תוכן עניינים

דלקות חוזרות בדרכי השתן, מגדרות כשתי דלקות ומעלה, במשך חצי שנה או 3 דלקות ומעלה במשך שנה. בנשים צעירות מצב זה אינו מסוכן מבחינה בריאותית. לרוב מדובר בזיהום בחיידק E. Coli

 

גורמי סיכון

  • פקטורים ביולוגיים- בנשים הסובלות מדלקות שתן חוזרות קיים איכלוס בנרתיק של חיידקים היכולים לגרום לדלקת בדרכי השתן כמו E. Coli.
  • נטייה גנטית - קיום או אי קיום של קולטנים מסוימים בנרתיק ובדרכי השתן מעלה את הסיכוי לדלקת.
  • ורמים התנהגותיים - שימוש בקוטל זרע, פרטנר חדש ליחסי מין, ריבוי פרטנרים, דלקות שתן לפני גיל 15.
  • גורמים אנטומיים - כל הנראה מרחק קצר יותר בין פתח השופכה לפי הטבעת מעלה את הסיכון לדלקת בדרכי שתן.
  • אין קשר בין מועד מתן השתן לאחר קיום יחסי מין (מיד אחרי או המתנה) לבין הסיכוי להתפתחות דלקת בדרכי השתן.


טיפול

  • אנטיביוטיקה מניעתית - הוכחה כיעילה ביותר ומומלצת בנשים אשר חוו שני אירועים במשך חצי שנה או שלושה אירועים במשך שנה.
  • הימנעות משימוש בקוטלי זרע
  • מיץ אוכמניות לא הוכח כמוריד סיכון לדלקות בדרכי השתן, אם בחרת לנסות שיטה זו קחי בחשבון כי מדובר במיץ עשיר בקלוריות וסוכר.
  • נטילת האנטיביוטיקה צריכה להתקיים מיד לאחר קיום יחסים - מדובר במנה יחידה של אנטיביוטיקה לאחר היחסים. לרוב ההמלצה היא על מקרודנטין במינון של 50-100 מ"ג או ציפרוגיס במינון 125 מ"ג ולעיתים צפורל/קפלקס/ צפוויט 250 מ"ג. 
  • טיפול מתמשך - אין הבדל משמעותי ביעילות מאשר נטילה לאחר יחסים אך קיימת עלייה בתופעות לוואי כמו פטרת נרתיקית ותופעות של מערכת העיכול. הטיפול לרוב נמשך לפחות 6 חודשים.
  • טיפול עצמי - המתנה לסימפטומים של דלקת בדרכי השתן ואז ליטול טיפול בעצמך. יעיל כטיפול אך כמובן כרוך בהיווצרות דלקת בדרכי השתן ולא במניעה שלה.
  • עמידות לאנטיביוטיקה - בעיה שנפוצה יותר בנטילה ממושכת או קבועה של אנטיביוטיקה. הופעת זן של החיידק שכבר אינו רגיש לאנטיביוטיקה. 
  • תופעות לוואי של מקרודנטין - נדירות אך חשוב לדעת עליהן. מופיעות רק בשימוש ממושך. שינויים ריאתיים, דלקת בכבד והפרעות נוירולוגיות. 
  • פרוביוטיקה - קיימות עדויות כי תתכן תועלת בנטילת פרוביוטיקה המכילה לקטובצילוס למניעת זיהומים חוזרים בדרכי שתן.

כיצד נדע אם נדרש בירור אורו-גינקולוגי?

רק במקרה שעולה חשד לבעיה אנטומית או אחרת, ולא כדרך קבע.

תפריט ניווט תחתון