טרשת נפוצה

המחלה פוגעת בדרך כלל באנשים בשנות ה-20-40 לחייהם, אך עלולה להופיע גם בגיל צעיר, או מבוגר יותר. שכיחות המחלה גבוהה פי 2 בקרב נשים.

מהלך המחלה קשה לחיזוי ובדרך כלל מתבטא בקרב 85% מהחולים בהתקפים שלאחריהם הפוגות. סימני המחלה שונים מאדם לאדם ולעיתים גם משתנים אצל אותו אדם. בקרב חלק מהחולים המחלה תתבטא בהמשך בסימנים קבועים ומתקדמים ובחלק קטן מהחולים תופיע המחלה כבר מהשלב ההתחלתי עם תסמינים מתקדמים (15% מהחולים). יתכן שהמחלה תלווה בתסמינים קלים מאוד אם בכלל, אשר אינם גורמים לשינוי באורח החיים ובתפקוד היומיומי של החולה, אולם אצל חלק ניכר מהחולים המחלה עלולה לגרום לפגיעה תפקודית.

המחלה מתבטאת לעיתים בתחושת של הרדמות ונימול של הגפיים או הגוף, טשטוש או כפל ראיה והפרעות בדיבור. בחלק מהמקרים תיתכן חולשת גפיים, הפרעה בקואורדינציה של הגפים, אי יציבות בהליכה, הפרעה בשליטה על הסוגרים – בעיקר של השתן, ופגיעה בתפקוד המיני. תופעה לא נדירה המתלווה למחלה הינה עייפות מוגברת, וכן לפעמים ישנה השפעה על הזיכרון ומצב הרוח במידה מתונה.

מכיוון שטרשת נפוצה משפיעה על אנשים באופנים כל כך שונים זה מזה, קשה להכליל לגבי מידת הפגיעה בתפקוד – אם בכלל. מנתונים סטטיסטיים עולה כי שני שליש מקרב החולים בטרשת נפוצה הינם ניידים לאורך כל תקופת חייהם.

לאבחון המחלה יש צורך ב:

• נתונים קליניים, המבוססים על תלונות החולה וממצאי בדיקתו.

• צילומי M.R.I של המוח וחוט השדרה.

• לעיתים יש צורך בבדיקת נוזל השדרה.
  
  

על שלושה תנאים קליניים להתקיים, בכדי שתינתן אבחנה מוחלטת של טרשת נפוצה:

• חייבת להימצא עדות למעורבות המחלה ביותר ממקום אחד של מערכת העצבים המרכזית.
• חייבת להיות עדות לפעילות המחלה בזמנים שונים עם הפסקה ביניהם או עדות להחמרת המחלה לאורך זמן. דרישה זו אינה בהכרח מצריכה עיכוב באבחון ולעיתים בדיקת MRI מוח וחוט שדרה או ניקור מתני בסמוך לביטוי הראשוני של המחלה מראים ממצאים שנחשבים כממלאים קריטריון זה של עדות לפעילות המחלה בזמנים שונים. 
• יש לשלול שאין מדובר במחלה אחרת שיכולה לעמוד בקריטריונים אלו

חלק ניכר החולים בטרשת נפוצה, מדווחים על ליקוי בתפקוד המיני. ליקוי תפקודי נפוץ זה, שחיוניותו חשובה לנו מאוד, מאלץ חולים להתמודד איתו, מבלי שיבוא לידי ביטוי ועזרה, זאת בעיקר עקב חוסר ידע, בושה ומבוכה - הן בקרב הרופאים והן בקרב החולים המטופלים.

