הורים רבים מוטרדים מהקשיים ביצירת כישורים חברתיים, או ברכישת מיומנויות חברתיות שיש לילדם בתחום התפקוד החברתי והקשר עם בני גילם, אבל "מאחרים" לזהות ולהודות בקושי:
"הוא לא מוכן לגשת ולשחק עם ילדים בגינת השעשועים ורק נצמד אלי"...
"היא תמיד לבד"..", אף פעם לא מוזמנת לחברים"...
"אף אחד בכיתה לא בוחר אותו להיות בן זוג בטיול"...
"תמיד הוא רב עם כולם"... " לא יודע בכלל לוותר, תמיד חייב להגיד את המילה האחרונה"...
"ילדה מקסימה, תלמידה למופת, אבל לא יודעת ליצור קשר עם בנות הכיתה"... " היא לא יודעת לקרוא מפה חברתית"... "לא מבינה רמזים"...", "יותר מידי נאיבית"...
"הייתי איתו במדורת ל"ג בעומר - והרגשתי שהוא לא שייך"...
"הוא נמצא כל היום מול המחשב, אבל אף פעם לא מביא חבר הביתה או יוצא לבלות עם חברים"
האם מדובר בביישנות? חוסר ביטחון? חרדה חברתית? חוסר הבנה של אחרים? אולי אוטיזם? אולי קושי אחר בתחום הרגשי שאינו מאפשר לילד או לילדה ליצור חבריות ולשמור על קשר מהנה עם בני\בנות גילו?
קשיים חברתיים והגורמים להם
- ילדים הסובלים מעיכובים התפתחותיים שונים:
- קשיים שפתיים: קשיים שפתיים כוללים קשיים בהבנת והפקת שפה, גמגום, קושי בהרכבה ושליפת משפטים, הפרעה בשטף הדיבור ועוד. לעיתים, ילדים הסובלים מקשיים שפתיים יתקשו להביע את תחושותיהם ורצונם, יתקשו לזכור אירועים או שמות של חברים, יתקשו בהבנה של הוראות בסיטואציה של משחק מובנה, ולעתים יעדיפו להימנע מדיבור ויחוו על ידי הסביבה כילדים מופנמים וביישנים. ילדים הסובלים מהפרעת שפה פרגמטית, מתקשים להשתמש בשפה לצורך יצירה של תקשורת חברתית.
- קשיים מוטוריים וסרבול: קשיים מוטוריים הנגרמים על ידי נכות פיזית (לדוגמה שיתוק מוחין), ילדים המתקשים להתמודד עם משחקי ילדים, בהם נדרשת התארגנות מהירה ויעילה, כמו במשחקי ספורט, מאטים את זמן התגובה ואינם מאפשרים השתתפות מלאה במשחקי חצר ופנאי. גם ילדים עם פגיעה באיכות הביצועים המוטוריים, כגון ילדים הסובלים מסרבול מוטורי משמעותי, הפרעות תנועה ויציבה, עלולים להתקשות בהשתתפות חברתית ולעיתים קרובות נוטים להימנע ממצבים חברתיים רבים הדורשים מיומנות זו.
- קשיי ראייה ושמיעה: חסרים מולדים או נרכשים בשמיעה וראייה עלולים ליצור קושי בערנות לסביבה בכלל ולסביבה החברתית בפרט, ולהקשות על היכולת ליצור תקשורת זריזה ויעילה הנדרשת לפיתוח ושימור יחסים חברתיים.
- קושי בהתמצאות במרחב: ילדים הסובלים מקושי בהתמצאות במרחב, עלולים לחוש חרדה במקומות שאינם מוכרים להם, ועל כן יימנעו ללכת למקומות חדשים וישמרו על קרבה לבית או להוריהם.
- ילדים הסובלים מחוסר בוויסות חושי: ילד בעל רגישות-יתר יכול לפרש מגע של הסביבה כמשהו מאיים וכואב ולהגיב בתוקפנות מחד או להימנע מקרבה מאידך. ילד הסובל מתת-רגישות יכול לגעת באחר באופן מכאיב, לחפש מגע בסיטואציות לא תואמות, לא להיות מודע לסכנות שעלולות להתרחש בעקבות חיפוש מתמיד של גרייה.
