פיברומיאלגיה

פיברומיאלגיה (Fibromyalgia), מחלה שזכתה לשם 'דאבת שרירים', מתבטאת בכאבים כרוניים מפושטים בשרירים ובשלד ומאופיינת ברגישות מוגברת, הפרעת שינה חמורה וכתוצאה מכך עייפות וכן לעיתים אף מלווה בשינויים במצב הרוח – דיכאון וחרדה ובזיכרון.

פיברומיאלגיה היא תסמונת חדשה יחסית בתחום הראומטולוגיה. מדובר במחלה שכיחה ביותר הפוגעת על פי ההערכה בכ-3%-4% מכלל האוכלוסיה ושכיחה באופן משמעותי בנשים בהשוואה לגברים. בשנים האחרונות, יש התקדמות משמעותית בהבנת המנגנון העומד מאחורי תסמונת הפיברומיאלגיה ובפיתוח תרופות יעילות לטיפול במצב זה. יחד עם זאת, הטיפול בפיברומיאלגיה אינו יכול להיות מבוסס רק על תרופות ויש חשיבות מרכזית למרכיבי טיפול נוספים, כמו פעילות גופנית וטיפול משלים.

המחלה תוקפת בין 2-4 אחוזים מהאוכלוסייה, כ- 80% מהחולים הן נשים. המחלה מופיעה אמנם בכל טווחי הגילים, כולל בילדים, אך לרוב היא תופיע יותר בגילאי 20 פלוס והיא שכיחה במיוחד החל מגיל 50.

ההערכה היא כי מחלת הפיברומיאלגיה מערבת מספר גורמי סיכון גנטיים וסביבתיים, ולמרות שכיום כבר ידוע שהקשר בין לחץ נפשי להתפתחות פיברומיאלגיה מורכב, וכי לא מדובר בתסמונת שהרקע שלה 'נפשי' בלבד, מתח נפשי עשוי להוות גורם סיכון.

סימוכין לקשר בין מתח נפשי לפיברומיאלגיה ניתן למצוא במספר מחקרים מהם עולה כי המחלה עלולה להתפתח על רקע טראומה פיזית או נפשית או על רקע תסמונת פוסט טראומטית.

פוסט הטראומה יכולה לנבוע בין השאר ממקרים של חבלה, נפילה או לחץ מתמשך כתוצאה מהשתתפות בקרבות מלחמה, אובדן של אהוב קרוב, שכול במשפחה וכן הלאה. באחד המחקרים נמצא למשל כי בקרב ילדים שעברו התעללות נמצאה נטייה גבוהה יותר לפתח פיברומיאלגיה בהגעתם לבגרות. במחקר אחר שנעשה בארה"ב ובוצע על 22 יוצאות הצבא האמריקאי שאובחנו כחולות, נמצא כי 91% מהן דיווחו על טראומה מינית בצבא ו-68% מהן דיווחו כי חוו הטרדה מינית.

בראשית שנות האלפיים בוצע בישראל מחקר מעניין שעקב אחר נפגעי תאונת הרכבת ברבדים שהתרחשה בשנת 2005 בה נהרגו שבעה בני אדם ונפצעו קרוב ל-200 איש. מתוצאות המחקר עלה כי 15% מניצולי התאונה פיתחו את תסמיני המחלה. ניצולים אלה סבלו יותר מניצולים אחרים, מזיכרונות מהאירוע, מהימנעות ממצבים הקשורים לאירוע כמו למשל הימנעות מנסיעה ברכבת וכן מהפרעות שינה – תסמינים המאפיינים הפרעה פוסט טראומטית.

סימני המחלה

הסימפטום המרכזי של פיברומיאלגיה הוא נוכחות של כאב כרוני ומפושט במערכת השרירים (המשמעות המילולית של המונח "פיברומיאלגיה" היא "כאב ברקמות החיבור ובשרירים"). כאבים אלו מורגשים הן לאורך עמוד השידרה (בצוואר ובגב) והן בגפיים העליונות והתחתונות. כמו כן קיימת רגישות עזה ללחיצה על פני נקודות רבות על פני הגוף, עד שלעיתים גם נגיעה קלה עלולה להיות מורגשת כמכאיבה. נוסף על הכאבים, החולים סובלים באופן טיפוסי מהפרעות שינה משמעותיות, עם קושי להירדם, יקיצות מרובות ושינה בלתי מרעננת. כצפוי, בעייה זו מלווה בעייפות בולטת משך שעות היממה. לעיתים קרובות ישנם סימפטומים נוספים המורגשים במערכות שונות בגוף, כמו כאבי בטן ונפיחות בטנית (מעי רגיש), תכיפות במתן שתן, קושי בריכוז ובזיכרון ועוד.

אבחון

קל לאבחן את תסמונת הפיברומיאלגיה על סמך סיפור המחלה ועל סמך הממצאים בבדיקה הגופנית. יחד עם זאת אין בידינו בדיקת הדמייה או בדיקת מעבדה המסייעת לאבחנה של פיברומיאלגיה. לפיכך בדיקות עזר משמשות במקרה זה כדי לשלול נוכחות של מחלות אחרות (בעיקר מחלות דלקתיות) אשר עלולות לגרום לכאב מפושט. לא פעם חולי פיברומיאלגיה עלולים לעבור שורה ארוכה של בדיקות בנסיון למצוא אבחנה חלופית ורצוי להמנע מבדיקות אשר אינן נחוצות.

