בחיפוש אחר התרופה ל-COVID 19
פרופ' רונן בן עמי, מנהל היחידה למחלות זיהומיות
מגפת COVID-19 הציבה אתגר מיוחד בפני קהילת המחקר הרפואי: מצד אחד, צורך דחוף במידע על יעילות טיפולים ותרופות למחלה חדשה, ומצד שני, בארצות בהן התרכזו מירב החולים, מערכות בריאות קורסות מחוסר משאבים וכח אדם.
לא מפתיע לכן שהמחקרים הראשונים שראו אור לקו בחסרים משמעותיים.
רובם היו סדרות קטנות שנאספו רטרוספקטיבית, ללא קבוצת ביקורת, וללא תקנון לטיפולים רבים שניתנו במקביל לתרופת המחקר. במקרים רבים, עלה חשש להטייה בבחירת קבוצת המחקר, והגדרת התוצאות לא שיקפה מטרות טיפוליות מקובלות. בנוסף, מחקרים רבים קיבלו חשיפה גבוהה באתרי pre-print כגון medRXiv, לפני שעברו ביקורת כלשהי.
לאינפלציה חסרת התקדים במחקרים בעיתיים, צומדה מגפת מידע (Infodemic) שהשתוללה ברשתות החברתיות ואתרי החדשות; מחקרים שבאופן רגיל היו נדחקים לשוליים מצאו את דרכם למרכז השיח הציבורי. הדוגמה הבולטת היא הדיון הסוער סביב השימוש בתרופות למלריה, שאומצו ברחבי העולם כטיפול מציל חיים עוד בטרם נאספו נתונים מבוקרים על יעילותם ובטיחותם. מאחר ומחקרים השוואתיים מבוקרים לוקחים זמן, איכות הנתונים משתפרת ככל שמתרחקים מתחילת המגפה. תרופה אנטיוירלית אחת, Remdesivir, הראתה יעילות מסויימת בשיפור מצבם של חולים לא מונשמים הנזקקים לחמצן, אך לא הפחיתה תמותה בצורה משמעותית. עדיין שאלות רבות נותרו פתוחות; אנחנו ממתינים לתוצאות מחקרים מבוקרים על יעילותן של תרופות כגון: Tocilizumab, קורטיקוסטרואידים, Favipiravir, ועירוי פלסמה ממחלימים, ועוד לא נאמרה המילה האחרונה על Hydroxychloroquine.
בבואנו לסכם את לקחי הגל הראשון של COVID-19, יש חשיבות לא רק לידע שהצטבר על תרופות אלו ואחרות, אלא גם על מה שניתן ללמוד ולשפר בביצוע מחקר בעת מגפה.
