היי, שמי ע. מ.
וזה מה שקרה אתמול במחלקת כירורגית לב באיכילוב - המרכז הרפואי ת״א
חזרנו עם אמא כשהיא מתהלכת ונושמת בעצמה לביקור
זה אולי נשמע טריוויאלי, הולכת ונושמת...
אבל זה ממש לא
שבעה שבועות היא הייתה שם בין העולמות
מורדמת ומונשמת כמעט כל הזמן
הגוף שלה קרס פעם אחר פעם
וימים רבים היה נדמה לנו שאולי הגיע הזמן
אבל לא
ד"ר ינאי בן גל, מנהל המחלקה
הוא מצידו לא קיבל את האפשרות הזו
ויחד איתו - כל הצוות המדהים שלו
הם תפסו אותה בידיים מקצועיות ומסורות
תפסו ולא הירפו
אחזו ולא שחררו
ונלחמו על חייה
ולא רק הם
מחלקות ורופאים מומחים מכל בית החולים
התגייסו למשימה
כולם, אבל כולם היו שם בשבילה
והצליחו
אתמול
אחרי שיקום ארווווך
חזרנו כדי להפגיש את אמא עם המלאכים שלה
היא לא זוכרת הרבה...
"בעצם, אני לא יודעת לאן בדיוק אנחנו הולכים..."
ובכל זאת, זה היה שם
הקשר העצמתי בין המלאכים ובינה
הם קיבלו אותה בהתרגשות ובחיבוקים
כי הם זוכרים
הכל
הרבה יותר ממש ששיערנו
מתי טיפלו בה, מה עשו, מה חשבו ואיך הרגישו
ולאט לאט גם לאמא עלו פרטים
קטנים
"את הקול הזה אני זוכרת..."
"מי זו שם עם הקוקו? נדמה לי שאני מכירה אותה..."
וזה היה מרגש
מאוד
לכולנו!!
אז שוב תודה לכולכם
על שלא ויתרתם
על שנלחמתם
במקצועיות ובאהבה
הרבה מאוד אהבה
ומגיע לכם ליהנות מהחיים שיצרתם
לראות את הנס שחוללתם
