תפריט ראשי עליון

תפריט עמוד

תפריט עמוד

תוכן עניינים

אינדקס המצבים הרפואיים

שבץ מוחי (הנקרא גם "אירוע מוחי"; בז'רגון המקצועי מכונה  stroke), הוא מצב חירום רפואי מסכן חיים, שנגרם בשל הפרעה בזרימת הדם אל המוח. כתוצאה מהפגיעה בזרימת הדם התקינה לתאי המוח ןהפרעה באספקת החמצן לתאי המח נגרמת הפרעה תפקודית לאחד מאזורי הגוף (הבאה לידי ביטוי בחולשה, סחרחורת סיבובית, כפל ראייה, צניחת זווית הפה ולעתים אף שיתוק בצד אחד של הגוף). ללא טיפול מהיר, עלול הנזק שגורם שבץ המח להיות קבוע ובלתי הפיך – עד כדי מוות של המטופל.

פרט ל-SRTOKE, קיים גם שבץ מוחי קטן וחולף, האורך דקות בודדות ונקרא בשפה הרפואית TIA (כלומר Transient Ischemic Attack – אירוע איסכמי חולף). כל תסמיניו זהים לאלו של שבץ גדול – אולם בניגוד לו הם הפיכים, והחסר הנוירולוגי חולף בתוך כ-24 שעות.

ההבדל היחיד בין שבץ חולף (TIA) לשבץ מוחי (Stroke) הוא משך האירוע. שבץ מוחי חולף (TIA) אמנם חולף לחלוטין לאחר 24 שעות בלי להשאיר סימנים – אולם 1 מכל 9 חולים צפוי לעבור שבץ מוח נרחב ב-90 הימים שלאחריו. קשה לחזות מי מהחולים שעברו TIA יפתח בסופו של דבר שבץ מוחי, אולם ככל שמשך האירוע מתארך – כך עולה הסיכון לשבץ מוחי משמעותי. שבץ חולף הנמשך יותר מ-10 דקות מעלה את הסיכון לשבץ מוחי.

גורמי סיכון נוספים לשבץ מוחי לאחר TIA כוללים: גיל מבוגר, סוכרת והפרעה בדיבור בזמן האירוע. לפיכך, TIA מהווה אות אזהרה חשוב לשבץ מוחי –ומחייב התייחסות כאל אירוע חירום רפואי,כמו תעוקת חזה(אנגינה פקטוריס) המצריך פניה מיידית לחדר המיון.

שבץ מוחי הוא גורם התמותה השלישי בעולם המערבי (אחרי מחלות לב וסרטן), והשני בעולם כולו (היינו: במדינות המערב ביחד עם המדינות המתפתחות). בסך הכל הוא אחראי לכ-20% ממקרי התמותה בקבוצת הגיל השלישי.

בארץ לוקים מדי שנה כ-13,000-15,000 איש בשבץ מוחי. שכיחות האירועים שווה בין גברים לנשים – אולם נשים נוטות להיפגע ממנו בצורה קשה יותר. שבץ מח הוא הסיבה הנפוצה ביותר לנזק נוירולוגי הגורם לנכות קבועה בעולם המערבי (ובישראל בכלל זה).

המנגנון הפיסיולוגי האחראי להתפתחות של שבץ מוח דומה מאוד לזה שגורם להתקף לב. משמעות הדברים היא כי ניתן ליהנות מ"שניים במחיר אחד": מי שיטפל בגורמי הסיכון לאוטם שריר הלב – ירוויח, "על הדרך", גם סיכון מופחת ללקות בשבץ מוחי.

גורמי הסיכון לשבץ מוח כוללים:

  • יתר לחץ דם לא מאוזן
  • סוכרת
  • היסטוריה משפחתית (מחלות לב וכלי דם אצל ההורים או אחד האחים בגיל 55 ומטה)
  • עודף שומנים וכולסטרול בדם
  • עישון
  • קיומה של מפרצת (מולדת או נרכשת)
  • במטופלים שסובלים מהפרעת קצב של הלב - פרפור פרוזדורים. 

