ירד 120 קילו בחצי שנה - החזרה לחיים של מי שהוכתר כאיש השמן ביותר בישראל!
אני עופר, האיש שהוכתר בתקשורת "כאיש השמן ביותר בישראל". החיים שלי בשש השנים האחרונות היו קשים מאוד. כלוא בביתי, בלי חברים, ללא עבודה, מרותק למיטה ובלי שום אופק לחיים. כל בתי החולים סירבו לטפל בי וקופת החולים כבר הרימה ידיים ממני. כולם חשבו שאני חולה ללא תקנה ושאין לרפואה מה להציע לי. אפילו ביקשו לאשפז אותי בבית משוגעים. למעשה, בתחושה שלי, רק חיכו שאמות מהשמנת יתר ובכך ייחתם גורלי בעולם הזה. 10 שנים אני נלחם במחלה הזו של השמנת יתר. חוויתי ניכור, ובעיקר היעדר טיפול ממושך, ל
רוב מהנימוק: "אתה שמן מדי". נקודת השפל הייתה כשסולקתי אפילו ממחלקה להפרעות אכילה בבית חולים אחר לאחר שלא הוכחתי ירידה משמעותית במשקל ונשלחתי לביתי מושפל וחפוי ראש. המשכתי לאכול מרוב תסכול וייאוש והגעתי בשיא למשקל של 300 קילוגרם. לא יכולתי לקום מהמיטה וחיכיתי למות בזמן שאני סגור בין קירות ביתי. האמנתי ולפעמים אפילו ייחלתי שזה יקרה מהר ככל שניתן. השמנת היתר גרמה בין היתר לגידולי שומן ענקיים בירכיים, סבלתי מכאבי תופת, לא יכולתי להזיז בכלל את הרגליים, התפרצו אצלי מחלות כלי דם שגרמו לבצקות ופצעים קשים וכמובן גם סוכרת קשה. כך חייתי את שש השנים האחרונות בחיי.
האור בחיי הגיע בדמותו של ד"ר סובחי אבו עביד, סגן מנהל החטיבה הכירורגית ומנהל תחום הטיפול הכירורגי בהשמנת יתר באיכילוב. הוא שמע על הסיפור שלי ויחד עם רותי מלץ, האחות האחראית של המרכז להשמנת יתר, הם החליטו שהם נלחמים עליי. הם היו היחידים שעוד האמינו בי ובעיקר הבינו שאסור לתת לי למות מבלי לקבל צ'אנס אחרון של טיפול. השניים הזמינו לי אמבולנס מיוחד ובעזרת סוג של מנוף הצליחו לראשונה להוציא אותי מהבית ולהביא אותי לראשונה זה שש שנים לטיפול רפואי, הפעם, באיכילוב. ד"ר סובחי יחד עם סוללה של רופאים עמדו ליד המיטה שלי ודנו בשאלה האם אעמוד בניתוח ובעצם – האם ניתן להציל אותי. שמעתי אותם משוחחים והתפללתי. לשמחתי, משאלת ליבי נענתה וד״ר סובחי החליט שהוא יוצא למשימה ומכניס אותי לניתוח שרוול קיבה. הניתוח עבר בהצלחה מרובה כשההחלטה של ד"ר סובחי לנתח אותי הצילה לי את החיים. במהלך הניתוח התגלו אצלי גרורות של סרטן הכליה, מהם סבלתי לפני 15 שנה אבל לא איתרו או ביצעו לי מעקב כי "הייתי שמן מידי". כעת התחלתי מעקב אונקולוגי, אני מטופל עכשיו נגד הסרטן ואני אופטימי. יודעים מה? גם אם אצטרך למות, אני מעדיף שזה יהיה מהסרטן ולא מהשמנת יתר.
וזו לא בלבד. חצי שנה מאז הניתוח והורדתי כבר 120 קילו והיד עוד נטויה. המומים מהצלחה וההשתפרות הדרמטית במצבי הרפואי, גויס למעני גם ד"ר בני מייליק, מנהל השירות לכירורגיה פלסטית לאחר ירידה במשקל באיכילוב שבניתוח מורכב הצליח להסיר את כל שכבות העור והעניק לי גוף חדש שלא הכרתי או חשבתי שאוכל להגיע. חלום. כיום אני סופסוף חי. מטייל ברחובות, עושה ספורט, אוכל נכון. מרגיש מצוין. לראשונה מזה שנים – מאושר! אני יודע שלפני עוד דרך ארוכה אבל אני אופטימי ומאמין שהגיע ליעד שקבעתי לעצמי והוא להיות במשקל תקין כמו כל אדם אחר בחברה.
קרה לי נס בזכות הצוות באיכילוב אבל כמוני יש עוד חולים שהמערכת וויתרה עליהם ואני רוצה לנצל את הבמה ולומר למי ששומע: להיות אדם שחולה בהשמנת יתר זה עינוי. סוג של קללה. אנחנו מנודים מהחברה וכמהים לעזרה, בעיקר – חמלה. שנים צחקו עליי, לגלגלו, העירו הערות נבזיות והתרחקו ממני כאילו אני מצורע. תזכרו: אנחנו אולי שמנים אבל עם לב, נשמה ורגשות. אל תוותרו עלינו. תראו אותי.
מתוך עמוד הפייסבוק של המרכז הרפואי תל אביב- איכילוב
