צירים - שלבי הלידה ומשמעותם
לכל אישה יש הדרך המיוחדת שלה ללדת. כל לידה היא כמו סיפור מסתורין הולך ונגלה, מאורע שנחרת בזיכרונה עד יומה האחרון. קיימים הבדלים בין לידה ללידה אך בכל מקרה מדובר בתהליך הכרוך בהתמודדות פיזית ואמוציונאלית בעוצמה זו או אחרת. הלידה היא מסע של שניים ובו משמעות לא רק לחוויית הלידה שלנו אלא גם לדרך בה התינוק שלנו נולד.
שלבי הלידה נחלקים לשלושה:
- השלב הראשון הוא המעבר מצוואר רחם ארוך וסגור עד פתיחה מלאה.
- השלב השני מתחיל מפתיחה מלאה ומסתיים ביציאת התינוק.
- השלב השלישי הוא שלב יציאת השליה.
השלב הראשון - תחילת הצירים
השלב הראשון מתחיל בצירים לא סדירים ומסתיים בפתיחה מלאה של צוואר הרחם (פתיחה של 10 ס"מ). השלב הראשון של הלידה נחלק לשניים:
השלב השני מתחיל בפתיחה מלאה של צוואר הרחם ומסתיים ביציאת היילוד. שלב זה נמשך עד שלוש שעות בלידה ראשונה ובלידה חוזרת. בשלב זה, בוחרת היולדת בתנוחה הנוחה לה ביותר. עד רגע היוולדו של התינוק, ניתן לנסות תנוחות שונות ומגוונות. קיימות מספר תנוחות עיקריות האפשריות ללחיצה:
שלב יציאת השליה אורך החל ממספר דקות ועד כשעה. השליה נפרדת כתוצאה מהתכווצות הרחם, ויציאתה מגוף היולדת מלווה בדימום מסוים. בסיום התהליך בודקת המיילדת את שלמות השליה ואת שלמות אזור החיץ (הפירנאום). אם בוצע חיתוך חיץ יזום, או אם נוצר קרע, נתפר האזור על ידי הרופא באמצעות חוטים נמסים מאליהם. ביום הרביעי או החמישי לאחר הלידה יתרפא בדרך כלל אזור הפירנאום והתפרים ינשרו מאליהם. בסיום התפירה תוכלו לשהות עם התינוק כשעתיים, ובשלב זה אנו ממליצים על הנקתו. במהלך שהייתך עם התינוק, נבדוק מדי חצי שעה את מצב התכווצות הרחם, הדימום ולחץ הדם. אלו שעות מרגשות ביותר, בהן אתם מתחילים את חייכם כמשפחה חדשה. בתום שעתיים אלו תועברי למחלקת יולדות, ותינוקך למחלקת ילודים.
במהלך הלידה ישנם מקרים שבהם פתח הנרתיק לא מצליח להתרחב מספיק או שהרקמות שבין הפות לפי הטבעת חזקות ונוקשות מדי, ואז קיים חשש לקרע ברקמות בזמן שראש העובר מתחיל לצאת. ברוב המקרים ייווצרו קרעים קטנים ושטחיים, הניתנים לתפירה בקלות. אולם לעתים קיים חשש לקרע גדול שייווצר לאחור, לכיוון פי הטבעת, במקרה כזה נדרש ביצוע חתך חיץ מקדים (אפיזיוטומיה).
האפיזיוטמיה היא חתך מבוקר וצידי הנעשה באזור החיץ, כדי לאפשר את יציאת התינוק ביתר קלות ובאופן שלא יווצר קרע בלתי נשלט. בכל מקרה של קרע מסוג כלשהו יש צורך בתפרים. כדי להקטין את הסיכויים לצורך בחיתוך חיץ, ניתן לבצע כמה פעולות: עיסוי פתח הנרתיק על ידי מתיחתו לצדדים בחודש האחרון להריון, נשימות מהירות ללא לחיצה ברגע יציאת ראשו של התינוק, שימון האזור בזמן יציאת הראש, ולידה בתנוחת כריעה או ישיבה.
עיסוי אזור החיץ למניעת חתך בלידה
בשלב זה המים יכולים לרדת באופן ספונטני או, במקרה הצורך, אנו יכולים להציע לך לפקוע אותם. נרצה לדעת כיצד עוברך מרגיש ולכן מדי פעם, נבקשך להתחבר למוניטור כדי לבדוק את הדופק העוברי ואת תכיפות, משך ועוצמת הצירים. יולדת המחוברת לאפידורל צריכה מוניטור רציף. במקרה של לידה טבעית, תחובר היולדת למוניטור לסירוגין בהתאם למצב הלידה. בשלב הראשון של הלידה מחברים ליולדת עירוי לווריד. העירוי ניתן כדי לשמור על "וריד פתוח" למקרה הצורך, וכדי לקבל תרופות והכנה לאלחוש אפידורלי. בשלב זה מחליטים גם בנושא שיכוך הכאבים לפי בחירת היולדת. בלידות מורכבות יותר כגון לידת תאומים, תהיה ההחלטה על סוג התרופה נתונה בידי הרופא. במהלך הלידה יכולה היולדת להיעזר במגבונים לחים להרטבת הפנים, בהרפיה, בנשימות, בעיסויים, ובכל דבר אחר המקל על כאביה ומסייע לה להפיג את המתח.