- קשיי קשב וריכוז: הפרעות קשב וריכוז (מוכרת כ-ADHD), הן הפרעות נוירו התפתחותיות, המאופיינות בעיקר ע"י קשיי קשב ריכוז והיפראקטיביות. ילדים הסובלים מבעיות קשב וריכוז לעיתים, מאופיינים בהתנהגות אימפולסיבית המעוררת רגשות שליליים וכעס מהסביבה. יש להם קושי לווסת את התנועתיות שלהם והם לעיתים קרובות מתישים את סביבתם. לעומתם, ילדים עם "תת פעילות", הילדים ה"חולמים" עלולים למצוא את עצמם בשולי החברה משום שאינם יוזמים קשר ומתנתקים לעתים מהסיטואציה החברתית.
מחקרים מהתקופה האחרונים מראים, שלילדים אלו יש בנוסף גם קשיים בסיסיים בתובנה חברתית, הדומים במידת מה לקשיים של ילדים בספקטרום האוטיסטי.
- ילדים הסובלים מליקויי למידה שונים (קושי בכתיבה ובקריאה, דיסלקציה ועוד): למרות שהמיומנויות החברתיות נקנות ברובן ע"י חיקוי והתבוננות, מחקרים מראים כי ילדים עם לקויי למידה מתקשים יותר ברכישת חברים ומבלים זמן רב יותר משעות הפנאי לבדם.
- חוסרים ב"מודל המשפחתי": בעייתיות או חסר בהתנהגויות חברתיות תואמות אצל ההורים עלולים לפגום ביכולתו של הילד ללמוד מיומנויות חברתיות מתוך חיקוי ההורים, או אף למנוע "הזדמנות נאותה" לקיום וטיפוח חברויות עם בני גילו.
- שונות חברתית או תרבותית: שונות זו יכולה להתבטא בתובנות שונות לגבי התנהגות חברתית נאותה ולייצר "ריחוק" בתקשורת עם בני הגיל מקבוצה תרבותית אחרת.
גם מראה חיצוני שונה ותקשורת בלתי מילולית אחרת מהמקובל, עלולים לייצר סטיגמות על הילד וקושי בהתקרבות.
- קשיים רגשיים: קשיים עקב מצבי משבר, כגון: גירושין, מעבר דירה, מעבר בית ספר, מוות של בן משפחה, לקות של אחים במשפחה, מחלה של אחד ההורים (פיזית ו/או נפשית), מחלה כרונית של המטופל, טראומה של המטופל - לדוגמה: הצקות והתעללות במסגרת החברתית בביה"ס, ילד שלא מצליח לעמוד בלחץ חברתי, לא יכול להשתלב עם בני גילו ועוד.
- הפרעות חרדה: קושי ביצירת קשר עין עם הזולת, ביישנות רבה, קושי ביזום שיחה עם הזולת, מאפיינים פיזיים – רעד, קשיי נשימה ועוד במצבים של אתגר חברתי, קושי בעצמאות – לא הולך לבד למקומות, קושי המפריע להתנהלות היומיומית בבית הספר, בסביבה המשפחתית והחברתית (להבדיל מביישן שכן מסתדר חברתית ורגשית).
- הפרעת התנהגות מרדנית ומתנגדת ODD) Oppositional Defiant Disorder): איבוד שליטה לעתים קרובות, ווכחנות יתר עם מבוגרים לעתים קרובות, מרדנות פעילה או סירוב לציית לדרישות של מבוגרים או לכללים לעתים קרובות, הצקה למבוגרים או ילדים במתכוון לעתים קרובות, האשמת האחר בטעויות שלו או בהתנהגות הלא נאותה שלו לעתים קרובות, תלונה על הטרדות של אחרים לעתים קרובות, כעס או עוינות לעתים קרובות, קנטרנות, נקמנות. הפרעה זו קיימת לעיתים קרובות אצל ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז.
סימנים לקשיים חברתיים ורגשיים
הורים, בני משפחה, צוותים חינוכיים הנמצאים בקשר שוטף וישיר עם הילד - חשוב כי יהיו ערים להופעת התסמינים הבאים:
- בדידות ותחושת דחייה חברתית וכן היסטוריה של קשיים חברתיים, מגיל הגן דרך השנים בבית הספר, לדוגמה: ילדים שחוו חרם חברתי, הצקות תכופות, או ילדים המגלים העדפה להתבודדות מול מחשב וטלוויזיה, על חשבון תקשורת עם אחרים.
