הפרעות אכילה בילדים

• מלידה ועד גיל חודשיים, התופעה קשורה בעיקר לטמפרמנט של התינוק ונובעת מליקוי בויסות המנגנונים האחראים על הרעב והשובע, העירות והשינה. הטיפול יכלול לכן הדרכה של ההורים כיצד להביא את התינוק ל"ערות רגועה", שתהיה אופטימלית להאכלה.
  
• מגיל חודשיים ועד גיל חצי שנה ההפרעה קשורה בליקוי של הבנת צרכי התינוק מצד המטפל (הורה או מטפל אחר). בתינוקות אלה ניתן לראות עיכוב בתגובתיות החברתית, כגון קשר עין, חיוך ומלמול. הילד לא יוצר קשר עם הסביבה, בגלל חוסר תגובת הסביבה אליו. הוא לומד שאין טעם בכך, מכיוון שצרכיו לא ייענו באופן מיידי. מקרים אלה הינם קשים יחסית לטיפול ומדובר בדרך כלל במקרים המתגלים בגלל הפניה רפואית בנושא אחר לחדרי מיון. אז נתקלים פעמים רבות בילד מוזנח, עם קשר סביבתי ירוד. הטיפול הנדרש במקרים אלה דורש התגייסות של השירותים הפסיכולוגיים והסוציאליים במתן תמיכה למשפחה. במקרים קיצוניים ממנים משפחה אומנה לילדים אלה, בגלל חוסר יכולת של ההורה לספק את צרכי הילד.
  
• מגיל חצי שנה ועד גיל תשעה חודשים התופעה קשורה במעבר לאכילה בכפית ונקראת אנורקסיה של גיל הילדות. בתקופה זו שכיח לראות התנהגויות כגון סגירת הפה וסירוב לאכול, דבר המביא את ההורים להסיח את דעתו של הילד מהארוחה על-מנת שיאכל. בכך יוצרים ההורים שילוב לא נכון של משחק ואוכל בזמן ההאכלה ולמעשה אין הפרדה בין שתי פעילויות אלה בעיני הילד.  
  
• הטיפול במקרים אלה יכלול הדרכה של ההורים לגבי "מאבקי השליטה"; הפרדת המשחק והאוכל; ומתן תגובה הולמת למסרים שלילים שהילד מעביר כשאינו רוצה לאכול.
  
• מגיל תשעה חודשים ועד גיל שנתיים, קיימת תופעה של דחייה ממזונות מסוימים. התופעה שכיחה במיוחד בעת המעבר למזון מוצק ומתבטאת בכך שהתינוק מסרב לאכול אוכל עם מרקם, טעם, ריח או מראה מסוים. הסירוב מופיע עם הופעת אוכל חדש ולכן הטיפול יכוון לחשיפה הדרגתית למזונות חדשים בשילוב עם מתן דגש על אכילה משפחתית כמודל. יש לציין, כי ככל שגילו של הילד גדול יותר, הוא יזדקק למספר חשיפות רב יותר למזון החדש, על-מנת שיסכים לאכול אותו.
  
• הפרעה נוספת הקיימת בילדים היא הפרעת אכילה פוסט-טראומתית והיא עלולה להתרחש בכל גיל וקשורה לאירוע טראומתי שהתרחש בחלל הפה או קשור למערכת העיכול. התופעה שכיחה בפגים שהונשמו בעזרת מכשירים שונים, בתינוקות או ילדים שהואכלו בכוח, בילדים שעברו ניתוחים בחלל הפה, או אצל ילד שעבר אירוע  קיצוני של השתנקות. הטיפול כולל חשיפה הדרגתית לפעולת האכילה, למזונות חדשים ולכל חפץ הקשור באוכל. בדרך-כלל יש צורך במספר פגישות ובתרגולים ביתיים על-מנת להוריד את דרגת החשש מפעולת האכילה והאוכל.
  

הטיפול בהפרעות האכילה

מתי יש לפנות לייעוץ?

• מומלץ לפנות לייעוץ באמצעות הפנייה מטיפת חלב או מרופא הילדים, וכן באופן פרטי, במקרים הבאים: 
  
• כאשר חלה ירידה חדה או עלייה מוגזמת במשקל התינוק
  
• כאשר נושא האוכל הופך  באורח מוגזם לנושא ההתעסקות העיקרי בבית
  
• במקרה של קשיים בגמילה מהנקה מאוחרת
  
• במידה שישנם קשיים בהחדרת מזונות חדשים או במעבר לאוכל מוצק
  
• במקרה של אכילת מגוון מזון מצומצם
  
• במצב של האכלה בזמן שינה
  
• כאשר ישנם טקסים והרגלי אכילה ייחודיים.