תפריט ראשי עליון

תפריט עמוד

תוכן עניינים

פרופ' ניר גלעדי, מנהל המערך הנוירולוגי במרכז הרפואי תל אביב - איכילוב

אורח החיים המערבי המודרני תורם לירידה ניכרת בתנועה וכך מחמיר תחלואה ומאיץ הזדקנות. כיום ידוע כי פעילות גופנית יכולה לתרום לפתרון הסוגיה, לא רק בשל השפעותיה הפיזיולוגיות הידועות אלא גם בשל השפעתה על המוח. הבנה זו מתבססת על מידע מחקרי שהולך ומצטבר העוסק בקשר שבין פעילות גופנית להזדקנות, זיכרון וריכוז, מצב רוח, כאב ועוד. נתונים אפידמיולוגיים ממחקרי ענק ארוכי טווח מראים למשל כי לפעילות גופנית יכולת מרשימה להוריד את הסיכון לפגיעה קוגניטיבית (מחלת אלצהיימר למשל), ולהקטין את הסיכון ללקות בשבץ מוחי, מחלת פרקינסון ודיכאון.
המידע הקושר בין פעילות גופנית לתפקודי המוח התגלה לראשונה לפני כ-20 שנה במחקרים בחיות מעבדה אשר חויבו לרוץ על גלגלות מדי יום במשך חודשים. מחקרים הראו למשל כי מוח של חולדה לאחר שרצה מדי יום כשלושה חודשים עשיר יותר בתאי עצב ובסינפסות - אזור המפגש בין תא עצב לתא המטרה שבו עובר המידע העצבי - בהשוואה לחולדה שאכלה ונחה באותו פרק זמן. כמו כן, במוח החולדה הפעילה נצפו כלי דם רבים ובריאים יותר.
מידע זה מתחבר לתובנה שהתפתחה בשנים האחרונות כי מוח בוגר מסוגל לייצר תאי עצב חדשים למכביר, ופעילות גופנית היא אחד הגורמים המשמעותיים לצמיחה זאת. ממצאים אלו הפריכו אמירות שהיו שגורות בעבר, כי תאי העצב במוח הולכים ופוחתים מגיל 30 והדבר אינו בר-שינוי. כיום עדויות מדעיות מראות כי במוח הבוגר קיימים תאי אב (תאי גזע) רבים, המסוגלים בעקבות גירוי להתחיל להתמיין ולהפוך לתאי עצב בשלים היודעים לייצר סינפסות. זאת ועוד, מסיבה שאינה ידועה, נראה כי פוטנציאל ההתמיינות הטוב ביותר קיים בעיקר באזורים האחראיים על הזיכרון.   


אז כיצד פעילות גופנית עשויה לעודד התפתחות של תאי עצב, סינפסות וגם כלי דם חדשים וכך לשפר את תפקודי המוח?

חוקרים רבים עסוקים בשאלה זאת שכן פתרונה עשוי לפתוח כיווני טיפול חדשים למניעת הזדקנות או מחלות של המוח. עדויות רבות מראות כי פעילות גופנית תורמת להפרשה מוגברת של "חומרים טרופיים" (Trophic Factors), ובהם החומר BDNF)  Brain-Derived Neurotrophic Factor)  שנחקר רבות, הידועים כמעודדים צמיחת תאי אב שנהפכים לתאי עצב בוגרים. חומרים טרופיים אלו פעילים באופן פיזיולוגי תקין בעיקר בתקופה העוברית, שבה בתוך פחות מתשעה חודשים נוצר מוח שלם יש מאין. חומרים אלו למעשה משפעלים גנים שאחראיים להתפתחות תאי אב והתמיינותם לתאי עצב בתקופה העוברית. בחיים הבוגרים הם משפיעים על התמיינות תאי אב בעיקר באזורי מוח כגון ההיפוקמפוס – אזור שלו תפקיד מרכזי בתהליכי זיכרון, אחסון ועיבוד מידע. ה-BDNF למשל נמצא ברמות גבוהות במוח העובר ובשנים הראשונות לחיים כאשר המוח עדיין גדל ומתפתח, ועם ההתבגרות וההזדקנות רמתו במוח ובדם יורדת.
נמצא כי פעילות גופנית סדירה מעלה את רמתו בדם, וככל שרמה זו גבוהה יותר – כך גדל גם המוח, ומכיל יותר תאים ויותר קשרים ביניהם, כאמור במיוחד באזור ההיפוקמפוס.  


