סרטן המעי הגס

אנטומיה

המעי הינו צינור דרכו עובר המזון, ותפקידו העיקרי הוא ספיגת המרכיבים התזונתיים והמים. צינור זה מתמשך מהקיבה ועד לפי הטבעת, ומורכב משני חלקים – המעי הדק והמעי הגס. המעי הגס מתחיל במעי ה"עולה", ממשיך למעי ה"רוחבי", למעי ה"יורד" ומשם ל"סיגמה" ומסתיים ברקטום. מחוץ למעי, לכל אורכו, נמצאות בלוטות הלימפה – בלוטות קטנות שתפקידן הגנה מזיהומים וניקוז נוזל הלימפה מהמעי.

גורמי סיכון

מדי שנה מאובחנים בישראל סביב 3,500 חולים חדשים בסרטן המעי הגס. לעומת זאת, סרטני מעי דק נדירים ביותר. רוב החולים מאובחנים בגיל 60 ומעלה, אך קיימים גם מקרים של חולים צעירים יותר. ברוב המקרים הסיבה להתפתחות סרטן במעי הגס אינה ידועה, אך ישנם גורמים המעלים את הסיכון, כגון תזונה דלה בסיבים (מיעט פירות וירקות), ועשירה בבשר אדום מעובד ובחלבון מן החי, מיעוט בפעילות גופנית, השמנת יתר, עישון סיגריות ומחלות מעי דלקתיות כרוניות (קרוהן, קולוטיס). סיפור משפחתי של קרוב משפחה מדרגה ראשונה שלקה בסרטן מעי בגיל צעיר (מתחת  ל- 50), או ריבוי מקרים של סרטני דרכי העיכול באותו צד של המשפחה גם הם מהווים גורם סיכון. ישנם מקרים תורשתיים המהווים סיכון גבוה מאד להתפתחות סרטן מעי גס כגון תסמונת HNPCC (לינץ'), או FAP (פוליפוזיס משפחתית).

סימפטומים

סרטן המעי הגס עלול לגרום לכאבי בטן, הפרעה ביציאות (נטייה לעצירות או לשלשולים), חוסר תיאבון, ירידה במשקל, דימום ביציאות (דם טרי או צואה שלשולית שחורה) ותחושת התרוקנות לא מלאה. כאשר יש עיכוב באבחנה המסה הגידולית עלולה לגרום לחסימה במעי. במצב כזה החולה יגיע למיון עם כאבי בטן עזים, נפיחות בטנית, והקאות – דבר שעלול להוביל לניתוח חירום. 

אבחנה

בדיקת דם סמוי חיובי בצואה מהווה בדרך כלל אינדיקציה להמשך בירור על ידי בדיקות נוספות, אך בדיקה חיובית אינה מצביעה בהכרח על נוכחות סרטן.
קולונוסקופיה – בדיקה שמאפשרת לסקור את המעי הגס לכל אורכו, בעזרת צינור גמיש המוחדר דרך פי הטבעת ובקצהו מצלמה. אם נמצא בבדיקה תהליך חשוד, ניתן לדגום אותו ע"י נטילת ביופסיה. אם נמצא בבדיקה פוליפ – ניתן להסירו.

בדיקת היקף המחלה

אם נעשתה אבחנה של ממאירות מעי גס, יש צורך בביצוע בדיקות נוספות בכדי להעריך את היקף המחלה. לפי שיקול דעת רפואי תתבצענה בדיקות שונות:

• סריקת CT כל גופי – כלומר סריקת החזה, הבטן ובאגן.
  
• מיפוי PET-CT – לעיתים יש צורך בבדיקה זו, כאשר בדיקת CT מעלה חשד למחלה גרורתית. לא בכל המקרים תבוצע בדיקה זו.
  

• בדיקות דם – בדגש על ספירת דם (המוגלובין), תפקודי כבד, תפקודי כליה, וכן בדיקת סמני סרטן ("מרקרים") – חלבונים המיוצרים בעיקר על ידי תאי סרטן, שנקראים CEA ו-CA19.9 ועוזרים לאונקולוג המטפל ללמוד על עומס המחלה הגידולית, ועל התגובה לטיפול.
  
  

טיפול באמצעות ניתוח

אם מתברר שהמחלה ממוקמת למעי בלבד, הטיפול הראשוני הינו ניתוח להסרת הגידול ובלוטות הלימפה הסמוכות אליו. אם מסיבה כלשהי לא ניתן לחבר את קצוות המעי, ניתן לחבר את הקצה לדופן הבטן – קולוסטומיה, ליצירת "סטומה" (פיום). על פני ה"חור בבטן" מולבשת שקית לאיסוף הצואה. לאחר הניתוח, החלק שהוסר נבדק בקפידה במכון הפתולוגי, ומתקבל דו"ח המפרט את מידת החדירה של הגידול לתוך דופן המעי, את מספר הבלוטות שהוסרו, וכמה מהן נגועות בסרטן (אם בכלל). במידה ובעיבוד מתברר שהמחלה גרורתית, ניתן במקרים נדירים לשקול ניתוח להסרת הסרטן הראשוני והגרורות - במידה והן נמצאות בכבד ו/או בריאות, באתרים נגישים לניתוח, ובכמות קטנה יחסית. במקרה כזה, אפשרי שהאונקולוג המטפל יחליט לטפל במספר קורסים של טיפול כימותרפי לפני הניתוח וגם לאחריו.

טיפול משלים למחלה מקומית

בשלב 1, בו הגידול מוגבל למעי עם חדירה מינימלית לדופן וללא מעורבות בלוטות, הניתוח מספיק כדי לטפל במחלה, ואין צורך בטיפול נוסף.
בשלב 3, בו קיימת מעורבות של בלוטות לימפה, האונקולוג המטפל ישקול לתת טיפול כימותרפי מונע לאחר הניתוח, שמשכו כחצי שנה ומטרתו הפחתת הסיכון לחזרת המחלה.
במקרי ביניים (שלב 2), אין הסכמה מלאה על צורך בטיפול מונע, והאונקולוג יפעיל מספר שיקולים – קליניים ומעבדתיים, לצורך קבלת החלטה על מתן טיפול.
עם סיום הטיפולים נקבעים מפגשים שגרתיים, אחת ל- 3-6 חודשים, בהם החולה מתבקש לבצע בדיקות שונות (דם, CT, קולונוסקופיה). תדירות המפגשים תלך ותרד לאורך השנים כאשר סיכויי המחלה פוחתים.

טיפול במחלה גרורתית (שלב 4)

בשלב מחלה זה, הסרטן התפשט למספר אתרים. מטרת הטיפול הינה לעכב את המשך גדילת הסרטן, לצמצם את היקף המחלה, להאריך חיים ולשפר את איכותם על ידי הפחתה בסימפטומים. הטיפול מתבצע ע"י מתן כימותרפיה – בכדורים (בכימותרפיות מסוימות, אך לא בכולן) או דרך הוריד. לעיתים יתווסף טיפול ביולוגי, גם הוא ניתן דרך הוריד. סוג הטיפול הביולוגי ייבחר בהתאמה אישית, לפי בדיקות גנטיות שמבוצעות ספציפית על רקמת הגידול של החולה.