אנמיה היא סיבוך שכיח במטופלים עם אי ספיקת כליות כרונית מתקדמת ובמיוחד מטופלי המודיאליזה.
הגדרה:
אנמיה הינו מצב בו יש ירידה ברמת ההמוגלובין ו/או בכמות כדוריות הדם האדומות בדם. המוגלובין הוא חלבון הנמצא בתוך כדוריות הדם האדומות בדם ומכיל בתוכו ברזל שנקשר לחמצן. תפקידן של כדוריות הדם האדומות לשנע חמצן מהריאות לרקמות השונות בגוף. במצב של אנמיה הרקמות מקבלות פחות חמצן, מה שיכול לגרום לתסמינים של עייפות, חולשה, חיוורון, קוצר נשימה במאמץ, דפיקות לב מהירות ועוד.
הגורמים העיקריים לאנמיה במטופלי דיאליזה:
- ירידה בייצור הכלייתי של ההורמון Erythropoietin (שתפקידו לעודד ייצור של כדוריות דם אדומות) ואורך החיים הקצר יותר של כדוריות הדם האדומות של חולים עם אי ספיקת כליות (120 יום באדם בריא לעומת 60 יום בחולה דיאליזה) מובילים לכך שישנה ירידה בכמות כדוריות הדם האדומות, משמע אנמיה.
- חסר באבני בניין- במטופלים עם אי ספיקת כליות מתקדמת ובמיוחד במטופלי המודיאליזה יתכנו חסרים באבני הבניין החיוניות לייצור כדוריות הדם האדומות כגון חומצה פולית, ויטמין B12 וברזל אשר מתפנים בכמות מסוימת מהגוף במהלך טיפולי ההמודיאליזה.
- מצב דלקתי וזיהומים חוזרים- מטופלי דיאליזה נוטים יותר לזיהומים וכן אי ספיקת הכליות הסופנית מעוררת בגוף מצב דלקתי, מצבים אלו מובילים לירידת המוגלובין.
הטיפול באנמיה במטופלי דיאליזה:
אנמיה לא מטופלת במטופלי דיאליזה קשורה בתחלואה גבוהה, סיכון לתמותה ממחלות לבביות וכלי דם ועלייה בכמות האשפוזים. לכן בטיפול נשאף לרמת המוגלובין 10-11.5 ג'/דל', לציין כי לפי מחקרים רמת המוגלובין גבוהה מערכים אלו לא הוכחה כמשפרת איכות חיים ואף עלולה להעלות סיכון לסיבוכים.
במהלך הטיפול הרפואי ביחידת הדיאליזה אנו עוקבים אחר פרמטרים של אנמיה בבדיקות הדם ולפיהם והמצב הקליני של המטופל אנו מבססים את הטיפול.
- ברזל- מרבית מטופלי הדיאליזה נזקקים לטיפול קבוע בברזל תוך ורידי בתדירות של בין אחת לשבוע לאחת לחודש, הטיפול ניתן ביום הדיאליזה במהלך הטיפול.
- טיפול פומי בויטמין B12 וחומצה פולית.
- תחליף סינתטי של ההורמון Erythropoietin- ניתן למטופלים שאינם מגיעים לרמת ההמוגלובין הנדרשת למרות טיפול בברזל. הטיפול הינו לרוב תוך ורידי וניתן ביום הדיאליזה במהלך הטיפול בתדירות משתנה.