ליקויים בתפקוד המיני של הגבר עלולים לכלול:

• קשיים בזיקפה - תהליך הזיקפה הינו תולדה של גירויי, כתוצאה  ממגע, ריח מראה או שמיעה המעורר את מערכת העצבים שכתוצאה מפעולתה נוצרת זרימת דם מוגברת לאיבר המין הגורמת להתקשותו וגדילתו. פגיעה במנגנונים אלו במחלה מביאה לליקוי של חוסר יכולת להגיע לזיקפה ולשמרה לאורך זמן המספיק לקיום מגע מיני מספק. ישנם מגוון רחב של טיפולים הנותנים מענה של כמעט מלא להפרעות בזיקפה. בשנים האחרונות נכנסו טיפולים תרופתיים בכדורים כמו- Viagra Cialis Levitra התרופות מכילות חומר שמעכב את האנזים פוספו-די אסטרז-5 (PDE- 5) וכתוצאה מכך נוצרת הרפיה בשריר החלק בגופים המחילתיים באיבר המין ויצירת זיקפה. אופן לקיחת התרופה מהווה יתרון משמעותי לסוג טיפול זה כאשר בדרך כלל השפעתה ניכרת לאחר כחצי שעה מנטילתה ביעילות של עד 85% בחולי טרשת נפוצה. תופעות לוואי אפשריות הינן בדרך כלל קלות וכוללות: כאבי ראש,הסמקה ותחושת חום בפנים, הפרעות בעיכול, שלשול, הפרעה בראיה, כאבי שרירים וכאבי גב. יש לזכור כי קיימת הגבלה לחולים הנוטלים תרופות נוספות המכילות ניטרטים, מחשש של ירידה מסוכנת בלחץ הדם.
  בנוסף קיימים טיפולים נוספים כמו: מכשיר ואקום-Vacuum Constriction Device – שבנוי מגליל המולבש על איבר המין ובתוכו נוצר ואקום הגורם לזיקפה או טיפול בזריקות אל תוך הגופים החלולים של איבר המין על מנת ליצור זיקפה. הטיפול פותח בעשרים השנה האחרונות וכולל הזרקה של שלושה חומרים אשר גורמים להרפיית השריר בגוף המחילתי.הרפיה זו והרחבת כלי הדם גורמת לזיקפה. שלושת המרכיבים בזריקה (TRIMIX ) הם פרוסטגלנדין E1, פמטולאמין (Phentolamine) ופפורין (Papaverine). השתלת תותב- הינו בדרך כלל הקו האחרון של טיפול בליקוי בזיקפה לאחר שמוצו כל הטיפולים האחרים ללא מענה הולם. כיום אחוז קטן מאוד של הלוקים בזיקפה מופנה לניתוח זה של החדרת תותב לתוך איבר המין.
• בעיות נוספות אפשריות הינן שפיכה מוקדמת או מאוחרת וחוסר אורגזמה, שניתנות לטיפול במסגרת מרפאה סקסולוגית.

ליקויים בתפקוד מיני אצל האישה עלולים לכלול:

ליקוי באורגזמה - האורגזמה הנשית הינה למעשה רפלקס, אשר ממוקם בחלקו התחתון של חוט השדרה. מבחינה ביולוגית, זהו השלב הקצר ביותר במעגל התגובה המיני אצל האישה, שנמשך מספר שניות שבמהלכן יש בין 3-15 התכווצויות שריריות היוצרות תחושות גופניות עזות ולאחריהן הרפיה. אי הגעה באופן קבוע, או מצב חוזר ונשנה של עיכוב ביכולת האורגיסטית, יוגדרו כליקוי באורגזמה. הפרעה זו יכולה להיגרם מבעיות כמו הפרעה בתחושה איבר המין, כאבים ואי נוחות עקב נוקשות וחולשת שרירים.
בנוסף לכך, ההימנעות של בני הזוג מלהיות מעורבים בהתנהגות מינית משוחררת ומתקשורת החולקת את הצרכים המיניים, וכן הבושה והחשש מדחייה או מכישלון ואי עמידה בציפיות בן זוג, מביאים לגירוי מיני שאינו מספיק ולהגעה לאורגזמה. המטרה בטיפול בבעיית אורגזמה היא הורדת שליטת היתר על רפלקס האורגזמה, תוך שימוש בטכניקות הרפיה, מיקוד האישה בתחושותיה וחוויותיה המינייות, ובנוסף עזרה למרכיבים הרגשיים שתורמים להתהוות הבעיה. 

