תסמונת השלפוחית הרגיזה

כ-25% מהנשים והגברים מעל לגיל 18 סובלים משלפוחית רגיזה בדרגות חומרה שונות (שכיחות דומה בין גברים ונשים), שכיחות התסמונת עולה עם הגיל. לתסמונת השלפוחית הרגיזה השפעה שלילית על איכות החיים (פגיעה בדימוי העצמי וביציבות הרגשית-נפשית, אובדן ימי עבודה, הפרעות בתפקוד המיני). לכן, חשוב לפנות לייעוץ ולטיפול ובהחלט ניתן יהיה לשפר משמעותית את איכות החיים.

תסמינים

תסמונת השלפוחית הרגיזה מאופיינת על ידי הפרעות בהטלת שתן הכוללות: דחיפות למתן שתן (קושי להתאפק עם או ללא דליפת שתן), תדירות גבוהה למתן השתן (מעל 8 פעמים במהלך היום) ונוקטוריה - יקיצה לילית לצורך מתן שתן-  מעל פעם אחת.

את תסמונת השלפוחית הרגיזה ניתן לחלק לשני סוגים:

• שלפוחית רגיזה שאינה משנית לבעיה רפואית - סיבתה הופעתה אינה ידועה והיא קרויה גם שלפוחית רגיזה "אידיופתית"
• שלפוחית רגיזה משנית למחלות מערכת העצבים (קרויה שלפוחית "נוירוגנית") כגון: פרקינסון, פגיעות עמוד שדרה, טרשת נפוצה, אירוע מוחי ועוד.

חשוב לזכור כי קיימים מצבים אחרים היכולים להתבטא בתסמינים דומים כגון: אבנים בדרכי השתן, זיהום בדרכי השתן, גידול בשלפוחית ועוד. כמו-כן, שתייה מרובה של משקאות משתנים (מכילים  קפאין או אלכוהול) ו/או שתייה בכמות גדולה לפני השינה עלולים להוביל לחלק מתסמיני השלפוחית הרגיזה. הקפדה על הרגלי שתייה תוביל להקלה בחומרת התסמינים.

לכן, האבחנה של תסמונת השלפוחית הרגיזה תעשה לאחר הערכה קלינית של אורולוג מומחה, הכוללת סדרת בדיקות פשוטות לשלילת גורמים אחרים אפשריים לתסמינים ולשם המלצה על הטיפול המתאים ביותר עבור כל מטופל/ת.

דרכי הטיפול

מחקרים מוכיחים שלמרות הפגיעה באיכות החיים, בשל בושה / אי נעימות לשוחח על הנושא, חלק בלתי מבוטל מהמטופלים אינם פונים לייעוץ ולכן נשארים ללא טיפול. רבים גם טועים לחשוב שהפרעות בהטלת שתן הן חלק מ"תהליך ההזדקנות הטבעי", ולכן סבורים ש"אין פתרון", וחבל! קיים מגוון רחב של אפשרויות לטיפול בשלפוחית רגיזה. לרוב, הטיפול יהיה הדרגתי ויותאם לחומרת התסמינים.

לדוגמה, מטופלים עם תסמינים בדרגה קלה יוכלו ליהנות מהקלה משמעותית בתסמינים לאחר ביצוע שינויים פשוטים באורחות החיים, כגון: הפחתה בשתיית משקאות משתנים, צמצום אכילה ושתייה לפני השינה ושילוב עם פיזיותרפיה של רצפת האגן במידת הצורך. בנוסף, ניתן לבצע "אימון שלפוחית" – ניסיון התאפקות בעת תחושת רצון להטלת שתן (עד כמה שניתן).

במטופלים עם תסמינים בדרגה בינונית ההמלצה היא להתחיל טיפול תרופתי (יחידני או משולב):

• תרופות "אנטיכולינרגיות" - המנגנון הינו עיכוב התכווצויות בלתי רצוניות של שריר השלפוחית, מה שיוביל להגדלת מרווח הזמן בין הטלות השתן, הקלה בדחיפות למתן שתן ואירועי דליפת השתן, הפחתת אירועי ההשתנה הלילית. נדגיש כי תופעות לוואי של טיפול תרופתי זה (יובש בפה, נטייה לעצירות, טשטוש ראייה) עשוי להוביל להפסקת הטיפול בשכיחות גבוהה יחסית.
• תרופה אגוניסטית לרצפטור בטא-3 (בטמיגה) - פועלת במנגנון פיזיולוגי שונה אך מובילה לתוצאה קלינית דומה, וביעילות טובה. תרופה זו אינה גורמת לתופעות לוואי משמעותיות למעט עלייה אפשרית בלחץ-דם / דופק במטופלים שאינם מאוזנים תרופתית.
• ניתן ליטול את התרופות הנ"ל כטיפול בודד (קבוצה אחת בלבד) או יחדיו כטיפול משולב להגברת היעילות.

כאשר התסמינים הם בדרגת חומרה גבוהה ו/או לא מגיבים לטיפולים שהוזכרו לעיל', או כאשר קיימת הפרעה משולבת, נהוג לבצע בדיקה אבחנתית של מערכת השתן הקרויה אורודינמיקה. זוהי בדיקה פולשנית שמטרתה להעריך את הליקויים בתפקוד של מערכת השתן התחתונה. בהתבסס על הממצאים בבדיקה, יוחלט האם להתקדם לטיפולים זעיר פולשניים:

• הזרקת בוטולינום טוקסין A (בוטוקס) לשריר השלפוחית תחת טשטוש / הרדמה מקומית. זוהי פעולה קצרה המבוצעת בחדר ניתוח או במסגרת מרפאתית, בסיומה המטופל/ת משתחרר/ת לביתה/ו. החומר המוחדר לתוך שריר השלפוחית מוביל לעיכוב ההתכווצויות הבלתי רצוניות של שריר השלפוחית ובכך מוביל להקלה משמעותית בתסמיני השלפוחית הרגיזה.
• נוירומודולוציה - גירוי עצבי של שריר הטיביה (ברגל) - פעולה המבוצעת במרפאה וכוללת סדרת טיפולים מובנית ומותאמת אישית.
• נוירומודלוציה – גירוי עצבי בעמוד השדרה - פעולה המבוצעת בחדר ניתוח הכוללת החדרה אלקטרודה גבית.

*במקרים נדירים בהם אין כלל תגובה למגוון הטיפולים שתוארו ו/או יש פגיעה במערכת השתן העליונה (כליות) בשל ההפרעות בתפקוד שלפוחית השתן, הפתרון הוא ניתוח בטני להטיית שתן / הגדלת שלפוחית ע"י מקטע מעי ("אוגמנטציה").

לסיכום, לא מומלץ להתפשר על איכות החיים בכל מה שקשור להפרעות במתן שתן – יש הרבה מה לעשות! 

האבחון והטיפול בשלפוחית רגיזה מתבצעים במסגרת היחידה לאורוגינקולוגיה ורצפת אגן במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב), המתמחה באבחון, טיפול ומעקב רפואי בתחום זה.