מאת: ד"ר מיכאל קרסנושטיין, מנהל המרפאה לטיפול בדיכאון בגרייה מגנטית, המחלקה לפסיכיאטריה אמבולטורית, המרכז הרפואי ת"אנוהגים לראות בדיכאון כמגיפה של מאה ה- 21. כיום דיכאון הוא אחת הסיבות המובילות לתחלואה ולאבדן כושר עבודה בעולם המודרני. שיעור הישראלים הסובלים מדיכאון, בדומה לשאר המדינות המפותחות, הוא קרוב ל 10% בשנה. אחד מכל שישה ישראלים סבל, סובל או יסבול מדיכאון במהלך חייו. לא די בכך שהאחוזים הולכים וגדלים בקצב מסחרר, התחזית לצערנו, פסימית עוד יותר. כבר היום כ 2.5 אחוזים מהילדים לוקים בדיכאון אשר עובר "הצערה" משנה לשנה. בנוסף לכך, קיימת מגמה להחמרה של הדיכאון מבחינה קלינית, כאשר מהלך המחלה נעשה קשה עם הזמן וגורם לירידה או אובדן כושר עבודה באחוזים גבוהים יותר.
הטיפול בדיכאון, כמו טיפול ברוב ההפרעות הנפשיות, מתבסס על מודל ביו-פסיכו-סוציאלי, המשלב התערבויות ביולוגיות (המכוונות לתהליכים כימיים ופיזיולוגיים במוח), פסיכולוגיות (טיפולים שיחתיים והתנהגותיים המשפרים את יכולת המטופל להתמודד עם גורמי דחק סביבתיים ועם ביטויי ההפרעה) וחברתיות (ההסתגלות החברתית של המטופל ושיקומו). מחקרים רבים מוכיחים את יעילות הגישה המשולבת, עם זאת עדיין, ברוב המקרים, המרכיב הביולוגי הוא לב ליבו של הטיפול בדיכאון.
מקום מרכזי בטיפול הביולוגי תופס הטיפול התרופתי, המכוון לאיזון התהליכים הכימיים במוח. ברשותנו כיום כמה עשרות תכשירים מקבוצות שונות; SSRI, SNRI, NRI, DRI, SARI, NASSA, TCA ועוד, אשר נמצאו כיעילים בטיפול בדיכאון. יחד עם זאת, לטיפול התרופתי מגבלות רבות. ראשית, כ-30 אחוזים מהמטופלים מגיבים לתרופות באופן חלקי בלבד או לא מגיבים כלל. לכן, במקרים אלו התערבות בהיבט הכימי של המחלה אינה מספיקה. השפעת התרופות אינה ממוקדת דיה, כללית מידי, וברוב המקרים אין מספיק אפשרויות להתאמה אינדיבידואלית המתחשבת בהבדלים אנטומים ופיזיולוגים הקיימים בין בני אדם שונים. תופעות לוואי, אינטראקציות לא רצויות עם תרופות אחרות, הגבלות שימוש בהריון ובזמן ההנקה– כל אלו מדגישים את ההבנה כי הטיפול התרופתי בדיכאון רחוק מלהיות אידיאלי בחלק גדול מהמקרים, ומחדד את מגבלות טיפול זה.
הרחבת הידע שלנו לגבי מבנה המוח ותפקודו במצבים שונים, הביאו בשנים האחרונות לפיתוח שיטות שונות המכוונות לשיפור ואיזון בתפקוד המוח באמצעות השפעה על המרכיב הפיזי בפעילות המוח, דיינו, המרכיב החשמלי. שיטות כמו DBS ו- EpCS) החדרת אלקטרודות באופן מדויק לתוך מרכזים שונים במוח המעורבים בהתפתחות הדיכאון) הוכחו כיעילות במיוחד.
בהמשך לאמור לעיל, פיתוח ישראלי חדש המתבסס על טיפול בגירוי של אזורים מסוימים במוח על ידי שדה מגנטי ממוקד (גרייה מוחית מגנטית עמוקה; dTMS deep Transcranial Magnetic Stimulation), תופס תאוצה בשנים האחרונות . עוד בשנת 1896 בוצעו ע"י רופא הצרפתי ד'ארסונבאל הניסיונות הראשונים להשפיע על המוח ע"י שדה מגנטי. בתקופה זו, הידע והטכנולוגיה לא היו מפותחים דיו כדי לאפשר לבנות פרוטוקול טיפולי יעיל ובהתאם נעצרה התפתחות הטיפול. כמעט 100 שנים מאוחר מכן, בשנת 1985, קבוצת חוקרים מאוניברסיטת שאפילד (Sheffeld) שבאנגליה רשמו פטנט על שיטת גרייה מגנטית מוחית ה- rTMS (Repetitive Transcranianial Magnetic Stimulation). גם בשיטה זו מתבצעת גרייה מוחית ע"י שדה מגנטי, אך היא נעשית בעומק שטחי של 1-2 ס"מ בלבד שאינו מספיק לקבלת תוצאות בטוחות ויציבות.
