דלקות חוזרות בדרכי השתן אצל נשים

גורמי סיכון

• פקטורים ביולוגיים- בנשים הסובלות מדלקות שתן חוזרות קיים איכלוס בנרתיק של חיידקים היכולים לגרום לדלקת בדרכי השתן כמו E. Coli.
• נטייה גנטית - קיום או אי קיום של קולטנים מסוימים בנרתיק ובדרכי השתן מעלה את הסיכוי לדלקת.
• ורמים התנהגותיים - שימוש בקוטל זרע, פרטנר חדש ליחסי מין, ריבוי פרטנרים, דלקות שתן לפני גיל 15.
• גורמים אנטומיים - כל הנראה מרחק קצר יותר בין פתח השופכה לפי הטבעת מעלה את הסיכון לדלקת בדרכי שתן.
• אין קשר בין מועד מתן השתן לאחר קיום יחסי מין (מיד אחרי או המתנה) לבין הסיכוי להתפתחות דלקת בדרכי השתן.

טיפול

• אנטיביוטיקה מניעתית - הוכחה כיעילה ביותר ומומלצת בנשים אשר חוו שני אירועים במשך חצי שנה או שלושה אירועים במשך שנה.
• הימנעות משימוש בקוטלי זרע
• מיץ אוכמניות לא הוכח כמוריד סיכון לדלקות בדרכי השתן, אם בחרת לנסות שיטה זו קחי בחשבון כי מדובר במיץ עשיר בקלוריות וסוכר.
• נטילת האנטיביוטיקה צריכה להתקיים מיד לאחר קיום יחסים - מדובר במנה יחידה של אנטיביוטיקה לאחר היחסים. לרוב ההמלצה היא על מקרודנטין במינון של 50-100 מ"ג או ציפרוגיס במינון 125 מ"ג ולעיתים צפורל/קפלקס/ צפוויט 250 מ"ג. 
• טיפול מתמשך - אין הבדל משמעותי ביעילות מאשר נטילה לאחר יחסים אך קיימת עלייה בתופעות לוואי כמו פטרת נרתיקית ותופעות של מערכת העיכול. הטיפול לרוב נמשך לפחות 6 חודשים.
• טיפול עצמי - המתנה לסימפטומים של דלקת בדרכי השתן ואז ליטול טיפול בעצמך. יעיל כטיפול אך כמובן כרוך בהיווצרות דלקת בדרכי השתן ולא במניעה שלה.
• עמידות לאנטיביוטיקה - בעיה שנפוצה יותר בנטילה ממושכת או קבועה של אנטיביוטיקה. הופעת זן של החיידק שכבר אינו רגיש לאנטיביוטיקה. 
• תופעות לוואי של מקרודנטין - נדירות אך חשוב לדעת עליהן. מופיעות רק בשימוש ממושך. שינויים ריאתיים, דלקת בכבד והפרעות נוירולוגיות. 
• פרוביוטיקה - קיימות עדויות כי תתכן תועלת בנטילת פרוביוטיקה המכילה לקטובצילוס למניעת זיהומים חוזרים בדרכי שתן.

כיצד נדע אם נדרש בירור אורו-גינקולוגי?