שמי זוהר, מנהל אתר במחלקת הביטחון כאן בבית החולים וזה הסיפור שלי: תחילת פברואר, ירח דבש עם אישתי הטריה טוני אותה הכרתי כאן בעבודה במסדרונות איכילוב, 2 בלילה בקוסמוי, הגברת טוענת שהתקופה בחודש הגיעה. נכנסים לבית מרקחת, אישתי לקחה תחבושות בעוד אני מביא בדיקת הריון. היא הסתכלה עליי במבט של "אתה לא חכם במיוחד" אז החזרתי לה מבט של "זרמי איתי אני שיכור" מפה לשם - השיכור צדק.
חזרנו לארץ וישר הצטרפתי למילואים במחנה עופר. יום למחרת האישה מתקשרת ואומרת לי שאני צריך לחזור כי היא נמצאת במיון. שאלתי ׳מה קרה?׳ היא אמרה שעשו לה אולטרסאונד וזה לא נראה טוב ומבקשים שאני אגיע. תוך 40 דקות כבר הייתי באיכילוב. את המשפט שקיבלתי כשהגעתי אני לא מאחל לאף אחד לשמוע: "מצאנו אצל אישתך תהליך תופס מקום בכל הבטן. היא צריכה להתאשפז לבירור מקיף". התאשפזנו והתחלנו בירור עם אינספור רופאים. בתוך חדר אולטרסאונד שמעתי ההתלחשויות בין רופאים שקוראים לעוד רופא ועוד פרופסור ועוד פרופסור ובסוף כשעומדים מולך 8 רופאים ואתה מבין שטוב זה לא.
התקווה-שרירן שפיר שגדל בצורה מפלצתית. הפחד-סרקומה או גידול ממאיר אחר ואתה מבין בגלל גודלו שזה הרע מכל. הלכנו לעוד חוות דעת וכולם המליצו פה אחד לפני כל תהליך הבירור לבצע הפלה מלבד רופא אחד, שמו פרופ' ישי לוין מנהל מחלקת נשים ב - ביה"ח "ליס" ליולדות באיכילוב, שהיה משוכנע שמדובר בשרירן שפיר עוד טרם ביופסיה MRI ואמר "אם זה אכן גידול שפיר אעשה הכל כדי לשמור על ההיריון הזה". ואני הייתי כל כך עסוק בחיים של אישתי שבכלל שכחתי שיש כאן הריון!
באותו הרגע הוחלט שאיתו אנחנו הולכים ועד הסוף. עשינו בדיקת MRI ואכן ראו חיבור לרחם. עשינו ביופסיה ואחרי מספר ימים מותחים אכן התגלה שפרופ' לוין צדק ואכן הגידול שפיר. כשאנחנו כבר עמוק בתוך ההיריון, טוני האהובה שלי נכנסה לניתוח בו פרופ' לוין פתח לה את הבטן לאורכה והסיר את הגידול בשלמותו. לא פחות מ- 3 ק"ג של גידול שתפס את כל חלל הבטן. אקצר לכם את כל המשך המעקב, אינספור הבדיקות, העליות והירידות, הפחד מקרע ברחם בשלב מתקדם כי ביום חמישי האחרון פרופ' ישי לוין היקר סגר אתנו מעגל כשהגיש לנו עם דמעות בעיניים 3.850 של בן בכור מעל וילון בניתוח קיסרי. מפה לשם אני אבא בפעם הראשונה.
מתוך עמוד הפייסבוק של המרכז הרפואי תל אביב- איכילוב
