרון כירורגי.

השלפוחית הרגיזה

השלפוחית הרגיזה מתכווצת באופן בלתי רצוני כשהיא מתמלאת בשתן, וגורמת דחיפות, תכיפות ודליפה. באופן נורמאלי, שלפוחית השתן מסוגלת לקלוט כ-400-500 מ"ל שתן, אך השלפוחית הרגיזה מתכווצת גם כשיש פחות תכולה. ב-90% מהמקרים, הסיבה להתכווצות זו לא ידועה, אך ב-10% מהמקרים מדובר במחלה נוירולוגית. במקרים של שלפוחית רגיזה, ניתן להיעזר בטיפול תרופתי הניתן דרך הפה, שמטרתו להרפות את שריר השלפוחית ולהפחית את ההתכווצויות התכופות הגורמות לדליפה.

מה קורה במאמץ?

איבוד שתן לא רצוני מתרחש גם בעקבות עלייה בלחץ התוך בטני, בעקבות צחוק, שיעול, מאמץ, תנועה פתאומית ועוד. דליפת שתן במאמץ נובעת משלוש סיבות עיקריות:

  1. צניחה של צוואר שלפוחית השתן, אזור המעבר בין השלפוחית לשופכה, בעת עליית הלחץ התוך- בטני. צניחה זו למעשה מפעילה את כל הלחץ התוך בטני על השלפוחית והלחץ גורם לדליפה של שתן.
  2. צניחת איברים נוספים ברצפת האגן, או קריסה של הרצפה כולה. הנרתיק והרחם מקובעים לאגן הירכיים באמצעות רקמות חיבור היוצרות מעטפת חזקה סביב דפנות הנרתיק. כאשר שרירי רצפת האגן מתרופפים ונחלשים, איברי האגן עלולים לשקוע ולנוע כלפי מטה, ולצנוח ממקומם הטבעי לכיוון פתח הנרתיק, לעיתים אף לבלוט מחוצה לו. כך למעשה נגרם נזק גם לשלפוחית השתן (הגובלת בדופן הקדמית של הנרתיק) והרקטום (הצמוד לדופן האחורית של הנרתיק). צניחת איברי האגן היא מצב נפוץ מאד, במיוחד בנשים מבוגרות יותר. עד גיל 80, יותר מ- 10 אחוז מכלל הנשים יזדקקו לניתוח תיקון צניחת איברי האגן. בעבר, הניתוח המקובל להרמת איברים שצנחו התבסס על הרמת השלפוחית והוצאת הרחם, מהלך בעייתי בקרב נשים צעירות ובעל משמעויות רגשיות עבור אחרות.
  3. פגיעה במנגנון הסוגר של השופכה. במצב זה הלחץ בשופכה, במצב מנוחה נמוך, ומופיעה דליפת שתן בכל מאמץ, אפילו הקל ביותר. 

כיצד מתקנים דליפת שתן?

אפשרויות הטיפול בדליפת שתן במאמץ הן רבות ומגוונות, ההצלחה הטיפולית משתנה מאד בין השיטות השונות. חשוב להתאים את הטיפול הנכון לכל מטופלת, על פי חומרת בעייתה ועל פי מידת הסבל שהיא מסבה.

הפתרונות הניתוחיים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות:

  • ניתוחי הרמה - שמטרתם להעלות את אזור צוואר שלפוחית השתן אל תחום מערכת הלחצים התוך בטנית.
  • ניתוחי תמיכה - שמטרתם ליצור אזור תומך מתחת לאזור צוואר שלפוחית השתן או מתחת למרכז השופכה.
    בכל מקרה, המגמה היא לבצע פעולות כירורגיות זעיר פולשניות כדי לאפשר שיקום מהיר.

ניתוח ה-TVT) Tension Free Vaginal Tape), שנחשב לפעולה כירורגית חדשנית יחסית, מתבסס על יצירת מתלה באמצעות סרט שמונח בין הרצפה לבין צינורית השתן ומרים את צינורית השתן למקומה. הסרט מוחדר ומושתל על ידי ביצוע חתך בדופן הנרתיק. כך למעשה נוצרת תמיכה מתחת לצוואר שלפוחית השתן, דבר המסייע בסגירת השופכה בעת עליית הלחץ התוך בטני. מדובר בניתוח קצר, אשפוז קצר וסיבוכים מועטים יחסית.
אפשרות נוספת היא השתלת מערכת לטיפול באי שליטה על סוגרים. מערכת זו כוללת אלקטרודה המחוברת לנוירוסטימולטור המעביר גירוי חשמלי לשורשי העצב הסקראלי היוצא מחוט השדרה ומעצבב את איזור רצפת האגן והסוגרים. השתלת מערכת כזו נמצאה יעילה בקרב כ-70 אחוז מהסובלים מתסמונת השלפוחית הרגיזה. המערכת מושתלת בפעולה כירורגית זעירה תחת אלחוש מקומי במסגרת אשפוז יום.
ההשתלה מתבצעת בשני שלבים, כך שרק חולים בהם הוכחה יעילות הטיפול, עוברים  לשלב השתלת הנוירוסטימולטור הקבוע שמושתל באזור העכוז.

כיצד מתקנים צניחה?

הסימפטומים לצניחה של איברי האגן הם קושי במתן שתן, עצירות, תחושת גוש, דחיפות ותכיפות במתן שתן, תחושת כבדות באגן הירכיים או בנרתיק, דלקות חוזרות ונשנות בשלפוחית השתן, אי נוחות, כאב בעת קיום מגע מיני וכאבים בגב התחתון. במקרים של צניחת איברי האגן, ניתן לטפל באמצעות טכנולוגיה זעיר פולשנית - החדרת רשת סינתטית רכה דרך הנרתיק, לתמיכת איברי האגן שצנחו ממקומם האנטומי הטבעי. רשת זו, מחליפה את שרירי האגן הפגועים ורקמות החיבור המדולדלות, ונוטלת על עצמה את תפקיד התמיכה באיברים אלה.

הרשת משמשת ערסל תמיכה ההופך לחלק בלתי נפרד מהרקמה הטבעית, כשהרקמה הטבעית חודרת לתוך הנקבוביות של הרשת ומתמזגת איתה. ניתוח זה מתאים לנשים הסובלות מצניחה של איברי האגן השונים, דוגמת שלפוחית השתן, כיפת הנרתיק, החלחולת (רקטום), המעי הדק והרחם. הניתוח הזעיר פולשני מהווה חלופה לניתוחי בטן ולדנים הכרוכים בפתיחה גדולה יותר, בקיבוע איברים באמצעות תפרים ולעיתים אף בכריתת רחם.
בכל מקרה, מומלץ לפנות לאורו-גינקולוג מומחה ובעל ניסיון, על מנת להתאים את התכנית הטיפולית היעילה ביותר.

תפריט ניווט תחתון