להלן פירוט של גורמי הסיכון – והדרך להתמודד עמם בהצלחה, על מנת להפחית את הסיכון ללקות באירוע מוחי:

  • שמירה על אורח חיים בריא, הכולל תזונה מאוזנת ופעילות גופנית סדירה, נחשבת ברפואה לדרך הבריאה והמאוזנת ביותר למניעת מרבית גורמי הסיכון למחלות לב ומחלות כלי דם של המוח. הפעילות הגופנית היעילה ביותר לצורך זה היא אימון אירובי מתון (הליכה מהירה, שחייה, רכיבה על אופניים וכן הלאה) של 30 דקות במשך 3 פעמים בשבוע.
    חשוב להקפיד על תזונה דלת שומן רווי (כגון בשר אדום, חמאה, מרגרינה, ביצים וגבינות שמנות), ולהעדיף מאכלים עשירים בשומן בלתי רווי (כמו שמן זית, אבוקדו, טחינה ואגוזי מלך).
  • יתר לחץ דם ידוע בשם "הרוצח השקט" – ולא בכדי: חוץ מתרומתו המפוקפקת למחלות לב, מדובר בגורם הסיכון העיקרי לשבץ (60%-70% מאלו שלוקים בשבץ סובלים מיתר לחץ דם). בניגוד למחלות אחרות, ליתר לחץ דם אין כל תסמינים (ומכאן התואר "השקט"), וניתן לאתר אותו רק באמצעות מדידה אצל הרופא או בבית.
    ככל שלחץ הדם עולה – כך גדל הסיכון ללקות בשבץ מח. הדבר הזה נכון גם בכיוון ההפוך: על פי המחקרים בספרות הרפואית, ירידה של 6 מ"מ/כספית בערכי לחץ הדם הדיאסטוליים (הנמוכים) מביאה לירידה של כ-40% (!!) בסיכון ללקות בשבץ מוחי. ערכי לחץ דם תקינים ומאוזנים עומדים על 120/80 מ"מ/כספית. לפיכך: מישהו שלחץ הדם שלו הוא 140/90 ולאחר איזון תרופתי הוא מצליח להפחית אותו ולהגיע ל-130/84 (מלחץ דיאסטולי של 90 ללחץ דיאסטולי של 84) – הקטין ב-40% את סיכוייו ללקות בשבץ מוח. 
    מדידה סדירה של ערכי לחץ הדם, מעקב אחריו ואיזונו במידת הצורך (במיוחד אצל מי שסובל מהשמנת יתר, צורך אלכוהול, לא מבצע פעילות גופניות ,סובל מהיסטוריה משפחתית או סוכרת) – הם קריטיים למניעת אירועים מוחיים ולבביים.
  • מחלת הסוכרת (הן Type I והן Type II). סוכרת מבוגרים (סוכרת סוג II) עלולה להתפתח אצל מי שסובל מעודף משקל או השמנת יתר, וכמו יתר לחץ דם, לא לכלול סימפטומים משמעותיים. ניתן לאתרה בבדיקת דם פשוטה בקופת החולים.
    פגיעת הסוכרת היא רחבת היקף, וכוללת פגיעה בכליות, בעיניים, בעצבים ההיקפיים, בכפות הרגליים, בלב ובמוח. סוכרת שאינה מאוזנת עלולה לגרום לחסימה בכלי הדם הקטנים באיברי הגוף (ובמקרה של חסימת כלי דם במוח –  לשבץ מוחי). אירועים מוחיים שכיחים פי 4 (!!) בקרב חולי סוכרת, בהשוואה לכלל האוכלוסייה. 
    רמות גבוהות של שומנים בדם (כולסטרול וטריגליצרידים) אף הם גורם סיכון משמעותי לתחלואה לבבית ומוחית. לעניין זה חשוב במיוחד להקפיד על רמות נמוכות של "כולסטרול רע" (LDL) ועל רמות גבוהות ככל הניתן של "כולסטרול טוב" (HDL).
    חשוב לוודא (בבדיקות שגרתיות אצל רופא המשפחה) כי סך רמת הכולסטרול בדם לא תעלה על 190 מ"ג/ד"ל (מיליגרם לדציליטר). תקרת ה-LDL המומלצת: 100 מ"ג/ד"ל למטופלים בריאים או ללא היסטוריה קרדיאלית; פחות מ-100 מ"ג/ד"ל אצל מי שיש לו גורמי סיכון; ופחות מ-70 מ"ג/ד"ל למי שכבר עבר צנתור טיפולי, התקף לב או אירוע מוחי.
  • עישון גורם לא רק לסרטן הריאות ולמחלת ריאות כרונית – אלא גם לטרשת העורקים הכליליים, לפגיעה קשה בדופן כלי הדם, לכיווץ כלי הדם, ולהעלאת צמיגיות הדם. טרשת העורקים גורמת להצרות עד כדי חסימה בכלי הדם, ולהתפתחות ארועים מוחיים ומחלות לב. מעשנים נמצאים בסיכון כפול לאירוע מוחי.
  • פרפור פרוזדורים (הנקרא גם "פרפור עליות" או AF בז'רגון המקצועי, כלומר Atrial Fibrillation) היא הפרעת הקצב השכיחה ביותר בעולם, שבדרך כלל מתפתחת אצל מטופלים שסובלים מבעיות לב אחרות (כמו אי ספיקת לב, מחלת מסתמים או טרשת העורקים הכליליים), ואף היא מהווה גורם סיכון משמעותי לאירועים מוחיים. הפרפור הפרוזדורי גורם ללב להתכווץ באורח מהיר ולא סדיר. בעקבות זאת נפגע זרם הדם בעליה של הלב (ה"פרוזדור"), וחלה האטה כללית בזרימת הדם בין העליות לחדרי הלב. דם שאינו זורם נוטה להיקרש ולגרום לקריש דם שעלול להסחף עם זרם הדם למח, לכן הוא נקרא "תסחיף", ולגרום לשבץ מוחי. מטופלים בגיל השלישי שסובלים מפרפור עליות נמצאים בסיכון יתר של פי 5-6 ללקות בשבץ מוח, בהשוואה לאוכלוסייה עם קצב לב תקין וסדיר. 
    פרפור עליות ניתן לאבחון באמצעות בדיקות לא פולשניות (כמו א.ק.ג. – רישום הפעילות החשמלית של הלב). קיימת שורה של תרופות ואמצעים אחרים לטיפול מוצלח ויעיל בפרפור. טיפול בתרופה מתאימה כמו קומאדין מורידה הסיכון לשבץ מוחי בכ-70%.
  • מפרצת (אנוריזמה או aneurysm) היא התרחבות פתולוגית של כלי דם, שיכולה להיות מולדת או נרכשת (בעיקר במקרים של מחלת טרשת העורקים הכליליים). זיהוי מוקדם של מפרצת וטיפול ניתוחי בה, יכול למנוע התפתחות של שבץ מוח,שבדרך כלל הינו דימום למח עקב פקיעת המפרצת. מפרצת יכולה להופיע בכל כלי דם, וגם בכלי דם קטנים של המוח.

