מתוך עמוד הפייסבוק של איכילוב
הילי בן משה, בת 51, מתנדבת ומטפלת באריות, הותקפה ע"י טיגרסית ובמשך דקות ארוכות נאבקה מולו עד שאפסו כוחותיה. היא הוטסה לאיכילוב, נותחה בהצלחה וכיום, ערב שידור התוכנית המתמחים שתעדה את מבצע ההצלה היא משחזרת: "לאחר דקות ארוכות שהייתי תחת מתקפה של טיגריסית בוגרת, וחולצתי ,הספקתי לבקש להתקשר לארץ להודיע למשפחתי ואז קרסתי. העיניים נעצמו וראיתי אור לבן, הרגשתי שהגעתי לתחנה הסופית בחיים, כשהתעוררתי הבנתי שקיבלתי הזדמנות שנייה לחיות"
לפני כארבע שנים, נתבשרה היא לי שהיא חולה בסרטן שד והבינה שהחיים קצרים מדי ושעכשיו זה הזמן ללכת ולהגשים את החלומות שלה – טיפול והצלת אריות באפריקה. במשך שלוש שנים הייתה על הקו בין תל אביב ליוהנסבורג וטיפלה בשלישיית אריות מופלאה ובשלל חיות בר שהוצלו מתעשיית הציד והקשר בינהם הפך להיות חזק ואוהב "הרגשתי שהם הילדים שלי" מתארת היא לי.
בביקורה האחרון, ביקרה היא לי בחווה של חברה שלה וטיפלה באחד הצבועים שהיה במכלאה, כאשר יצאה מהמכלאה, התיישבה על הרצפה ליד מתחם הטיגריסים והביטה בתמונות שבטלפון שלה. היא הרגישה נעיצה חזקה של ציפורניים חדות האוחזות ברגלה.
"הטיגרסית נעצה את ציפורניה בנעל לאחר שהצליחה להשחיל את רגלה תחת הגדר, ניסיתי במהירות להסיר את הנעל ולשחרר את הרגל אבל זה רק החמיר את המצב והיא העמיקה עם השיניים והציפורניים את האחיזה ברגלי. ניסיתי להאבק בה אבל זה לא עזר. תיפקדתי כמו רובוט. לא היו לי הכוחות לצעוק לעזרה וראיתי שאני מתחילה לאבד המון דם עורקי. במקצועי כאחות חדר ניתוח הבנתי את ההשלכות המהירות לכך שאם מישהו לא יגיע לעזור לי בדקות הקרובות אני לאצליח לשרוד".
למזלה, רק לאחר כעשר דקות ארוכות, הגיעו שני עובדים של החווה והצליחו לסייע לה ולשחרר אותה משיניה של הטיגריסית. בשלב זה איבדה את הכרתה והוטסה לקבלת טיפול בבי"ח מקומי שם שהתה בטיפול נמרץ ועברה ניתוחים לשימור הרגל. שבועיים לאחר התאונה המחרידה הועברה היא לי אל המחלקה לכירורגיה פלסטית כאן באיכילוב לניתוח מיקרוכירורגי מורכב ומסובך במטרה להציל את הרגל מקטיעה.
בניתוח שארך כ-20 שעות עם מיטב המומחים במערך הפלסטיקה בינהם: פרופ' אייל גור, ד"ר אריק זרצקי, ד"ר דניאל קדר וד"ר אוריאנה הרן, הם הצליחו להציל את רגלה בהצלחה גדולה.
לפני כחודשיים היא לי חזרה למקום התאונה ופגשה שם את הטיגרסית שכמעט וגרמה למותה ומתארת: ״התכופפתי אליה וליטפתי אותה דרך הגדר והסתכלנו אחת על השנייה. בחרתי להתמודד עם ומול הפחד שנטמע בי. המקום הזה וההתנדבות הזו הם מטרה עילאית בחיי והיה לי חשוב ששום חוויה נוראית שכזו לא תעצור אותי מאהבתי לחיות האלה ולפועלי שם. השארתי את הכעס מאחור ויצאתי משם עם לב מלא אהבה וענווה אל מול החיות המופלאות האלה וידיעה שאל אף ולמרות כל המסע שלי, אמשיך לתת את הלב והנשמה בהתנדבות חשובה זו״.
