תוכן עניינים

עד כמה שלידה היא הרגע הנפלא ביותר בחיים, היא גם אחד הרגעים היותר כואבים. עם כל הרצון לעבור את החוויה בדיוק כמו חווה אימנו, הומצאו מאז כמה שיטות טובות להקלה על כאבי הלידה, ובהחלט מותר להשתמש בהן. כאשר מגיעה העת ללדת, מתחיל הרחם להתכווץ. ההתכווצויות מתחילות בעוצמה ובתדירות נמוכה, וככל שהלידה קרבה מתגברת העוצמה והתדירות עולה. התכווצויות הרחם גורמות ללחץ של העובר על צוואר הרחם, שנועד לפתוח אותו פתיחה גמורה (השלב הראשון של הלידה), ובעזרת לחצים שמפעילה היולדת מוצא התינוק את דרכו החוצה (השלב השני של הלידה). במהלך הלידה, גוברת עוצמת הכאב ככל שפתיחת צוואר הרחם גדלה, ולכן עוצמת הכאב היא מקסימלית בשלב השני של הלידה.


שיכוך הכאב בלידה

הכאב מועבר על ידי "אות" שעובר בגוף באמצעות העצבים (במקרה זה הרחם או הרקמות של תעלת הלידה), דרך חוט השדרה ומשם אל המוח, המתרגם את התחושה לכאב ומפענח את מיקומו. כדי להפסיק את הכאב, צריך להפסיק את מעבר האות מהרחם אל המוח, בדומה להפסקת זרם חשמל, המתבצעת בדרך של ניתוק המעבר בכל אחת מהתחנות בדרך. את מעבר האות דרך העצבים, ניתן להפסיק אם מזריקים חומר הרדמה מקומית לאזור העצב, פעולה המתבצעת בכמה דרכים:

  • הזרקת חומר "הרדמה מקומית" אל הרקמות בהן נמצאים גלאים (קולטנים) של כאב. למשל - אזור החתך לצורך תפירה לאחר הלידה.
  • הזרקת חומר "הרדמה מקומית" אל העצבים המובילים את הכאב.
  • הזרקת חומר "הרדמה מקומית" אל חוט השדרה, או העצבים הסובבים אותו (אפידורל או ספינל).
  • נתינת חומרי הרדמה לווריד או בשאיפה. תרופות אלה יכולות לגרום לשיכוך הכאב או לטשטוש.
  • כדי שהטכניקה לשיכוך הכאב תהיה טובה ויעילה, היא חייבת לעמוד בכמה תנאים ודרישות: עליה להיות קלה לביצוע, בטוחה ליולדת וליילוד, ניתנת להפעלה בכל שלבי הלידה, אינה גורמת לתופעות לוואי, ומאפשרת שליטה במשך הפעולה ועוצמתה. בנוסף חשוב שלא תרדים את היולדת או תעבור דרך השליה, ושחומרי ההרדמה לא יעברו דרך החלב וישפיעו על היילוד.


אפידורל

השיטה המוכרת, הנפוצה והיעילה ביותר לשיכוך כאבים במהלך הלידה היא אלחוש אפידורלי. זוהי טכניקה של הזרקת חומרים לאזור הגב בעזרת מחט חלולה, דרכה מכניסים צינורית שנשארת בגוף במשך הלידה ומוצאת כשעתיים לאחריה. צינורית זו מאפשרת להזריק חומרי הרדמה גם לאחר שמוציאים את המחט. ה"אפידורל" לא זכה לשמו בגלל החומר אותו מזריקים, ולא בגלל המחט המשמשת להזרקה: זהו שמו של המקום האנטומי בעמוד השדרה אליו מזריקים את החומר. הכינוי "אפידורל" הוא קיצור של "החלל האפידורלי", האזור סביב ה"דורה" שהוא המעטה המכיל את הנוזל של המוח ואת חוט השדרה. החלל האפידורלי דק מאוד, לכן חשוב שהיולדת לא תזוז בזמן הזריקה, מאחר שדקירה בטעות של הדורה יכולה לגרום לכאבי ראש עזים לאחר הלידה.


