הסיבה למחלת פרקינסון לא ידועה, אולם ידוע שלגורמים סביבתיים תפקיד חשוב, שכן נמצא קשר חיובי בין השימוש בחומרי הדברה, חיים בסביבה כפרית, שתיית מי באר, וחשיפה ממושכת למתכות כבדות או מזגן ולמחלת פרקינסון. העובדה שפרקינסון תאר לראשונה את המחלה ב- 1817 בסמוך להתחלת המהפכה התעשייתית, מעוררת את ההשערה, שאולי מחלת פרקינסון נגרמת ע"י חשיפה ממושכת לרעלים בסביבה.
בשנים האחרונות חוזרת ועולה השאלה לגבי השפעת העישון על מחלת פרקינסון. מחקרים אפידמיולוגיים רבים, הראו כי בין חולי פרקינסון יש מיעוט בולט של מעשנים בעבר או בהווה. קשר הפוך זה מעורר את השאלה האם חומרים הקיימים בסיגריה מגינים על המוח מניוון תאי הדופמין.
יש להניח כי חומרים כימיים הנמצאים בטבק משחקים תפקיד בקיום קשר הפוך זה.
מחקר שנעשה בשנת 1997, ע"י קבוצת חוקרים אירופאית בינלאומית מצרפת, איטליה, הולנד וספרד לא מצא קשר בין עישון ממושך ומחלת פרקינסון בכלל האוכלוסייה. יחד עם זאת, נמצא קשר בין מעשנים והפחתת הסיכון לחלות במחלת פרקינסון באוכלוסייה הצעירה עד גיל 50, עם העלייה משמעותית בסיכון לחלות עם העלייה בגיל, וזאת למרות העישון. ממחקר זה ניתן להניח כי עישון משמש גורם מגן מהתפתחות פרקינסון בחולים צעירים אך לא מבוגרים.
מאמר אחר שפורסם בעיתון NEUROLOGY ב- 1998 אשר בדק סוגיה זו, מצא שעישון סיגריות הפחית את הסיכון לחלות במחלת פרקינסון בהשוואה ללא מעשנים. ממצאים דומים דיווחו גם חוקרים אחרים בעשור האחרון.
לעומת זאת, מחקר שנעשה לאחרונה והוצג בכנס בינלאומי של הפרעות תנועה בניו יורק, באוקטובר 1998, ע"י פרופ' סטנלי פהאן וחבריו, בדק 268 חולי פרקינסון. הממצאים אינם מראים כל אפקט הגנה של העישון על מחלת פרקינסון, אך המחברים סיכמו כי חולי פרקינסון נוטים יותר להפסיק לעשן מקבוצת הביקורת (בריאים), או אולי אף להימנע מלהתחיל לעשן. תוצאות אלו מעלות השערה כי מיעוט המעשנים בקרב חולי פרקינסון נובע מאישיותם של חולי פרקינסון אשר מצייתים למוסכמות חברתיות, ומכיוון שעישון נחשב כפעולה מזיקה, הם נמנעים מכך מרצון ורגש אחריות.
המנגנון אשר על פיו אולי משפיע העישון להקטנת הסיכון לפתח פרקינסון אינו ברור, אך חוקרים מניחים כי מרכיב כלשהו בסיגריה הינו בעל יכולת הגנה על תאי הדופמין. אחד החומרים "שנחשדים" כבעלי יכולת הגנה על תאי הדופמין הוא הניקוטין, אשר נמצא במחקרים בתרבויות ריקמה במעבדה, כבעל יכולת הגנה על התא מפני גירוי טוקסי פנימי. במידה ואכן הניקוטין הוא זה "השומר" על תאי הדופמין, אולי הוא יכול להינתן בצורת מסטיק או מדבקה, וכך להשיג את ההשפעה הטובה ולהימנע מכל הנזקים שהעישון גורם ללב, לכלי הדם, ריאות, מערכת העיכול ועוד. לפי עיקרון היפותטי זה, נערך בימים אלו בארה"ב מחקר גדול על השפעת מדבקות ניקוטין על סימני המחלה בחולי פרקינסון מתקדמים. מנגנון אחר שהוצע הוא, כי ניקוטין חוסם אנזימים המפרקים דופמין במוח, וכך למעשה מעלה העישון את כמות הדופמין במוח, ובכך ממסך סימני פרקינסון.
כאמור, אין עדיין בנושא זה הסכמה והדעות שונות ומנוגדות בכל הקשור לקיום קשר בין עישון סיגריות למחלת פרקינסון. שאלות חשובות ורבות משמעות כמו: האם העישון מגן על חולי פרקינסון? האם יש קשר בין גיל התחלת המחלה ועישון? עדיין פתוחות ודורשות מחקר נוסף. רק מחקר פרוספקטיבי בו ייקחו קבוצה גדולה מאוד של בריאים צעירים ויעקבו אחריהם עשרות שנים, תוך איסוף מידע על מצבם הרפואי והתנהגות בכל הקשור לעישון, יוכל לענות בעתיד של שאלה מסקרנת זו, באופן חד משמעי. עלות מחקרים אלו גבוהה ולכן טרם בוצעו עד כה.
החוקרים אינם מעודדים בשום אופן עישון סיגריות כדרך למניעת מחלת פרקינסון, אך ממצאי המחקרים מפנים את החוקרים לנסות להבין מהו מנגנון ההגנה האפשרי בעישון, שיכול להיות פתרון עתידני או תשובה אפשרית לריפוי או מניעת התקדמות מחלת פרקינסון.