מהלך המחלה

תאי המוח, בדומה לכל רקמה אחרת בגופנו, זקוקים לאספקה סדירה ושוטפת של דם מועשר בחמצן וגלוקוז, לצורך פעילותם התקינה. הפסקה מוחלטת של זרימת הדם למוח מובילה לאיבוד הכרה, ויכולה לגרום גם למות המוח, אם היא לא תחודש בתוך 7 דקות. פגיעה באספקת זרימת הדם באחד מעורקי המוח היא, למעשה, שבץ מוחי והיא מביאה למותם של תאי עצב ולנזק מוחי הנקרא אוטם מוחי בדומה לאוטם שריר הלב.

מרבית האירועים המוחיים (כ-85%) נגרמים עקב חסימה על ידי קריש של כלי הדם המזינים את רקמת המוח וגורמים לאוטם מוחי. הקריש יכול להווצר בתוך כלי הדם המוחיים או לחילופין החסימה יכולה להתרחש במקרה של תסחיף (cerebral embolism), כאשר צבר של קרישי דם שנוצרו בכלי דם גדול מחוץ לגולגולת כמו קשת אב העורקים(הוותין) ,בעורקי התרדמה (קרוטיס) בצוואר או בחללי הלב "נסחפים" אל כלי הדם של המוח וסותמים אותם.

הסוג השני בשכיחותו (כ-15% מהמקרים) של שבץ מוח הוא כזה הנובע מקרע פתאומי בדופן של כלי דם  שגורם לדימום ברקמת המוח, ולעליית הלחץ התוך-גולגלתי. התאים שנמצאים במרכז האזור המוחי שנפגע מתים כמעט מייד, אולם התאים שמקיפים אותם בשוליים (ונקראים פנומברה או penumbra) סובלים מנזק מוגבל ועדיין אפשר להצילם  במידה ונחזיר את זרימת הדם לאזור הפגוע במירות רבה - דבר שכיום ניתן לבצע בבית החולים באמצעות טיפול מהיר.