יתרונות האפידורל

אפשר להשתמש באפידורל בכל שלבי הלידה. אפידורל הניתן בזמן "לידה פעילה" ובשיקול דעת אינו אמור להאריך את משך הלידה, והסיבוכים לטווח ארוך הם נדירים. ניתן בקלות לשלוט במשך השפעת האפידורל ובעוצמת האלחוש על ידי התאמת כמות החומר וריכוזו לכל מצב, יולדת ושלב בלידה. מלבד שיכוך כאב בלידה, היתרון הגדול של האפידורל טמון בעובדה שיולדת הנזקקת לניתוח קיסרי דחוף במהלך הלידה, יכולה, ברוב המקרים, לחסוך מעצמה הרדמה כללית. תפקידו של הרופא המרדים אינו לייעץ ליולדת אם לקחת אפידורל או לא. הפעמים היחידות בהן ממליצים הרופאים על אפידורל הן כאשר האישה מחוברת לקטטר או שהיא בסיכון גבוה לסיים את הלידה בחדר הניתוח, והאפידורל, כאמור, יכול לחסוך בהרדמה כללית, המסוכנת יותר.


מי מקבלת אפידורל?

קבלת זריקה אפידוראלית תלויה ברצונה של היולדת ובמצב בריאותה, וכן בנוכחותו של רופא מרדים, אשר מוסמך לבצע את האלחוש. ב"ליס" ישנם שני מרדימים הזמינים לטיפול ביולדות – אחד נמצא כל העת בחדר הלידה עצמו ומרדים נוסף נמצא בחדר הניתוח הצמוד לחדר הלידה. נשים המגיעות לחדר הלידה ומיועדות להרדמה אפידוראלית נבדקות תחילה על ידי הרופא המרדים. גם אם היולדת אינה מבקשת אלחוש אפידורלי, הרופא ימליץ עליו במקרים הבאים: כאשר התינוק נמצא במצג עכוז והוחלט על לידה וגינלית, בלידת תאומים הדורשת התערבות, בלידות מכשירניות ובניתוחים קיסריים.


שלב הלידה בו ניתן לקבל אפידורל

את האפידורל אפשר לתת בכל שלב במהלך הלידה, והשאלה שיש לשאול היא לא אם אפשר, אלא אם כדאי וחכם. כיום יש ויכוח בין שתי אסכולות רפואיות: האחת גורסת כי ניתן לתת את זריקת האפידורל מהרגע בו מתחיל הכאב, ואילו השנייה דוגלת בהמתנה עד לפתיחה של 4-5 ס"מ, בטענה כי מתן אפידורל עלול לעכב את הלידה. שני הצדדים מסכימים שאין להזריק את האפידורל לפני תחילת שלב הלידה הפעילה. לעתים, כאשר מתחילים צירי הלידה הכאב נראה ליולדת כמו סוף העולם וההמתנה נדמית כמו נצח, למרות זאת כדאי לדעת שמומלץ לחכות עד לרגע המתאים.


הרופא המרדים

הרדמה היא ענף ברפואה, שההתמחות בו אורכת חמש שנים נוספות בתום לימודי הרפואה וההתמחות בפועל (סטאז'). ניסיונו של רופא מרדים מתחיל, אם כן, עומד על 12 שנים. בבית החולים "ליס" ישנם מספר רופאים, מומחים ומתמחים, שלרובם ניסיון וידע רב בתחום ההרדמה במיילדות. ב"ליס" נעשים מירב המאמצים להבטיח שהרופא המרדים יהיה לא רק בעל ידע ומיומנות מקצועיות, אלא גם אמפטי ואנושי. תפקידו של הרופא המרדים הוא לבדוק את היולדת ולראות האם היא מוכנה לזריקת אפידורל או להרדמה, להכין את כל הנדרש לביצוע הפעולה, לקבוע מי יכולה לקבל אלחוש או הרדמה ללא סיכון, לראות מה הסיבות שמונעות שימוש באלחוש  (כגון: בעיות בקרישת הדם, ניתוחים בעמוד השדרה, חשש מוגבר להתפתחות זיהום ועוד) ולתקן אותן במידת האפשר, לבחור את סוג ההרדמה הטוב ביותר ולבצע את הפעולה על הצד הטוב ביותר.