פריצת הדרך
מדענים ממכון וייצמן בשיתוף גורמים בתעשייה הרפואית הצליחו לבנות סליל מיוחד אשר מחדיר את השדה האלקטרומגנטי לעומק של 6-8 ס"מ אל תוך המוח. בעומק זה השדה משפיע ומשפר את תפקודם של המרכזים הפגועים. במקרה של טיפול בדיכאון, מדובר באזור הנקרא Dorso-lateral Prefrontal Cortex – האזור הרגולטורי שתפקודו באופן עקבי נמצא ירוד אצל אנשים הסובלים מדיכאון. שדה אלקטרומגנטי ממוקד אשר נוצר בטכנולוגיה ייחודית, חודר אל תוך המוח ומבצע גרייה (סטימולציה) אשר משפרת את תפקוד האזור הפגוע. הרעיון העומד בבסיס טכנולוגיה זו נשען על העובדה ששינוי בשדה המגנטי גורם לזרם חשמלי (חוק פרדיי). בהתאם, כאשר מופעל שדה מגנטי באופן מיוחד ובתדירות מסוימת, ניתן לגרום לפעילות חשמלית נוספת באזורים נבחרים של המוח וכך להגביר ולשפר את פעילותם.
מרכזי מחקר מובלים בעולם הוכיחו את יעילות טכנולוגיה זו גם במקרי דיכאון קשים העמידים לתרופות, תוך שימת דגש על היותה בטוחה מאוד ונטולת תופעות לוואי ארוכות טווח. ב-10 השנים האחרונות בוצעו עשרות מחקרים מבוקרים בארץ, בארה"ב ובאירופה, כולל מחקרים רב-מרכזיים, אשר הוכיחו את בטיחות הטיפול ב-dTMS ויעילותו הגבוהה. המחקרים מראים כי כ- 70% מהסובלים מדיכאון עמיד (שאינו מגיב לטיפול התרופתי) מדווחים על שיפור משמעותי במצבם ועל ירידה ב 50% לפחות בסימפטומים או רמיסיה מלאה. בנוסף, הטכנולוגיה החדשנית מאושרת על ידי משרד הבריאות והרשות האמריקאית למוצרי מזון ותרופות (FDA) ומהווה פריצת דרך בטיפול בדיכאון ומעוררת תקווה בקרב חולים ובני משפחותיהם.
כפי שנאמר, הטיפול בגרייה גנטית מוחית עמוקה מיועד לוויסות פעילות חשמלית במוח. להבדיל מהטיפול התרופתי, לטיפול dTMS אין השפעה מערכתית, ולכן לטיפול יש באופן משמעותי פחות תופעות לוואי מאשר לתרופות. הטיפול ממוקד ומבוקר, ללא תופעות לוואי ארוכות טווח. במקרים נדירים מדווח על תחושה לא נעימה בקרקפת, כאבי ראש ו/או סחרחורות. קיימים דיווחים בודדים ביותר לגבי התקף פרכוסי קצר במהלך הטיפול.
טיפול ב-dTMS מתאים לסובלים מהפרעות ומחלות פסיכיאטריות ונוירולוגיות רבות, למעשה, לכל המקרים בהם מעורבים אזורים ומרכזים מוחיים בטווח פעילות המכשיר. מערכת Brainsway המותקנת במרפאה לגרייה מוחית במרכז הרפואי תל-אביב, מתאימה לטיפול בדיכאון עמיד, אוניפולרי וביפולרי (פאזה דיכאונית של הפרעה דו-קוטבית), הפרעה פוסט-טראומתית (PTSD) וסוגים מסוימים של סכיזופרניה.
תהליך הטיפול מתחיל בפגישת אבחון עם רופא מומחה בתחום. טרם תחילת הטיפול יקבע איזור הגרייה ועוצמת הטיפול, עבור כל מטופל/ת באופן אינדיבידואלי. הטיפול נמשך כ-4 שבועות, 5 ימים בשבוע, כאשר משך הטיפול היומי הוא כחצי שעה. הטיפול אינו מצריך הרדמה, אשפוז או כל הכנה מיוחדת והוא מתבצע בהשגחת רופא.
המרפאה לטיפול בדיכאון בגרייה מוחית במרכז הרפואי תל-אביב ממוקמת בסמוך למרפאה לפסיכיאטריה אמבולטורית המאפשרת, במקרה הצורך, לשלב את הטיפול בגרייה מוחית מגנטית עם מעקב וטיפול פסיכיאטרי ע"י רופאים המובילים בתחום, טיפול פסיכולוגי ותמיכה סוציאלית. המערך הפסיכיאטרי כולל גם מחלקה לטיפול יום, אשר יכולה לתת מענה ותמיכה למטופלים במקום. הטיפול ב dTMS במרכז הרפואי ת"א מתבצע ע"י אחות פסיכיאטרית מוסמכת ובהשגחה צמודה של רופא מומחה. כל זה מאפשר למקסם את התוצאות של הטיפול ולתת תקווה חדשה למטופלים.