הטיפול הדחוף והמיידי באוטם מוחי מתרכז, לפיכך, בהצלת רקמת המוח שנמצאת באזור הפנומברה על ידי המסת הקריש (תרומבוליזה) באמצעות תרופה הניתנת לווריד(tPA) - כך שהתאים ישובו לתפקוד תקין ולא ייגרם להם נזק בלתי הפיך. זאת משום שככל שהשבץ גורם למוות של מספר גדול יותר של תאים – כך הוא צפוי להשאיר את המטופל עם נזק גדול יותר בטווח הארוך.

פרק הזמן העובר מתחילת האירוע ועד להתחלת הטיפול הוא קריטי, מאחר וחלון ההזדמנויות להצלת תאי ורקמת המוח מוגבל לשעות בודדות בלבד. ישנם טיפולים שיעילים רק עד 4.5 שעות לאחר תחילת האירוע ולא ניתן להציע אותם מאוחר יותר, לכן יש להגיע לבית החולים במהירות האפשרית ללא השתהות מיותרת. 

הנזק משבץ מוחי מתפרס על פני סקאלה רחבה ומגוונת: בקצה האחד שלה מדובר על החלמה מלאה (או כמעט מלאה) ובקצה השני שלה מדובר על מות החולה (בעת האירוע, מייד אחריו או לאחר כמה שבועות).
בין שני תרחישי הקיצון הללו, קיימת שורה ארוכה של פגיעות, שהשכיחות בהן, כוללות: שיתוק (זמני או קבוע) של צד אחד של הגוף (או של רגל או יד); פגיעה קוגניטיבית (בזיכרון, שפה, הבנה והתמצאות); פגיעה בדיבור (מגמגום ועד אילמות); ונכות (בדרגות שונות).

התוצאות ארוכות-הטווח של השבץ תלויות בגורמים רבים, בהם: נטייה גנטית, היסטוריה רפואית, גודל ומיקום האזור שנפגע וכמובן מהירות הטיפול הרפואי ואיכותו. לא תמיד ניתן להעריך בדייקנות את הנזק שנעשה בשעות הראשונות של האירוע.

על פי נתונים קליניים, כ-25% מהלוקים בשבץ מוחי ישובו לתפקוד תקין; 55% יסבלו מפגיעה או נכות כלשהי; ו-15% לא ישרדו את הפגיעה המוחית. הגיל הממוצע של הלוקים בשבץ בישראל עומד על 69; רבע מהחולים הם בני פחות מ-60; ועשירית מהם בני פחות מ-50.

אבחון שבץ מוח

הסימפטומים הקלאסיים, הניתנים לזיהוי ברור של כל אדם, כוללים:

  1. דיבור לא ברור והפרעות שפה (המטופל אומר משפטים חסרי הגיון או משבש מילים).
  2. עיוות במראה הפנים (מעין "צניחה" של צד אחד של הפרצוף – בקש מהמטופל לחייך).
  3. הפרעות תחושה ותנועה בידיים (בקש מהמטופל להרים את שתי ידיו קדימה).

פרט לתסמינים הקלאסיים, סימפטומים נוספים לשבץ מוחי כוללים: חולשה/ ירידה בזריזות/ שיתוק גפיים בצד אחד של הגוף, הפרעות תחושה בפלג גוף אחד, צניחה של זווית הפה, פגיעה בשדה הראיה, סחרחורת סיבובית, כפל ראיה, קשיי בליעה, כאב ראש וירידה במצב ההכרה עד כדי תרדמת (קומה).
במרבית המקרים (ובייחוד כאשר מדובר בשבץ מח שנובע מתסחיף), יופיעו הסימפטומים האופייניים באורח פתאומי, חד ומהיר, אולם לעתים (במקרים של שבץ מח שמקורו בקריש דם) התסמינים יכולים להופיע גם במהלך הדרגתי.

שבץ המוח השכיח מתרחש בחציו השמאלי של המוח, והוא בא לידי ביטוי בחולשה מוטורית והפרעות תחושתיות בפלג הגוף הימני (פלג הגוף שייפגע יהיה הנגדי לצד במוח שנפגע). לעתים תתלווה לכך גם הפרעת דיבור ושפה ("אפזיה").
שבץ בצידו הימני של המוח עלול לגרום לחולשה או שיתוק וכן לחוסר תחושתי בפלג הגוף השמאלי. הפרעה ייחודית לפגיעה בצידו הימני של המוח היא תופעה המכונה הזנחה (נגלקט, בלעז), או התעלמות מצד שמאל. פגיעה כזאת יכולה לגרום לכך שהמטופל יתעלם מהנעשה לשמאלו, וכך, למשל, יותיר מזון בחלק השמאלי של צלחתו.

