פיתוח כישורים חברתיים בילדים

כיצד מתפתחת היכולת החברתית לאורך הילדות וההתבגרות?

חברות בין שני פעוטות בגן וחברות בין שני תלמידי תיכון אינה זהה. בשני המקרים הילדים בוודאי נהנים יחדיו ומחבבים האחד את השני, אך מטבע הדברים, הילדים הבוגרים יכולים להבין ולחשוב על החברות בצורה מורכבת הרבה יותר מאשר הקטנטנים.

בדיוק כשם שפעוטות זוחלים לפני שהם הולכים, ולומדים ללכת לפני שהם רצים, יש גם סדר אירועים בהתפתחות מערכות היחסים החברתיות. ילדים בגילאים שונים חושבים באופן מאד שונה בתחום החברתי. ככל שהם מתבגרים הם מסוגלים להבין טוב יותר את נקודת המבט (החברתית ובכלל) של השני, יכולת המוסיפה עומק ומשמעות לחברות ביניהם.
כבר בגיל 6 חודשים תינוקות מגלים התרגשות וסקרנות מכוונת כאשר הם רואים תינוק אחר בגילם. הם מחייכים ומשמיעים קולות כדי לזכות בתשומת הלב של אותו תינוק, ובגיל מעט מאוחר יותר אף ינסו לזחול ולהתקרב לאותו תינוק, אף שהתייחסותם אליו תהיה כמו אל חפץ או משחק.
בגיל 12-18 חודשים פעוטות כבר מגלים העדפה כלפי פעוטות מסויימים: הם משחקים איתם במשחקים פשוטים כמו חיקוי האחר או "קו-קו", המעידה שיש להם כבר יכולת ראשונית להבין את האחר.
בגיל שנתיים עד שלוש פעוטות יכולים לגלות חביבות נוגעת ללב כלפי פעוטות אחרים: הם יכולים לגשת לנחם פעוט אחר שבוכה על ידי כך שיתנו לו צעצוע, דבר המעיד על כך שהם לא רק מרוכזים בעצמם ובצרכיהם.

הפסיכולוג ד"ר רוברט סלמן מחלק את התפתחות היכולות החברתיות לחמישה שלבים:

1. חברות בשלב 0: "שותפים לרגע" או "אני המחליט"...(גילאי 3-6 שנים) - ילדים בגיל זה, רואים חברים כשותפים לרגע לצורך משחק, ומטרת החברות היא לכייף יחדיו. החברים ברוב המקרים הם ילדים הנמצאים בקרבת מקום ובעלי עניין משותף. בשלב הזה ילדים מתקשים מאד לראות את זווית הראייה של הילד האחר. הם מניחים שילדים אחרים חושבים בדיוק באותה דרך בה הם חושבים, כך שהם מתוסכלים מאד כאשר הם מגלים שלילד האחר רצון או דעה שונה משלהם. ילדים בשלב זה של "אני מחליט" אוהבים חברים, ויש להם העדפות ברורות לילדים מסויימים על פני אחרים, אבל הם לא מצטיינים בשמירת "חברות אמינה"- כלומר: הם יכולים לאמר לחברם "היום אתה לא חבר שלי", אם הם מעדיפים לעשות משהו שונה ממה שאותו חבר מעדיף. למרות השונות הזאת מיום ליום ברמת החברותיות, יש בגילאים אלו קביעות חברתית מסוימת, וישנם מחקרים המראים ששני שליש מהילדים בגיל הזה שומרים על אותה חברות למשך 4-6 חודשים.
   