וכיצד פעילות גופנית עשויה לתרום לפעולה מוגברת של חומרים טרופיים?

קיימות עדויות מחקריות שלפיהן הפעלת שריר מפעילה גנים ייחודיים המעודדים את תאי השריר, ואולי נוספים, לייצר חלבונים המשפיעים להגברת הסינטזה של חומרים טרופיים כגון ה-BDNF. כיום ידוע כי רמתו של ה- BDNF במוח עולה בעקבות פעילות גופנית וכתוצאה מכך יש גירוי כימי להתמיינות תאי אב לתאי עצב בוגרים. זו הסיבה שמוחם של העוסקים בפעילות גופנית סדירה נראה ומתפקד כמוח צעיר יותר, כזה שגם עמיד יותר בפני מחלות, חבלות ותהליכי הזדקנות טבעיים. מעניין לציין כי במחקרים שבהם הוציאו או שיתקו את הגנים האחראיים ליצירת חומרים טרופיים אצל בעלי חיים שעסקו באינטנסיביות בפעילות גופנית - לא נצפה כל שינוי במבנה המוח.

לא בכדי מחקרים מראים כי אנשים העוסקים בפעילות גופנית סדירה המשלבת אירובי (כזו המחייבת להתאמץ ולהתנשף) והפעלת שרירים נגד כוח חיצוני ("אימון התנגדות", כגון הרמת משקולות), לפחות שלוש שעות בשבוע, יהיו בסיכון נמוך יותר (עד 50%) לפתח דמנציה. חשוב לדעת כי, נמצא שגם אם עוסקים בפעילות גופנית רק מגיל מבוגר והירידה הקוגניטיבית כבר החלה – קצב ההידרדרות יואט.
מחקר שפורסם בכתב העת PNAS ב-2011 שהשתמש בהדמיות MRI בדק השפעות של פעילות גופנית אירובית סדירה על מבנה המוח ותפקודו, ומצא כי מוחם של אנשים בריאים בני כ-75 שעסקו בפעילות שכזו שלוש פעמים בשבוע גדול יותר ומתנוון פחות באזורי הזיכרון, הריכוז, התכנון, היוזמה והיכולות הניהוליות. עדויות להשפעתה המיטיבה של פעילות גופנית נמצאו גם במחקרים שנעשו בקרב בני נוער. נמצא כי מוחם של אלו המתאמנים בקביעות פועל מהר יותר, מפעיל את הסינפסות באופן יעיל וחזק יותר והישגיהם האקדמיים טובים יותר. 


כיצד משפיעה פעילות גופנית על התא ודרכו על המוח?

נמצא כי פעילות גופנית משנה את המבנה הפנימי של התא כיוון שהיא משפעלת גנים חיוניים, כאלו המקודדים (מתורגמים) לחלבונים הנחוצים לתפקוד התא, ומדכאת יצירת חלבונים אחרים. כלומר, פעילות גופנית משפיעה על התא בהחלטה אילו גנים יפעלו ויתרמו לתפקודו ואילו יושתקו. זו תמצית האפיגנטיקה - התנהגות שמשפיעה על הביטויים הגנטיים. בנוסף, באופן טבעי, בשל היותה ממריצה, פעילות גופנית משפרת מאוד את אספקת הדם לאיברי הגוף ובהם המוח. כך היא גם מעודדת ייצור רשת ענפה של כלי דם קטנים המהווים מקורות אלטרנטיביים לאספקת דם לכלי דם חסומים. על כן, אלו המתאמנים בקביעות נמצאים גם בסיכון מופחת לשבץ מוחי ואם לקו בשבץ, חומרתו תהייה קלה יותר וסיכויי השיקום גבוהים יותר.

כיום לא רבים באוכלוסייה מתאמנים בקביעות, ויש לעודדם לאמץ אורח חיים פעיל. נשאלות השאלות: מהו המינון האופטימלי? כמה פעמים בשבוע? באיזו דרגת מאמץ ואיזה סוג פעילות עדיף? אך שאלות אלו ואחרות מחייבות מחקרים נוספים.
מה שברור הוא כי פעילות גופנית קבועה - 300-150 דקות בשבוע (בעיקר כזו הכוללת חצי מהזמן פעילות אירובית וחצי מהזמן חיזוק שרירים וגמישות) - יכולה לסייע לשיפור היכולות המוחיות ושימורן ולהקטנת הסיכון למחלות

יחידות ומרפאות

תפריט ניווט תחתון