אורתופדיה של כף הרגל והקרסול (כירורגיה)

הלוקס ולגוס הוא עיוות מורכב של קדמת כף הרגל, המתאפיין בסטייה לטרלית של הבוהן הגדולה ובסטייה מדיאלית של עצם המסרק הראשונה. מדובר בתהליך ביומכני מתקדם הכולל חוסר יציבות של המפרק המטטרסופלנגיאלי, שינוי במנח הססמואידים, והפרעה בתפקוד הגידים והשרירים סביב המפרק. השינוי אינו מקומי בלבד אלא משפיע על חלוקת העומסים לאורך כל קדמת כף הרגל.

הפתופיזיולוגיה של המצב כוללת שילוב של נטייה גנטית עם גורמים מכניים כגון מבנה כף רגל (לדוגמה metatarsus primus varus), עומסים חוזרים והנעלה שאינה מתאימה. עם התקדמות התהליך מתרחשת החמרה הדרגתית של העיוות, המלווה בהפרעה ביציבות המפרק ובהסטת עומסים לא תקינה.

קלינית, המטופלים מתארים כאב באזור הבוניון, רגישות למגע, קושי בנעילת נעליים ולעיתים דלקות חוזרות. במקרים מתקדמים מתפתחים עיוותים משניים כגון אצבעות פטיש ומטטרסלגיה, כתוצאה מהעברת עומסים לא תקינה לראשי המסרקים.

האבחנה מבוססת על בדיקה קלינית מקיפה והדמיה בעמידה, הכוללת מדידת זוויות כגון HVA ו־IMA, וכן הערכת מנח הססמואידים ויציבות המפרק.

הטיפול השמרני מתמקד בהקלה סימפטומטית באמצעות התאמת הנעלה ומדרסים, אך אינו משנה את מהלך המחלה. כאשר קיימת פגיעה תפקודית משמעותית או כאב עמיד, נשקל טיפול ניתוחי שמטרתו תיקון הציר הביומכני, ייצוב המפרק ושחזור חלוקת העומסים התקינה. קיימות טכניקות שונות, לרבות גישות זעיר־פולשניות, בהתאם לחומרת העיוות

קריסה מתקדמת של כף הרגל (Progressive Collapsing Foot Deformity) היא מצב פרוגרסיבי מורכב הכולל פגיעה הדרגתית במנגנוני התמיכה של כף הרגל, ובעיקר בגיד ה־posterior tibial, אשר אחראי על שמירת הקשת האורכית והיציבות הדינמית של כף הרגל.

הפגיעה בגיד מובילה לקריסה של הקשת, סטייה של העקב לולגוס, ושינוי בציר כף הרגל והקרסול. עם התקדמות התהליך מתרחשת מעורבות של רצועות ומפרקים, דבר שמוביל לעיוות מבני מורכב ולפגיעה תפקודית משמעותית.

קלינית, המטופלים מתארים כאב בצד המדיאלי של הקרסול, עייפות בהליכה ושינוי הדרגתי בצורת כף הרגל. בשלבים מתקדמים מופיע גם כאב בצד הלטרלי כתוצאה מעומסים לא תקינים ו־impingement.

האבחנה מבוססת על בדיקה קלינית הכוללת הערכת מנח, בדיקות תפקודיות כגון single heel rise, וכן הדמיה בעמידה להערכת קריסת הקשת וציר הגפה.

הטיפול בשלבים מוקדמים כולל מדרסים מותאמים, פיזיותרפיה וחיזוק שרירים. במקרים מתקדמים נדרש טיפול ניתוחי הכולל אוסטאוטומיות לתיקון ציר, שחזור גידים ולעיתים גם קיבועים במקרים מתקדמים במיוחד.

חוסר יציבות בקרסול הוא מצב שכיח המתפתח לרוב לאחר נקעים חוזרים, וכולל פגיעה במנגנוני היציבות של המפרק. ניתן להבחין בין חוסר יציבות מכנית, הנובעת מקרע או מתיחה של הרצועות הלטרליות (בעיקר ATFL ו־CFL), לבין חוסר יציבות תפקודית, הקשורה לפגיעה בפרופריוספציה ובשליטה הנוירומסקולרית.

הבעיה אינה מוגבלת לרצועות בלבד, ולעיתים קיימת גם פגיעה נלווית בסחוס, בגידים או במבנים נוספים סביב הקרסול. מצב זה מוביל לשינוי בדפוסי ההליכה ולסיכון מוגבר לפציעות חוזרות.