2. חברות בשלב 1: "סיוע חד-סטרי", או "מה יוצא לי מזה"?...(גילאי 5-9) - בשלב זה, ילדים מבינים שהחברות שלהם קשורה במשהו רחב יותר מפעילות המשחק הנוכחית, אך הם עדיין חושבים באופן מאד "מעשי" (פרגמטי). הם מגדירים כחבר את אותו ילד שעושה דברים טובים עבורם, לדוגמה לחלוק איתם ממתקים, או לשמור להם כסא במפגש הבוקר. הם אינם חושבים עדיין מהי התרומה שלהם לטובת אותה חברות. בשלב זה, ילדים עסוקים מאד בנושא החברויות שלהם, והם אף "מתפשרים" על חבר פחות חביב עליהם, רק כדי שיהיה להם "חבר" או "חברה". הם משתמשים בנושא החברות כ"קלף מיקוח": "אני אהיה חבר שלך אם תעשה את זה..." או "לא אהיה חבר שלך אם תעשה כך...".
   
3. חברות בשלב 2: "שיתוף דו-סטרי" או "לשחק לפי הכללים" ( גילאי 6-12) - בגילאים אלו, ילדים מתחילים להביא בחשבון את נקודת המבט של ילד אחר, בנוסף לנקודת מבטם. בשלב הזה, הם עסוקים מאד בנושא "הגינות והדדיות", אבל חושבים על כך במונחים מאד נוקשים. לדוגמה: אם הם עושים משהו נחמד עבור חבר, הם מצפים שהחבר יעשה משהו נחמד עבורם בהזדמנות הראשונה (במידה שזה לא קורה - החברות עלולה להסתיים). בשלב זה, ילדים נוטים להיות מאד שיפוטיים וביקורתיים כלפי עצמם וכלפי אחרים. הם ביקורתיים כלפי עצמם בדרך שבה הם מניחים שאחרים ביקורתיים כלפיהם, כך שהם יכולים לאמר "כולם ישנאו אותי בגלל התספורת שלי". הם נוטים לקנא, ושואפים להיות "בדיוק כמו כולם". זהו השלב בו ילדים ממציאים "מועדונים חברתיים סודיים", בהם חלים כללים וחוקים מאד מחמירים, עם דיונים ממושכים מי שייך ומי לא שייך "למועדון".  בדרך כלל המועדונים הללו שורדים זמן קצר בלבד. 
   
4. חברות בשלב 3: מערכת יחסים הדדית, אינטימיות, "אכפתיות ושיתוף" (גילאי 8-15) - בשלב זה חברים עוזרים אחד לשני לפתור בעיות, ומחלקים סודות, מחשבות ורגשות האחד עם השני, שאינם חשופים בפני אנשים אחרים. הם יודעים להתפשר, ועושים מחוות כלפי חבריהם בלי לצפות לגמול מיידי, מכיוון שהם באמת רואים חשיבות בשמחת חברם. זהו השלב בו נוצרים חיבורים חזקים במיוחד, כלומר, בילוי משותף כל הזמן, "עושים הכול ביחד" (שכיח יותר אצל הבנות). הם "רכושניים", וחשים נבגדים אם החבר הקרוב בוחר לבלות זמן עם מישהו אחר.
   
5. חברות בשלב 4: החברות הבשלה: "באש ובמים"(מגיל 12 ואילך) - בשלב הזה, מתבגרים מייחסים חשיבות רבה לקרבה הרגשית. הם מקבלים, ואף מעריכים, את השוני בינם לבין חבריהם. הם פחות רכושנים כלפי חברים, ומרגישים פחות מאוימים אם יש לחבריהם מערכות חברות נוספות. בחברות הבוגרת, הדגש הוא על יחסי אמון ותמיכה, ושמירה על קרבה לאורך זמן, למרות פרידות פיזיות.
   
   

חלק מהחוקרים מבקרים את עבודתו של סלמן, כיוון שהיא מבוססת בעיקר על שיחות וראיונות עם ילדים בגילאים שונים, וברור שאין מדובר במעבר משלב לשלב באופן גס, אלא בהרחבה והבשלה הדרגתית של ההסתכלות והתובנה החברתית, המבוססת על תובנות מוקדמות יותר.

