תפריט ראשי עליון

תפריט עמוד

תפריט עמוד

תוכן עניינים

"במרבית המקרים, הטיפול שלנו נועד להביא לאיזון הכאב, הפחתתו אל מתחת לסף הסיבולת של המטופל, מתוך ידיעה כי לא ניתן לעשות הרבה מבחינת הגורם לכאב, אלא רק לטפל בכאב כמחלה בפני עצמה".

את הדברים הללו כתב פרופ' דיוויד ניב ז"ל, מנהלה הקודם של יחידת הכאב במרכז הרפואי תל-אביב, בחוברת לציון 40 שנה להקמת היחידה. היחידה נפתחה בינואר 1967 – אז היא עוד הוגדרה כמרפאה - על-ידי פרופ' מרדכי חן. חן, שהיה מנהלה הראשון של מחלקת ההרדמה באיכילוב, ורצה למסד את הטיפול באלפי תושבי העיר שסבלו מכאב כרוני.

בעוד שכאב חד הוא לרוב סימן אזהרה המאותת לנו כי משהו בגופנו אינו כשורה, כאב כרוני הינו מחלה שעלולה להימשך שנים רבות – אפילו כל החיים – אם היא אינה מטופלת.

בדומה לכל מחלקה ויחידה, גם יחידת הכאב אימצה לאורך השנים פיתוחים טכנולוגיים ושיטות טיפול חדשניות שהקפיצו את השירות שהעניקה במרוצת השנים, החל מטכניקה לטיפול בכאב סיכאטי, באמצעות הזרקה לשורשי העצבים הלומבריים עם וללא שיקוף רנטגן בסוף שנות ה-70', דרך טיפולים טיפולים בגלי רדיו (Radiofrequency) וטיפולים בכאב כרוני על-ידי הזרקת מורפין באמצעות קטטר שדרתי, שנכנסו בשנות ה-80' המוקדמות, וכלה בשיטות טיפול המבוססות על גריית חוט השדרה (Spinal cord stimulation), שהחלו בשנת 1989 ועוד היד נטויה. כיום הטיפולים כוללים בין היתר גם קנאביס רפואי, במסגרת טיפולית שנעשית בתיאום מלא עם משרד הבריאות.

אבל זה לא רק סיפור על מרפאה שהתקדמה בקצב ליניארי על ציר הזמן, מאמצת כל עשור  טכנולוגיה חדשה שבאה לעולם. סיפורה של מרפאת הכאב הוא בראש ובראשונה סיפור על פריצה לתודעה, והפיכת תחום שהיה במקור לא מוכר, לא מאוד מובן,  ובעיני רופאים מסויימים גם שולי – לתחום התמחות לכל דבר.

במקביל לאמצעי הטיפול החדשים, היחידה העמיקה מאוד את שיתופי הפעולה עם מרכזים רפואיים בעולם, שגם הם פיתחו באופן מואץ את גופי המחקר והטיפול בחולי כאב. כיום עורכת היחידה של ד"ר בריל למעלה מ-10 מחקרים פעילים בארץ ובעולם, במימון גופים מגוונים לרבות האיחוד האירופי, הקרן הלאומית למדע והאגודה למלחמה בסרטן.

אחת האינדיקציות הבולטות להתפתחות תחום רפואת הכאב כולו היא במספר המטופלים הנמצא בעלייה מתמדת: היחידה מטפלת כיום בכ-20,000 מטופלים מדי שנה – פי ארבעה ממספר המטופלים לפני עשור. עשרה רופאים פועלים ביחידה (באחוזי משרה חלקיים), והמגמה לשנים הקרובות היא בהחלט בכיוון של המשך התרחבות.

רפואת הכאב היא גם אחד התחומים שבו נרשמו פריצות דרך מדעיות של ממש בשנים האחרונות, באופן שמאפשר להבין טוב יותר את מנגנוני הכאב העיצבי והכרוני, ואת הגנטיקה שמאחורי הפגיעות לכאב. בעולם שבו אחד מכל שבעה מבוגרים סובל מכאב כרוני – חברות הפארמה זיהו את פוטנציאל השוק הענקי, והשקיעו בפיתוח תרופות ייעודיות לטיפול בגורמי כאב ספציפיים. חלק גדול מהטיפולים שנקלטו לפני 20 ו-30 שנה ליחידה נכנסו לאחרונה לסל התרופות – מה שגם מצביע על התבססות מעמדה של רפואת הכאב בעיני המערכת הרפואית כולה.
באופן סמלי, המרפאה גם קיבלה תקן של יחידה – עוד גורם שמצביע על שינוי בגישה לרפואת הכאב.