מצבים בהם לא משתמשים באפידורל

אפידורל ניתן ליולדת על פי בקשתה, אך לא יינתן לה אם היא סובלת מהפרעות בתפקודי קרישה או נוטלת תרופות נוגדות קרישה. כמו כן יימנע הרופא משימוש באפידורל אצל נשים הסובלות מזיהומים שונים בעור הגב. בכל מקרה יש לדווח לרופא המרדים על כל שינוי או בעיה בריאותית, טיפולים רפואיים, אלרגיות או ניתוחים ומחלות בעברה של היולדת ומשפחתה.


סיבוכים וסיכונים

כמו בכל פעולה חודרנית, קיים הסיכון לסיבוכים. הסיבוכים הקשים או הסיבוכים שנשארים לאורך זמן הם נדירים, ויש להיוועץ ברופא המרדים במקרים של תופעות בלתי צפויות.

  • כאבי ראש: תופעת הלוואי הנפוצה ביותר בעקבות אלחוש אפידורלי. המחט שבעזרתה מזריקים את החומר לחלל האפידורלי יכולה ליצור נקב קטן במעטפת הפנימית של חוט השדרה, וכתוצאה מכך עלול להיווצר דלף של נוזל חוט השדרה. הנוזל הדולף אינו מסוכן, אך יכול לגרום לכאבי ראש חזקים החולפים בדרך כלל תוך ימים ספורים.
  • שינויים בלחץ הדם: האפידורל יכול לגרום לירידה או לנפילה בלחץ דמה של היולדת, מצב שבמקרים נדירים עלול להוביל לירידה באספקת הדם לעובר.
  • נטילת אספירין ודימום: יולדת אשר נטלה אספירין לפני הלידה ולא הפסיקה ליטול אותו לפחות שבוע לפני הלידה לא תוכל לקבל הרדמה אפידורלית. הסיבה לכך היא שהאספירין הוא חומר העלול לגרום לדימום יתר, כיוון שהוא מדלל את הדם. ביצוע הרדמה אפידוראלית בנשים הנוטלות אספירין עלול לגרום לדימום בעמוד השדרה ולהוביל לנזק בלתי הפיך.
  • שינוי תחושות היולדת בשלב הלחיצות: לעתים האפידורל מחליש את יכולת היולדת ללחוץ את התינוק החוצה, וגורם לשיתוק הרפלקסים המחזירים את התחושות מהאזור. בכך הוא מזרז מצבים בהם ראש העובר לא מגיע בתנוחה הרגילה והטבעית שלו, ומגביר את הצורך להשתמש במכשירים כגון ואקום.


אפי-קל - ב"ליס"

אפי-קל הוא אפידורל במינון נמוך. ה"אפי-קל" הינה שיטה המאפשרת ליולדת לקבל זריקה לשיכוך הכאבים תוך כדי שליטה ומעורבות בתהליך הלידה. טכניקת ביצוע ההרדמה דומה לזו של האפידורל הרגיל, אך השינוי הוא בריכוז חומר ההרדמה המקומית המוזרק. כיום ב"ליס" כל היולדות מקבלות את האפידורל בשיטה זו, המאפשרת שליטה טובה יותר בפלג הגוף התחתון – היולדת יכולה להניע את רגליה, להטיל שתן בעצמה וללחוץ היטב בלידה.

זריקת טשטוש (פטידין)

הבחירה בזריקת טשטוש כמשכך כאבים במהלך הלידה נעשית בדרך כלל כאשר היולדת אינה איה בלידה פעילה. הפטידין הוא השכיח מבין החומרים המורפינים ואמצעי נפוץ ביותר לשיכוך כאבים ללידה. הוא ניתן על ידי עירוי לווריד ומשפיע בדרך כלל למשך כשעה וחצי. ניתן להזריק את החומר פעם במהלך הלידה. חסרונותיו של הפטידין נעוצים בכך שהוא רק מקל על הכאבים ואינו משתק אותם כמו האפידורל. נשים רבות מדווחות על טשטוש מוגזם ועל תחושה של חוסר שליטה לא נעימה. בנוסף, מכיוון שהחומר עובר בקלות דרך השליה, הוא יכול להרדים גם את התינוק ולהשפיע על התנועתיות שלו, ובכך עלול להפריע לפענוח מצבו על גבי המוניטור.

יחידות ומרפאות

תפריט ניווט תחתון