 יש מקום לציין כי טיפולים בתסמינים של מחלת הטרשת הנפוצה, כמו נוקשות שרירים או דחיפות במתן שתן ועוד, עלולים לגרום לתופעות לוואי שמקשות על התפקוד המיני אצל גברים ונשים. במצבים אלה, ניתן לתזמן את מועד נטילת התרופות כדי להפחית את השפעתם על התפקוד המיני. בזוגות החיים "בצל " הטרשת הנפוצה, ירידה וחוסר חשק, הינם התופעה הבולטת המכה בבני הזוג. השינויים בתפקוד הגופני ובדפוסי המין מעמידים את המיניות והאינטימיות במבחן קשה.

מבחינה אישית, הדימוי הנשי והדימוי הגברי עוברים זעזוע קשה ונפגעים. אנשים שהיו מיניים ובעלי חשק מיני, מרגישים ירידה בחשק ובתשוקה המינית, כל זאת עקב פגיעה במהלך התקין והשגרתי בחיים ותחושת איבוד השליטה בהם. האדם החולה, חושש שלא יוכל להנות ממיניות ומחושניות עקב הטרשת, ופוחד שלא יוכל לספק את צרכיו האינטימיים והמיניים של בן/ת הזוג. בני הזוג עלולים לחוות ייאוש וכישלון אישי המלווים בחרדה לגבי מהלך המחלה והתפתחותה.

• תרופות המונעות ומעקבות את המחלה - כיום מוכרות ומאושרות לטיפול מספר הולך וגובר של  תרופות הניתנות באמצעות זריקות , עירוי לווריד או בכדורים שעשויות לצמצם את תדירות ההתקפים ולעכב את התקדמות המחלה ולעיתים אף לעצור את ביטויה לחלוטין. בשנים האחרונות ישנה האצה של פתוחים תרופתיות נגד טרשת נפוצה ועמה גדילה בכמות התכשירים שמאושרים לטיפול במחלה ושנכנסו לסל הבריאות. 
• סטרואידים - טיפול בעת התקף חדש – הטיפול המקובל במקרה זה הינו הזלפת סטרואידים דרך הוריד זאת בהתאם להערכה הנוירולוגית. טיפול זה מקצר ומקל על התסמינים המלווים להתקף. הטיפול ניתן במסגרת אשפוז יום או אשפוז מלא במחלקה הנוירולוגית.
• טיפול בתסמינים –  באמצעות תרופות, המקלות על תלונות ותסמינים ספציפיים כגון: נוקשות שרירים, כאבים, הפרעות במתן שתן, עייפות, שינויים במצב הרוח והפרעה בתפקוד המיני , קשיי הליכה, שינוי בביטוי של מצב הרוח.
• פיזיותרפיה ופעילות גופנית - התאמת תוכנית טיפול פיזיותרפית ופעילות גופנית מסייעות לשיפור השליטה בשרירים, שנחלשו בעת התקף.  ניתן להתעניין במרפאה להתאמת תוכנית טיפול עם דגשים ספציפים למצבך, כמו שימת דגש לשיפור כושר ההליכה, ולצורך בטיפולים ייחודיים ועזרים שישפרו את איכות התפקוד וההליכה.
• ריפוי בעיסוק - משמר תפקודים שנפגעו בעקבות התקף של המחלה ומסייע בהתגברות על מוגבלויות ובכלל זה קשיים קוגניטיביים.
• ייעוץ פסיכולוגי שיקומי – על מנת להקל על ההתמודדות עם המחלה ולסייע בהתמודדות עם מצבי דיכאון או חרדה, הנלווים לעיתים להתמודדות היומיומית עם המחלה.
• טיפולים עתידיים – מאחר והטיפולים הקיימים מתמקדים בהאטת התקדמות המחלה, אך בדרך כלל אינם עוצרים אותה לחלוטין, מתבצע כל העת חיפוש אחר תכשירים חדשים. חלק מהתרופות, הנחקרות כיום אותרו כבעלות פוטנציאל מבטיח לטיפול במחלה. מדובר בתכשירים המעקבים את יצירת מוקדי הדלקת של הטרשת הנפוצה. ונראה כי לא רחוק היום שיהיו גם טיפולים שיעזרו ריפוי המיאלין והרקמה  שנפגעו.