חולה שמתקבל בחדר המיון עם סימנים אופייניים לשבץ מוח, עובר תחילה בדיקה גופנית ("בדיקה פיסיקלית") מדוקדקת על ידי נוירולוג, שבה ניתן לאבחן את שבץ המח ולהעריך איזה איזור במוח נפגע, ועד כמה.
בבדיקה זו מתרשם הנוירולוג מהדיבור ומהשפה של המטופל (האם הוא מדבר ברור ובהיר? האם הוא מדבר בהגיון?) ומהיכולות המוטוריות (תנועתיות) והסנסוריות (תחושתיות) שלו: האם הוא שולט בכל אברי הגוף שלו? האם הוא מרגיש תחושות של כאב או ליטוף בכל הגפיים? וכן הלאה.

בנוסף, משתמשים הנוירולוגים בבדיקות עזר. בדיקות אלו כוללות (פרט לבדיקת סימנים חיוניים, לחץ דם, דופק וחום): בדיקות דם, א.ק.ג. לאיתור הפרעות קצב לב, ודימות מוחי (בדרך כלל CT – טומוגרפיה ממוחשבת; לעתים MRI – הדמיית תהודה מגנטית) לאישוש האבחנה. במקרים מסוימים בשלב החד מבצעים גם הדמייה של העורקים החוץ והתוך-גולגולתיים בצורה לא פולשנית באמצעות CT. הבדיקה נקראת C.T.Angiography.

בשלב האבחנה קריטי להבין אם מדובר ב"שבץ חסימתי" (אז יינתנו לחולה מדללי דם, בין היתר), ב"שבץ דימומי" (אז צריך לנקוט בפעולות הפוכות – ובשום אופן לא לתת למטופל מדללי דם) או באירוע חולף (TIA, שנמשך כמה דקות, וחולף לחלוטין בתוך יממה).

