הוירוס העיקרי בגיל הילדות, הינו וירוס ה-RSV, אשר אחראי, בין השאר, למחלת הברונכוליטיס ולדלקת ריאות. למעשה, מרבית הילדים נדבקים בוירוס ה-RSV במהלך שנות חייהם הראשונות, והוא מהווה את אחת הסיבות המובילות לאשפוזים בביה"ח, בעיקר בתקופת החורף.
במרבית המקרים, מדובר במחלה ויראלית קלה, בעלת טווח מוגבל, המלווה בנזלת ושיעול, החולפת לאחר כשבוע. בקרב פגים, תינוקות קטנים ובאוכלוסיות פגיעות, כדוגמת ילדים עם מומי לב מולדים, ילדים בעלי מחלות ריאתיות כרוניות, או ילדים עם חסר במערכת החיסון, המחלה עלולה להוביל לתחלואה נשמתית משמעותית יותר, המחייבת השגחה וטיפול תומך בבי"ח.
מהו וירוס ה-RSV?
וירוס ה-RSV שייך למשפחת ה-Paramyxoviruses, ובעל יכולת מעבר מתא לתא ויכולת ליצור תאי ענק מאוחדים בעלי גרעיני תא רבים. מבנה כזה מכונה בלעז "סינסיטיום", ומכאן נגזר גם שמו של הוירוס: RSV- Respiratory Syncytial Virus. הוירוס גורם לזיהומים שונים בדרכי הנשימה בכל הגילאים. בקרב תינוקות וילדים קטנים הוא הגורם העיקרי להתפתחות ברונכוליטיס ודלקת ריאות בעיקר בחודשי החורף.
כיצד נדבקים בוירוס ה-RSV?
מקור ההדבקה היחידי בוירוס הוא באמצעות בני אדם. ההדבקה בוירוס נעשית באמצעות מגע קרוב עם הפרשות נשימתיות של החולה, כאשר הוירוס המופרש יכול להשאר על משטחים וצעצועים במשך שעות רבות, וכן על הידיים שלנו, במשך יותר מחצי שעה. תקופת הדגירה מההדבקה עד הופעת התסמינים נעה בין 2 ל-8 ימים (בדר"כ 4 עד 6 ימים). החולה מדבק לאורך כל תקופת המחלה, הנמשכת בין 3 ל-8 ימים ויתכן אף יותר. על כן, יש לשמור על בידוד מגע במשך כל תקופת האישפוז כדי לא להדביק מטופלים אחרים.
האם קיימות אוכלוסיות בסיכון?
כן. המחלה קשה במיוחד בקרב פגים ותינוקות קטנים, בילדים בעלי מומי לב מולדים או מחלות ריאה כרוניות, ובקרב חולים עם חסר במערכת החיסון.
כיצד מאבחנים?
האבחון הקליני מתבצע על-בסיס ממצאי בדיקה גופנית של הילד, האזנה לריאות, ותסמינים המעידים על בעיה בתפקוד הריאות, כגון: נשימה מהירה, רטרקציות בין-צלעיות (משיכה של העור והשרירים שבין הצלעות פנימה בזמן נשימה), נשימה בעזרת כנפי האף (החלק סביב הנחיריים), כחלון של העור או השפתיים. בנוסף, ניתן לבצע צילום הדמייה של בית החזה. אישור האבחנה מתבסס על ביצוע שטיפת אף, המאפשר אבחון מהיר למספר וירוסים נשימתיים כולל ה-RSV.
כיצד מתבטאת המחלה?
ה-RSV גורם למחלה חריפה בדרכי הנשימה בילדים בכל הגילאים. הביטוי הראשוני של המחלה הינו נזלת ושיעול, המלווים לפעמים בחום סיסטמי לא גבוה. בכ-60% מהמקרים, מוגבלת ההידבקות בוירוס ה-RSV לדרכי הנשימה העליונות בלבד. לעיתים, תוך יומיים עד 5 ימים מתחילת המחלה, עלולה להיווצר מעורבות של מערכת הנשימה התחתונה עם התפתחות של קוצר נשימה, הנראה כהתקף אסטמה. בקרב תינוקות קטנים בשבועות הראשונים לחיים, המחלה עלולה להתבטא באפתיה, אי שקט, קשיי האכלה ולפעמים אירועים של הפסקת נשימה. במקרים קשים, עלולה להתפתח מצוקה נשימתית, המתבטאת בהאצת נשימה (טכיפניאה), נשימת כנפי אף, רטרקציות בין- צלעיות, אנחות בזמן הנשימה, חוסר שקט ואף כחלון.
מה עושים במקרה שילדך אובחן כחולה RSV?
הטיפול בבי"ח מתמקד בהקלה נשימתית באמצעות הוספת חמצן מועשר, שמירה על מאזן נוזלים במקרה שהילד אינו מסוגל לאכול היטב עקב מצבו. במקרים חמורים בהם קיים כשל נשימתי, יש צורך בהנשמה מלאכותית ותמיכה נשימתית, לתקופה קצרה, עד שיחול שיפור במצב הילד.
במקביל מופעל נוהל בידוד מגע, במסגרתו:
- הילד מתאשפז בחדד בודד, או בחדר עם ילדים נוספים המודבקים באותו וירוס, בתנאי בידוד מגע כדי למנוע את התפשטות הוירוס בקרב ילדים אחרים במחלקה.
- כל אחד ואחת מאנשי הצוות המטפל והמבקרים, חייב/ת ללבוש חלוק וכפפות חד-פעמיים, בעת המגע עמו.
- בעת היציאה מהחדר, על המבקרים בחדר להסיר את החלוק והכפפות ולהשליכם לפח האשפה הייעודי, המצוי בחדר של הילד השוהה בבידוד, ולחטא את הידיים עם אלכוהול.
האם הילד מדבק או מהווה סכנה לאנשים המבקרים אותו בבית-החולים?
הילד מדבק לאורך כל ימי המחלה (בדר"כ בין 3 ל- 8 ימים), ויתכן שאף יותר. לכן, רצוי להימנע, ככל האפשר, מביקורים (פרט להורים) ובמיוחד מביקורי ילדים ואחים קטנים, העלולים להידבק.
מה יקרה לאחר השחרור מבית-החולים?
עם השחרור מביה"ח, כל הנדרש הינו הקפדה על היגיינת ידיים בבית. אין צורך לנקוט באמצעי בידוד מיוחדים. אין לשלוח את הילד לגן, עד החלמה קלינית מלאה, כדי למנוע הדבקת ילדים נוספים