- התנהגויות חברתיות "חריגות" או "משונות"- הערות פוגעות, קשר עין לא תקין, התנהגות לא תואמת למצב, קושי בניהול שיחה או הבעת רגשות. בנוסף, ילדים הנראים כ"נסחפים" אחרי קבוצה חברתית שלילית, או מעורבים במעשים שליליים כגון "סחיבה" מחנויות, עישון, אלכוהול, השחתת רכוש וכו'.
- חרדה, הימנעות ממפגשים חברתיים (ואפילו משפחתיים).
- קשיי התנהגות מתמשכים: התנהגות מרדנית, קושי לקבל גבולות ומשמעת, קושי להתחשב באחר. שתלטנות, חוסר רגישות לזולת, ונטייה להתנהגויות תוקפניות ורגזניות כלפי אחרים.
- קושי בעצמאות: ילדים תלותיים שאינם מפתחים עצמאות בתפקוד היום יומי.
- ביישנות וחוסר ביטחון עצמי
- סימנים של עצב או דיכאון: חוסר תיאבון, קשיי שינה, התבודדות.
- אחים לילדים עם הפרעות תקשורת או התפתחות.
כיצד ניתן לזהות קושי חברתי-רגשי?
- חשוב שהסביבה הקרובה לילד תהיה קשובה לתלונות מצידו בהקשר למצב החברתי בגן או בבית הספר. מומלץ לשאול שאלות יזומות לגבי התחום החברתי.
- חשוב שהסביבה הקרובה לילד תהיה ערה לתלונות או דיווחים מצד הצוות החינוכי לגבי התפקוד החברתי והתנהגותו בעת פעילות חברתית. מומלץ לשאול את הילד שאלות לגבי תפקודו החברתי.
- חשוב להסתכל על הילד בזמן פעילות חברתית (פגישות כיתה, מסיבות, טיולים, משחק עם חבר בבית או אירועים משפחתיים): האם הוא "חלק מהחבורה" או נראה בודד? האם הוא מבין "פוליטיקה חברתית" ? האם התנהגותו במצבים חברתיים מביכה אתכם?
- חשוב לצפות בילד כאשר הוא פוגש את בני גילו או אנשים בכלל: האם הוא יוצר קשר עין עם האדם איתו הוא משוחח? האם הוא יודע לברך לשלום? האם הוא מחייך? האם הוא משתמש במילות נימוס? האם הוא מבין הומור ואבסורד? האם הוא מחכה לתורו בזמן שיחה? האם הוא מאזין לאחר בזמן השיחה? האם הוא מעביר מסר מילולי ברור לשומע? האם הוא מביע איכפתיות לגבי בני משפחה ואנשים אחרים? האם הוא דואג לשלומם?
- חשוב לגלות עירנות מיוחדת כלפי ילדים הסובלים מנכויות פיזיות, קשיים התפתחותיים, קשיי קשב או לקויות למידה.
- חשוב לגלות עירנות מיוחדת אם יש קרובי משפחה עם קשיים בתחום התקשורת החברתית.
- יש לחשוד בקושי חברתי אם הילד\ה מבלה את רוב שעות הפנאי לבדו, אינו מעוניין לצאת לפעילות חברתית או כיתתית. אינו משתתף בחוגים, או אם הוא מגלה חרדה רבה לפני כל מפגש עם בני גילו.
מרכז מראות
מרכז “מראות”, הפועל במסגרת היחידה להתפתחות הילד בבית-החולים “דנה-דואק” לילדים, מוקדש לאבחון וטיפול בילדים ובני נוער בעלי קשיים חברתיים ורגשיים (בין היתר, יצירת כישורים חברתיים או רכישת מיומנויות חברתיות). ככל שמזהים ומטפלים מוקדם יותר בילד או מתבגר עם קשיים חברתיים, ניתן להביא לשינוי בקלות רבה יותר ולמנוע החמרה במצב הרגשי לאורך השנים. הטיפול הינו משולב וכולל מחד טיפול לתרגול ושיפור מיומנויות חברתיות לילד ומאידך שינוי התנהגות והתייחסות ההורים בתוך המשפחה.
אם הסימנים שהוזכרו לעיל מוכרים לכם, מומלץ לפנות למרכז "מראות" לבירור:
טלפון: 03-6972516 | דוא"ל: marot@tlvmc.gov.il