קלינית, המטופלים מתארים תחושת “בריחה” של הקרסול, חוסר ביטחון בדריכה, נקעים חוזרים ולעיתים כאב כרוני ונפיחות.

האבחנה מבוססת על בדיקה קלינית הכוללת מבחני יציבות (anterior drawer, talar tilt), הערכת תפקוד והליכה, ולעיתים הדמיה להערכת פגיעות נלוות.

הטיפול הראשוני הוא שמרני וכולל פיזיותרפיה ממוקדת, חיזוק שרירים ואימון פרופריוספציה. כאשר קיימת פגיעה מבנית משמעותית או כישלון טיפול שמרני, ניתן לבצע שחזור רצועות אנטומי, במטרה לשחזר יציבות ולמנוע פציעות חוזרות

דלקת גיד אכילס היא למעשה תהליך ניווני כרוני (Achilles tendinopathy) הנגרם מעומס יתר חוזר. קיימת הבחנה בין דלקת אינסרציונית באזור חיבור הגיד לעצם העקב, לבין דלקת לא־אינסֶרציונית הממוקמת במרכז הגיד.

הפתופיזיולוגיה כוללת שינויים ניווניים ברקמת הגיד, עם ירידה באיכות הקולגן ופגיעה ביכולת הריפוי. מדובר בתהליך שאינו דלקתי קלאסי אלא ניווני.

קלינית, המטופלים מתארים כאב אחורי בעקב, נוקשות בעיקר בשעות הבוקר, רגישות מקומית ולעיתים עיבוי של הגיד. הכאב מופיע לרוב בתחילת פעילות, משתפר ולאחר מכן מחמיר.

האבחנה היא בעיקר קלינית, ולעיתים נעזרים בהדמיה.

הטיפול כולל התאמת עומסים, פיזיותרפיה עם דגש על תרגילי eccentric loading, התאמת הנעלה ולעיתים שימוש באמצעים ביולוגיים. טיפול ניתוחי נשקל במקרים כרוניים עמידים.

דורבן הוא מצב שכיח הנובע מעומס יתר על הפלנטר פאסיה, הרצועה התומכת בקשת כף הרגל. למרות השם, מקור הכאב אינו בזיז גרמי אלא בתהליך ניווני של הרצועה.

• הכאב אופייני במיוחד בצעדים הראשונים לאחר מנוחה, בעיקר בבוקר, ולעיתים מחמיר לאחר פעילות ממושכת.
• גורמי הסיכון כוללים עומס יתר, מבנה כף רגל לא תקין, השמנה והנעלה לא מתאימה.
• הטיפול כולל מתיחות, מדרסים, פיזיותרפיה, התאמת עומסים ולעיתים הזרקות. ניתוח נשקל רק במקרים עמידים במיוחד

פגיעה אוסטאוכונדרלית היא נזק לסחוס ולעצם במפרק הקרסול, לרוב בעקבות טראומה כגון נקע משמעותי. הפגיעה עלולה להוביל לשינוי במשטח המפרקי ולפגיעה בתפקוד התקין של המפרק.

קלינית, המטופלים מתארים כאב עמוק, נפיחות ולעיתים תחושת locking או catching. האבחנה משלבת בדיקה קלינית והדמיה מתקדמת להערכת עומק וגודל הנגע.

הטיפול תלוי בגודל ובמאפייני הנגע וכולל טיפול שמרני או ניתוחי כגון microfracture או AMIC, במטרה לשחזר את המשטח המפרקי.

החלפת קרסול היא ניתוח מתקדם המיועד לטיפול בשחיקה מתקדמת של מפרק הקרסול, במטרה להפחית כאב, לשפר תפקוד ולשמר תנועה. בניגוד לקיבוע מפרק, ניתוח זה מאפשר שמירה על תנועה פיזיולוגית יותר והפחתת עומסים על מפרקים סמוכים.

המצבים המובילים לניתוח כוללים שחיקה לאחר טראומה, שברים תוך־מפרקיים ומחלות דלקתיות. המטופלים סובלים מכאב כרוני, נוקשות והגבלה בתנועה.

האבחנה מבוססת על בדיקה קלינית והדמיה להערכת מידת השחיקה וציר הקרסול.

שילוב PSI מאפשר תכנון מותאם אישית של הניתוח, יצירת מדריכים ניתוחיים מדויקים ושיפור הדיוק בשחזור הציר ומיקום השתל, במיוחד במקרים מורכבים.

הניתוח כולל הסרת הסחוס הפגוע והשתלת מפרק מלאכותי, ולעיתים תיקון עיוותים נלווים