ויטיליגו (בהקת)

מהו ויטיליגו?

ויטיליגו (בהקת) היא מחלת כרונית הגורמת לאובדן צבע העור. שכיחות המחלה באוכלוסיה הוא בין 0.5%-2%, ללא הבדל בין נשים וגברים. ויטיליגו יכולה להופיע בכל גיל, אך הגיל הממוצע בו היא פורצת הוא 20. ויטיליגו נובעת מהרס עצמי של מלנוציטים, שהינם תאים האחראיים לייצור מלנין – צבען האחראי על צבע עורנו. למרות שמספר גבוה של חולים מקשרים את הופעת המחלה לתקופה של לחץ נפשי, אין היום מחקרים המוכיחים כי ישנו קשר בין סטרס לבין בהקת. המהלך הכרוני, המיקום וההפרעה האסתטית ולעתים התפקודית הנובעים ממחלה זו, מעיבים לעיתים על התפקוד היום יומי, ועלולים לפגוע בדימוי העצמי של הלוקה בה ולהוות  מקור לתסכול מצד המטופל, בהיעדר טיפול מספק ונכון.

מהם התסמינים של ויטיליגו?

ויטיליגו מתבטאת בהופעה של כתמים בהירים על פני העור. לא ניתן לצפות את היקף וקצב אובדן הצבע בויטליגו. ניתן למצוא מספר צורות של המחלה, השכיחה ביותר היא הצורה "הממוקמת" המערבת אזורים מסוימים של העור, סביב קצוות הגוף (כגון קצות האצבעות) ובאזורי פתחים (פה, עיניים ועוד). בצורות נדירות יותר של המחלה, איבוד צבע העור יכול להיות ממוקם באזור מסוים בגוף – ויטליגו סגמנטלי, או איבוד צבע בכל שטח העור – ויטיליגו אוניברסלי.

כיצד מאבחנים ויטיליגו?

הופעת כתמים בהירים על פני העור היא תלונה שכיחה בקרב הפונים לרופא עור, וישנו מגוון רחב של מחלות עור אשר יכולות לגרום לתסמין זה. אבחנה נכונה היא קריטית כמובן, בכדי להתאים את הטיפול הנכון. ברוב המקרים, האבחנה של ויטיליגו היא קלינית ומתבססת על המראה האופייני של הפריחה. כדי לאמתה, ניתן להשתמש במנורת Wood, המאירה באורך גל של 365 ננומטר, ויודעת להדגיש אזורי עור בהם אין מלנוציטים. אם האבחנה עדיין אינה חד משמעית, ניתן לבצע ביופסיית עור ולהיעזר בצביעה ספציפית למלנוציטים ולמלנין, כדי להדגיש את החסר שלהם באזורים המעורבים על ידי המחלה. בנוסף, מומלץ להשלים מספר בדיקות מעבדה במטופלים עם ויטיליגו, לאור שכיחות יתר של מחלות אוטואימוניות נוספות במטופלים עם בהקת.

הטיפול בויטיליגו

קיים מגוון רחב של אפשרויות טיפול, החל מטיפול מקומי בתכשירים שונים: משחות שתפקידן להחזיר את הפיגמנט לעור, טיפולים באור – פוטותרפיה, ותכשירים דרמו-אסתטיים שיכולים לטשטש את הכתמים. תחום הפיגמנטציה של העור נמצא בתנופת פיתוח מתמדת. ישנה תרופה הנמצאת בשלבי מחקר מתקדמים: הורמון המשוחרר באופן טבעי על-ידי תאי העור בתגובה לקרינת השמש ומעודד יצור מלנין, ומשפר בכך את התגובה של אותם חולים לטיפול באור. התרופה ניתנה כבר למאות חולים בעולם, במסגרת מחקרים קליניים מתקדמים. גם תחום ניתוחי ויטליגו נמצא בהתפתחות מתמדת. כיום ישנן טכניקות מחקריות מתקדמות, המאפשרות השתלת תמצית תאים, ובהם מלנוציטים, בשטחים המעורבים על ידי המחלה בחולי ויטליגו.