למרות הביקורת על המודל שלו, מה שברור מתוך המודל של סלמן הוא שילדים אינם "מבוגרים קטנים", בכל הקשור להתנהגות החברתית: הדרך בה הם רואים מערכות יחסים שונה איכותית בגילאים שונים, והופכת בהדרגה להיות יותר מורכבת. כדי להעריך את יכולתם של הילדים בתחום הזה ולטפל בהם באופן נכון יש להבין את ההקשר ההתפתחותי. יכולתנו לעזור לילדים באופן בונה ומחזק, תלויה בהבנה שחלק מן הקושי החברתי נעוץ בחוסר בשלות והבנה חברתית ולא בקושי אישיותי ראשוני.
Selman , R. L. (1980). The Growth of Interpersonal Understanding: Developmental and Clinical Analyses. Academic Press: New York.

מהם כישורים חברתיים וכיצד ילדים רוכשים אותם?

ישנן הגדרות רבות ומורכבות ל"יכולות חברתיות" / מיומנויות חברתיות, אך הדרך הפשוטה לתארן, היא היכולת להסתדר עם אחרים ולשמר מערכות יחסים מספקות לאורך זמן. יכולת חברתית טובה משקפת את המסוגלות להתגמש ולהתאים את התנהגותנו למצבים משתנים, בהתאם לצרכים שלנו. הסגנון החברתי "המוצלח" לא חייב להיות תוסס מוחצן ופעלתן וגם סגנון שקט יותר וצנוע יכול להיות מספק מאד.

ישנם שלושה תהליכים עיקריים בהם בני אדם (צעירים כבוגרים) משתמשים כדי ליצור קשרים חברתיים:

1. ההתבוננות - במצב חברתי, מצופה לקלוט את הרמזים החברתיים. משמעות הדבר היא שעלינו לקלוט את ההקשר: האם אנחנו נמצאים במצב חברתי "רשמי", או במצב חברתי בלתי רשמי; האם מדובר בחברים או באנשים זרים וכו'. מצבים חברתיים שונים, דורשים התנהגויות שונות לגמרי. ההתבוננות החברתית משמעותה להבחין בהתנהגות של אחרים. אם ילד מרגיש אבוד בקשר לאופן שבו עליו לנהוג במצב חברתי מסוים, אז ההתבוננות ב"מה אחרים עושים" מספקת לו תשובה מסוימת להתלבטות כיצד לנהוג באותו מצב. ילדים המתקשים בתהליך ההתבוננות עלולים להרגיז אחרים באופן לא מודע: הם פועלים לעיתים קרובות מחוץ להקשר - כמו להפגין התנהגויות מטופשות או מצחיקות כאשר נדרשת התנהגות רצינית ומאופקת, ואף חמור מכך - הם ממשיכים באותן התנהגויות שאינן תואמות למצב החברתי, כיוון שאינם "קוראים את הסימנים" שאחרים משדרים להם כדי שיפסיקו את התנהגותם.
   
2. החשיבה - בהקשר של תפקוד חברתי, החשיבה כרוכה בפירוש ההתנהגויות של ילדים אחרים, כדי להבין מדוע הם פועלים כפי שהם פועלים. משמעות החשיבה בהקשר החברתי, היא היכולת לצפות מראש את התגובה של הילד האחר, ולמצוא דרכים להשפיע באופן חיובי על אחרים. מחקרים על התבונה החברתית מראים, שילדים בעלי קשיים בתפקוד החברתי מפרשים לעיתים קרובות באופן לא נכון את הכוונות של אחרים. 
   
3. העשייה - בהקשר החברתי, עשייה פירושה יצירת קשרים עם חברים באופן חיובי. ילדים רבים "יודעים מה צריך לעשות", אבל מתקשים לבצע, הלכה למעשה, מה שהם יודעים כחיובי... לדוגמה: הם רוצים להצטרף לשיחה - אבל חשים חרדה ו"קופאים", כך שלמעשה אינם משתתפים בשיחה. ילדים אחרים פועלים בפזיזות ובאימפולסיביות ועלולים להעיר הערות לא תואמות או מעליבות.