טיפול בשבץ מוח

  • טיפול בחולים לאחר אירוע מוחי חולף (TIA) - אירוע מוחי חולף - (TIA (transient ischemic attack, המונח מתאר חוסר נוירולוגי מוקדי פתאומי חולף על רקע הפרעה בזרימת הדם למוח כגון חולשת יד ורגל למספר דקות, הפרעת דיבור חולפת, הפרעת ראיה פתאומית בעין אחת לזמן קצר וכו', המחייבים יעוץ רפואי מיידי. למרות האופי השפיר והזמני של אירוע מוחי חולף הוא מהווה סימן אזהרה חשוב לשבץ מוח ולכן מחייב התייחסות מיוחדת לרבות  בירור מקיף והצעת טיפול מניעתי מותאם כגון מדללי דם, תכשירים להורדת כולסטרול  (סטטינים) ולהורדת לחץ הדם.
  • טיפול בחולים עם היצרות של עורקי הצוואר - במסגרת היחידה לשבץ מוחי מעבדת דופלר ומכשור חדיש הבודק בצורה שאינה פולשנית את עורקי הצוואר (קרוטידים) וכן את זרימת הדם התוך מוחית באמצעות דופלר דרך הגולגולת-TCD. מכשור זה מאפשר להדגים את היצרויות העורקים ולהעריך את זרימת הדם בהם, וכך לקבל תמונה כוללת על זרימת הדם למוח ולאתר הפרעות מיוחדות הניתנות למניעה וטיפול, הן תרופתי והן כירורגי. 
  • רופאי היחידה עוקבים אחר חולים עם היצרות תסמינית ולא תסמינית של עורקי הצוואר וממליצים על הטיפול המיטבי שעשוי לכלול התערבות כירורגית, צינתור או טיפול שמרני על ידי איזון אגרסיבי של גורמי סיכון. מדי שבוע רופאי היחידה מקיימים דיון יסודי עם צוות רב- תחומי הכולל רדיולוגים, מצנתרים וכירורגים של כלי דם על מנת לדון בכל מקרה באופן פרטני ולקבוע את הטיפול המיטבי.
  • טיפול בחולים לאחר שבץ ממקור לבבי – Cardio-embolic stroke - חלק ניכר ממקרי השבץ הינם על רקע תסחיף הנשלח למוח ממקור לבבי. מספר הפרעות קרדיאליות כגון: פרפור עליות, הפרעות במסתמי-הלב ונקב בין עליות הלב הידוע כחלון סגלגל פתוח ( Patent Foramen Ovale-PFO) מהווים גורמי סיכון לשבץ מוח באוכלוסיות שונות. רופאי היחידה מלווים את החולים ומקיימים דיונים שוטפים עם הקרדיולוגים על מנת לקבוע את הטיפול המתאים ולמנוע הישנות של אירוע מוחי ממקור לבבי. בין הבדיקות הנעשות לזיהוי מקור לבבי לשבץ ניתן למנות אקו לב,דופלר דרך הגולגלת-TCD והולטר אק"ג.
  • טיפול בצעירים לאחר שבץ מוח - ככלל, שבץ מוח הוא מחלה של הגיל המבוגר אולם למרות ששבץ מוח בצעירים מהווה מיעוט של המקרים הוא מחייב התייחסות מיוחדת ובירור מעמיק. רופאי היחידה מטפלים גם בחולים צעירים לאחר שבץ מוחי ועורכים בירור לזיהוי סיבות אפשרויות כגון מחלות לב, פגיעה בדופן  עורק צווארי (דיסקציה), זיהומים שונים, מחלות רקמת החיבור, מצבי קרישיות יתר, תרופות  ועוד. רופאי היחידה מנוסים בזיהוי סיבות לשבץ מוח בצעירים ובהצעת טיפול מתאים.
  • פקקת בורידי המוח (Sinus and Venous thrombosis Cerebral) - רוב מקרי השבץ נובעים מהפרעה בכלי דם עורקיים של המוח אולם תתכן גם חסימה במערכת הניקוז הורידית הגורמת לאוטם מוחי ורידי. קרישיות יתר בדם, הריון והתקופה הבתר הריונית, זיהומים, גידולים ותהליכים נוספים עלולים לגרום לשבץ ורידי שתסמיניו עשויים לכלול כאבי ראש, בחילות והקאות וחסרים נוירולוגים שונים. רופאי היחידה מלווים גם חולים לאחר שבץ ורידי ומציעים בדיקות מעקב וטיפולים הן בשלב החד והן טיפולים מניעתיים מתאימים.
  • טיפול בשבץ מוח בשלב החד ובזמן האשפוז Acute stroke management - רופאי היחידה מיודעים לגבי כל שבץ מוח המגיע לחדר המיון ומלווים אותו באופן אישי. בעזרת בדיקה נוירולוגית ובדיקות עזר כגון CT מוח CT  אנגיוגרפיה (CTA) לדימות כלי הדם המוחיים ואחרות, מחליטים רופאי היחידה על הטיפול המתאים בשלב החד העשוי לכלול , במקרים מסוימים, טיפול תרופתי בממיס קרשי דם הניתן לווריד ( tPA ), צינתור מוח, טיפול בנוגדי קרישה ושמירה על לחצי דם גבוהים על למנת לשפר את זילוח הדם למוח. רופאי היחידה מלווים את החולים גם במהלך האשפוז וממליצים על הבירור הרפואי, התחלת שיקום והטיפול המניעתי המיטבי בזמן האשפוז ולאחר השחרור.
  • טיפול בסיבוכים מאוחרים של שבץ מוח - למרות שעיקר הביטוי התסמיני של שבץ מוח הינו בשלב החד והמיידי יתכנו באופן שכיח גם סיבוכים מאוחרים שעלולים להשפיע לרעה על איכות חיי החולה ולסכן את הצלחת השיקום והחזרה לתפקוד. מבין הסיבוכים המרכזיים חשוב למנות דכאון, שיטיון (דמנציה), פרכוסים כיפיוניים (אפילפסיה) ותשישות כרונית. לעיתים קרובות סיבוכים אלו אינם מאובחנים ומטופלים וכך מחמירים את הנכות הנוירולוגית הקיימת. רופאי היחידה מיומנים בזיהוי הסיבוכים המאוחרים ובהצעת טיפול תרופתי מתאים במסגרת המרפאה לטיפול ומניעה של שבץ מוח במרכז הרפואי.

סיכום

הדרך העקרית להלחם בשבץ מח הינה מניעה! על מנת למנוע ארוע חוזר של שבץ מוחי, מעבר לטיפול התרופתי או הכירורגי, יש להקפיד ולאזן את כל גורמי הסיכון, ובכללם: יתר לחץ דם, סוכרת, יתר שומנים בדם, עישון ,השמנה, והפרעות בקצב הלב.

תפריט ניווט תחתון