השינוי ניכר לא רק על מדף התרופות, אלא גם בתודעת הציבור. ד"ר סילביו בריל, מנהל היחידה מאז 2008, מסביר: "לפני 10 שנים, אדם בן 80 שסבל מכאב גב כרוני היה צריך לחיות בכאב עד יומו האחרון. היום אותו אדם יעשה הכל כדי לקבל טיפול ויילחם על כל יום נוסף ללא כאב".

במסגרת המאמצים לקדם את המודעות לרפואת כאב, הקים פרופ' חן בראשית שנות השמונים את האגודה הישראלית לכאב, והיה היו"ר הראשון שלה. כיום, שלושה עשורים לאחר מכן עם פעילות ענפה ומספר חברי אגודה שעולה בהתמדה, יו"ר האגודה הוא  ד"ר בריל, מנהל היחידה בהווה.

בספטמבר 2002, הלך פרופ' חן לעולמו. חמש שנים לאחר מכן נרצח מחליפו בתפקיד, פרופ' דיוויד ניב, בתקרית ירי שלא פוענחה עד עצם היום הזה. פרופ' ניב, שצמח במרפאת הכאב באיכילוב עוד משנת 1979, היה במידה רבה הכוח  המניע שקידם לא   רק את המרפאה – אלא גם את תחום רפואת הכאב בכללותו.

"במובנים רבים, פרופ' ניב הקדים את זמנו", אומר ד"ר בריל, שהחליף את פרופ' ניב כמנהל היחידה לאחר מותו הפתאומי. "עד לפני שנים מועטות, לא היה מובן מאליו שקיים דבר כזה רפואת כאב. גם היום אנחנו שרויים בעיצומו של תהליך לשווק ולמתג את רפואת הכאב אל מול הקהילה הרפואית וקופות החולים, במטרה לשכנע את הרופאים להכיר בכאב כמחלה לכל דבר ועניין – ושהטיפול בה באמת עובד".

פרופ' ניב לא זכה לקטוף את מלוא הפירות: רק ב-2009, שנתיים לאחר מותו, הוכרה רפואת הכאב כהתמחות מן המניין, והיום מגיעים ליחידה מתמחים לתקופת התמחות. "עד לפני שלוש שנים הרופאים שלנו היו מגיעים מהתמחויות אחרות, בעיקר נוירולוגיה והרדמה", מסביר בריל. "בעניין הזה ישראל די ייחודית: בכל אירופה יש אולי שתיים-שלוש מדינות שבהן רפואת כאב היא התמחות מוכרת".

הכישורים הנדרשים מרופא כאב, בראייה של ד"ר בריל  הם בראש ובראשונה כושר הקשבה, ויכולת אמפתיה לסבל וכאב. "הרבה מאוד אלמנטים מפסיכולוגיה ופסיכיאטריה נכנסים לתמונה ומתערבבים בעבודה היומיומית שלנו – אולי יותר מכל תחום אחר ברפואה", הוא אומר.

"הבידול של היחידה שלנו אל מול מרפאות כאב אחרות בארץ נעוץ לא בטיפולים ייחודיים או בידע הרפואי - אלא בגישה: אנחנו לא רואים לנגד עיננו את גורם הכאב, אלא את האדם שחווה סבל. גישה אנושית ותמיכה הן חלק בלתי-נפרד מהטיפול", מוסיף בריל.

גם היום היחידה ממשיכה את חזונם של פרופ' חן ז"ל ופרופ' ניב ז"ל, חזון שלפיו כאב אינו חייב להיות חלק מהחיים. באמצעות אבחון וטיפול נכון, אפשר לצמצם באופן דרמטי את הכאב, שגובה מחיר בכמעט כל אספקט של חיינו.

יחידות ומרפאות

תפריט ניווט תחתון