את לא לבד
רוב היולדות מעדיפות את נוכחות בן הזוג כמלווה בלידה. אם מסיבות כלשהן בן הזוג אינו יכול להיות נוכח, אדם קרוב אחר יוכל להיות שם בשבילה כמלווה. ממחקר שנערך בארצות הברית עולה כי לידות של נשים שהיה עימן מלווה במהלך הלידה היו קצרות יותר ועם פחות סיבוכים, וכי גם הכאבים שחוו היו חלשים יותר. תפקידו של המלווה הוא לתמוך ביולדת, הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית. קשר עין של המלווה עם היולדת מאוד חיוני במהלך הלידה: מבט חם, אוהב ואמפטי לאורך כל התהליך יכול בהחלט לתרום לתחושת הנינוחות של היולדת. גם עיסוי או ליטוף נעים מקל על הכאבים ומסייע בהרפיה. בשלב מתקדם של הלידה יכול המלווה לשמש, אם יש צורך, כמקשר בין האישה לצוות הרפואי, ובמקביל להמשיך ולעודד אותה כל הזמן. רוב בני הזוג מעדיפים להיות נוכחים ברגע המופלא שבו בוקע התינוק לאוויר העולם. חוויית הלידה היא חוויה משותפת בעלת עוצמה רבה, שנחרתת עמוק בתודעה הזוגית. הימצאותו של בן הזוג בלידה חשובה לא רק לצורך הרגעת היולדת והקלה על כאביה, אלא גם תורמת לתחושת ה"ביחד" של הזוג בלידה ואחריה, ויש לה תפקיד חשוב בהמשך החיים הזוגיים התקינים.
השלב השני- יציאת התינוק
ככל שהלחיצות חזקות יותר, כך מתקצר התהליך. לקראת יציאת ראשו של הילוד, שוקלת המיילדת האם יש צורך לבצע חתך חיץ (אפיזוטומיה). ניתן להשתמש בשמנים או במים פושרים לשם ריכוך הרקמות. חשוב לציין שב"ליס" המדיניות אינה לחתוך את החיץ כרוטינה אלא בהתאם לצורך.
עם יציאת התינוק, המיילדת מניחה אותו על בטן האם. העובר מפריש רמה גבוהה של הורמונים ממשפחת האדרנלין, ולכן הוא ערני, עיניו פקוחות לרווחה ואישוניו מורחבים. האם מוקסמת מהמבט בעיני התינוק, ונראה שקשר-עין עוזר בהפרשת הורמון האהבה אוקסיטוצין, והוא גורם חשוב בתחילת הקשר של האם עם התינוק. האם והילוד נמצאים באיזון הורמונלי מורכב שלא יימשך זמן רב ולא יחזור על עצמו לעולם. בסיטואציה של פרטיות ותחושה של הגנה, ימצא התינוק בדרך כלל את הפטמה בשעה הראשונה ללידה. בדקות הראשונות ללידה המיילדת תנגב את התינוק, תנתק את חבל הטבור (גם האב יכול), תיתן את ציון האפגר, תסמן את התינוק בסרטי זיהוי, תשקול ותעטוף אותו בשמיכה. לאחר מכן יועבר התינוק למחלקת ילודים.השלב השלישי - יציאת השליה
כדי למנוע קרע
חיתוך אזור החיץ כרוך בתפרים, ואין ספק שקל יותר להתאושש מלידה ללא חיתוך מאשר לידה עם חיתוך. יש הגורסים כי עיסוי אזור החיץ החל מהשבוע ה-34 להריון, עשוי להפחית את שיעור החתכים והקרעים אצל היולדת בלידה ראשונה, להקטין את גודל חתך החיץ הנחוץ, ולעתים אף למנוע את הצורך בו. מטרת העיסוי היא להגמיש את העור סביב פתח הנרתיק, כדי שבזמן יציאת ראשו של התינוק, יימתח הפתח ולא ייקרע. מומלץ לבצע את העיסוי לאחר טבילה באמבטיה, כאשר העור רך. רצוי להיעזר בשמן כדי למנוע חיכוך וכאבים, ועדיף שמן נבט חיטה או שמן שקדים. ניתן לבצע את העיסוי בשכיבה על הגב עם ברכיים מכופפות או בישיבה על קצה המיטה. מומלץ לבצעו במשך כחמש דקות, שלוש פעמים בשבוע עד סוף ההריון. יולדות אשר ביצעו את העיסוי מתארות תחושה התחלתית מעט לא נעימה אך משתפרת עם הזמן.