כיצד הלחץ או המתח הנפשי גורם להתעוררות מחלת הפיברומיאלגיה?

כפי הנראה, החשיפה לטראומה משפיעה על האופן בו המוח מגיב לכאב ולחץ, והדבר מייצר דפוסי העברת אותות כאב מוגברים המאפיינים את המחלה.

מחקרים מראים כי אצל רבים מהחולים מתפתחים דיכאון וחרדה כתסמינים מנלווים לפיברומיאלגיה.

הפרעת שינה – גורם סיכון וסימפטום עיקרי של המחלה

במחקר נורבגי שפורסם בשנת 2011 וכלל נשים, נמצא כי נשים שדיווחו על הפרעות בשינה היו בסיכון גבוה של קרוב לפי 3 לפתח פיברומיאלגיה בגילאי 20-45 ובסיכון גבוה של פי 5.5 לפתח את המחלה בגיל 45 ומעלה.   

מהם הטיפולים היעילים בפיברומיאלגיה?

על רקע הימצאותו של קשר גוף-נפש משמעותי במחלת הפיברומיאלגיה, פותחו במהלך השנים מספר טיפולים נפשיים המיועדים להקל על החולים. 

• הטיפול הנפוץ והמקובל הוא טיפול קצר בגישה קוגניטיבית-התנהגותית ( CBT - Cognitive Behavioral Therapy), אשר הוכח כיעיל בשיפור תסמיני המחלה. ההסבר לכך הוא שהטיפול קוגניטיבי-התנהגותי יכול לסייע לשנות דפוסי חשיבה שליליים ולהחליפם בדפוסים חיוביים, ובכך לשנות את עיבוד הכאב במוח.
• שיטת טיפול נוספת נקראת MBSR -Mindfulness Based Stress Reduction ובאמצעותה מנסים לעצב מחדש מחשבות טורדניות.
• OBT -Operant Behavioral Treatment - שיטת טיפול אשר מתמקדת בדפוסי התנהגות הקשורים לכאב ובצמצומם.
• בשנים האחרונות הופיעו מספר דיווחים רפואיים מהם עלה כי טיפולים עם גישה הוליסטית לגוף ונפש, הכוללים שילוב של מדיטציה ותנועה, כגון יוגה, טאי-צ'י או צ'י-קונג, יעילים בטיפול במחלה. מחקרים אלו הראו כי הטיפולים מסייעים בצורה מובהקת בשיפור תסמיני פיברומיאלגיה, לרבות הפחתה בכאבים, שיפור באיכות השינה ושיפור התפקוד הפיזי והמטלי של החולים.
• טיפולים תרופתיים, על רקע הקשר הנפשי של המחלה, האופציות כוללות בין השאר תרופות נגד דיכאון וחרדה ממשפחת SNRI. תרופות אלו משפיעות על עיכוב בספיגה של שני כימיקלים מוחיים – סרוטונין ונוראפינפרין שיש להם השפעה על מצב הרוח, וכך למעשה מעלות את ריכוזם של כימיקלים אלו במוח. בקרב חולי הפיברומיאלגיה נמצא שיש לתרופות אלו יתרון נוסף כיעילות גם כנגד תסמיני כאבים ועייפות. מדובר בעיקר במצבים בהם החולה לא מאובחן כסובל מדיכאון והתרופות הללו משפיעות ככל הנראה אצל חולים אלו על תהליכים מוחיים של עיבוד כאב וכך מסייעות להקל בתחושות הכאב המפושט. לטיפול בהפרעות השינה ובעייפות, ניתן להשתמש בתרופה אנטי-דיכאונית ממשפחת הטריציקלים בשם אמיטריפטילין, במינון קטן. בנוסף, תרופה בשם פרגבלין, המיועדת לטיפול בכאב נוירופתי, הוכיחה את יעילותה בפיברומיאלגיה, עם הפרחתה בכאבים ושיפור באיכות השינה.

האם השימוש בקנאביס רפואי יעיל לטיפול בתסמיני פיברומיאלגיה?

בשנים האחרונות מצטברות יותר ויותר עדויות על השפעה מיטיבה של קנאביס רפואי. מאחר שבישראל פיברומיאלגיה אינה נמנית באופן רשמי על אחת המחלות בהן ניתן לקבל קנאביס רפואי, החולה יכול לבקש ממשרד הבריאות אישור לשימוש בקנאביס רפואי אם מוצו כל הטיפולים וכאשר הטיפולים התרופתיים אינם עוזרים או שחולה פיתח  נגדם תופעות לוואי חמורות.

רפואה משלימה

חולים רבים הסובלים מפיברומיאלגיה נעזרים גם בשיטות של רפואה משלימה להקלה על הסימפטומים. אף כי המידע המדעי הקיים בנוגע לשיטות אלו הוא מוגבל יחסית, יש חולים המרגישים הקלה ניכרת בעקבות טיפולים כמו אקופונקטורה וניתן לשלב טיפולים אלו עם הטיפול הקונבנציונאלי אותו תיארנו.