תוכן עניינים

אינדקס המצבים הרפואיים

מאת: ד''ר הדס אבני; מנהלת המרפאה להפרעות אכילה בגיל הרך; ביה"ח "דנה" לילדים 


"הילד שלי לא אוכל כלום..."
כמה פעמים שמענו את התלונה הזאת מאמהות או אבות לגבי תזונת ילדם? פעמים רבות קשה לנו מאוד להתגבר על ה"גנים הפולנים" שלנו ולהיות מרוצים ממה שהילד שלנו אוכל. מה גם, שהמודעות הכללית לגבי תזונה עלתה מאוד בשנים האחרונות וההתייחסות לתזונת ילדים קיימת כבר מרגע לידתם. המושג "הפרעות אכילה" נתפס עד לאחרונה כקשור לגיל ההתבגרות, אולם כיום קימות הגדרות ברורות לגבי הפרעות אכילה הקשורות דווקא לגיל הרך (מהלידה ועד גיל 6 שנים). בעבר נהוג היה להתייחס להפרעות אכילה בגיל הרך כאל "הפרעה בשגשוג", כאשר המושגים "הפרעת האכלה" ו"היעדר שגשוג" (FAILURE TO THRIVE- FTT) שימשו לעיתים קרובות לתאר את התופעה של ילדים מתחת לגיל 3, הנמצאים מתחת לעקומת הגדילה.
לאורך שנים, המושג "הפרעת האכלה" הצביע על אבחנה רפואית, ואילו המושג "היעדר שגשוג" התייחס לחסך אימהי או לבעיות רגשיות של האם. אולם, בשנים האחרונות טוענים החוקרים כי מושג זה הוא תיאורי ולא אבחנתי, ולכן הציעו להתייחס אליו כאל סימפטום ולא כאל אבחנה. נהוג למנות שורה ארוכה של הפרעות אכילה, ולפי הספרות המקצועית 25% מכלל הילדים בגיל הרך סובלים מאחת מהן (ועד 80% מהילדים עם איחור התפתחותי). בין הפרעות האכילה הידועות, ניתן למצוא התנהגויות דוגמת: סירוב חלקי או מלא של הילד לאכול; התנהגויות אכילה לא רגילות כגון ישנוניות, בכי בזמן אכילה, פליטות מרובות, אגירת מזון והסטת ראש; הנקה מאוחרת עם קושי לחשיפה למזונות חדשים; אכילת מגוון מצומצם של מזונות; הזנה בזמן שינה; טקסים והרגלי אכילה ייחודיים; ואכילה מרובה עם או בלי עודף משקל. חשוב לציין, כי בחלק גדול מהמצבים משקל הילד הוא תקין ודווקא האינטראקציה שבין המטפל והילד בזמן האכילה היא הבעייתית.


סוגי הפרעות אכילה בילדים

האבחון והטיפול בהפרעות אכילה בילדים ניתן בהתאם להפרעה ממנה סובל הילד, וזאת בשל השוני וההבדלים בין סוגי ההפרעות וגיל הופעתם. כל סוג הפרעה נובע מסיבה אחרת ולכן גם הטיפול יכוון ישירות לבעיה, עם זאת, יש לציין כי חלוקה זו משתנה במידה שקיימת גם בעיה רפואית נלווית.

ניתן לחלק את סוגי ההפרעות והטיפול בהם לפי גילאים:

  • מלידה ועד גיל חודשיים, התופעה קשורה בעיקר לטמפרמנט של התינוק ונובעת מליקוי בויסות המנגנונים האחראים על הרעב והשובע, העירות והשינה. הטיפול יכלול לכן הדרכה של ההורים כיצד להביא את התינוק ל"ערות רגועה", שתהיה אופטימלית להאכלה.
  • מגיל חודשיים ועד גיל חצי שנה ההפרעה קשורה בליקוי של הבנת צרכי התינוק מצד המטפל (הורה או מטפל אחר). בתינוקות אלה ניתן לראות עיכוב בתגובתיות החברתית, כגון קשר עין, חיוך ומלמול. הילד לא יוצר קשר עם הסביבה, בגלל חוסר תגובת הסביבה אליו. הוא לומד שאין טעם בכך, מכיוון שצרכיו לא ייענו באופן מיידי. מקרים אלה הינם קשים יחסית לטיפול ומדובר בדרך כלל במקרים המתגלים בגלל הפניה רפואית בנושא אחר לחדרי מיון. אז נתקלים פעמים רבות בילד מוזנח, עם קשר סביבתי ירוד. הטיפול הנדרש במקרים אלה דורש התגייסות של השירותים הפסיכולוגיים והסוציאליים במתן תמיכה למשפחה. במקרים קיצוניים ממנים משפחה אומנה לילדים אלה, בגלל חוסר יכולת של ההורה לספק את צרכי הילד.
  • מגיל חצי שנה ועד גיל תשעה חודשים התופעה קשורה במעבר לאכילה בכפית ונקראת אנורקסיה של גיל הילדות. בתקופה זו שכיח לראות התנהגויות כגון סגירת הפה וסירוב לאכול, דבר המביא את ההורים להסיח את דעתו של הילד מהארוחה על-מנת שיאכל. בכך יוצרים ההורים שילוב לא נכון של משחק ואוכל בזמן ההאכלה ולמעשה אין הפרדה בין שתי פעילויות אלה בעיני הילד.  
  • הטיפול במקרים אלה יכלול הדרכה של ההורים לגבי "מאבקי השליטה"; הפרדת המשחק והאוכל; ומתן תגובה הולמת למסרים שלילים שהילד מעביר כשאינו רוצה לאכול.
  • מגיל תשעה חודשים ועד גיל שנתיים, קיימת תופעה של דחייה ממזונות מסוימים. התופעה שכיחה במיוחד בעת המעבר למזון מוצק ומתבטאת בכך שהתינוק מסרב לאכול אוכל עם מרקם, טעם, ריח או מראה מסוים. הסירוב מופיע עם הופעת אוכל חדש ולכן הטיפול יכוון לחשיפה הדרגתית למזונות חדשים בשילוב עם מתן דגש על אכילה משפחתית כמודל. יש לציין, כי ככל שגילו של הילד גדול יותר, הוא יזדקק למספר חשיפות רב יותר למזון החדש, על-מנת שיסכים לאכול אותו.
  • הפרעה נוספת הקיימת בילדים היא הפרעת אכילה פוסט-טראומתית והיא עלולה להתרחש בכל גיל וקשורה לאירוע טראומתי שהתרחש בחלל הפה או קשור למערכת העיכול. התופעה שכיחה בפגים שהונשמו בעזרת מכשירים שונים, בתינוקות או ילדים שהואכלו בכוח, בילדים שעברו ניתוחים בחלל הפה, או אצל ילד שעבר אירוע  קיצוני של השתנקות. הטיפול כולל חשיפה הדרגתית לפעולת האכילה, למזונות חדשים ולכל חפץ הקשור באוכל. בדרך-כלל יש צורך במספר פגישות ובתרגולים ביתיים על-מנת להוריד את דרגת החשש מפעולת האכילה והאוכל.


הטיפול בהפרעות האכילה

מחקרים רבים שנעשו בתחום, מצביעים על כך כי אבחון וטיפול מוקדמים של הפרעת אכילה עשויים למנוע סיבוכים בעתיד, כגון: ירידה במשקל, חסרים תזונתיים, ירידה ביכולת הקוגניטיבית, קיבוע הפרעת האכילה לגיל מבוגר, בעיה בקשר שבין ההורה לילד וקשיים פסיכו-סוציאליים בעתיד. הדרך הטובה ביותר לאבחון וטיפול בהפרעות אכילה היא במסגרת מרפאות רב-מקצועיות, דוגמת המרפאה להפרעות אכילה בגיל הרך, הפועלת בביה"ח "דנה" לילדים שבמרכז הרפואי ת"א.
במסגרת הטיפול במרפאה, עוברים הילדים אבחון רב-מקצועי לאורך יום שלם, הכולל בדיקת אחות, רופא ילדים, פסיכולוג, קלינאי תקשורת, תזונאית ואף עובדת סוציאלית (לפי הצורך). בהמשך מוזמנים ההורים לקבלת המלצות ותוכנית טיפול המותאמת להפרעה ממנה סובל הילד. הטיפול מאפשר הבנה טובה יותר של תהליך האכילה וההאכלה מהפן ה"טכני" שלו (קרי - קלוריות, המכניקה של האכילה ועוד), וכן הבנה לגבי משמעות האוכל וההשלכות של אינטראקצית האכילה לגבי התינוק, ההורה והקשר ביניהם. כך למעשה מתקבל שילוב של עזרה מקצועית ומערכת תמיכה להורים, אשר מרגישים שהם "לא לבד בעסק הזה". 


מתי יש לפנות לייעוץ?

  • מומלץ לפנות לייעוץ באמצעות הפנייה מטיפת חלב או מרופא הילדים, וכן באופן פרטי, במקרים הבאים: 
  • כאשר חלה ירידה חדה או עלייה מוגזמת במשקל התינוק
  • כאשר נושא האוכל הופך  באורח מוגזם לנושא ההתעסקות העיקרי בבית
  • במקרה של קשיים בגמילה מהנקה מאוחרת
  • במידה שישנם קשיים בהחדרת מזונות חדשים או במעבר לאוכל מוצק
  • במקרה של אכילת מגוון מזון מצומצם
  • במצב של האכלה בזמן שינה
  • כאשר ישנם טקסים והרגלי אכילה ייחודיים.

תפריט ניווט תחתון