גידולי בלוטות הרוק אבחון וטיפול
מאת: ד"ר משה יהודה, מומחה לכירורגיית אף, אוזן וגרון-ניתוחי ראש צוואר, רופא בכיר, מנהל השירות לכירורגיית ראש וצוואר
בלוטות הרוק ותפקידן
בלוטות הרוק משמשות לייצור הרוק, המשמש אותנו לצורך אכילה, דיבור ואף נשימה. באופן קבוע ישנה הפרשת רוק, המלחלח את הציפוי הפנימי של חללי מערכת הנשימה העליונה – בעיקר כמובן את חלל הפה, אך גם את האף, את הלוע – שהוא איזור העמוק יותר מחלל הפה.
ישנם שני סוגים של בלוטות רוק: הבלוטות הגדולות (Major salivary glands), שבהן מספר רב של "מפעלי ייצור" נמצאות יחד בתוך "שק" ומפרישות את הרוק לתוך צנרת מאספת, שבסופה צינור יחיד ממנו מופרשות כמויות גדולות של רוק. בנוסף, בציפוי הפנימי שנקרא רירית – של כל מערכת הנשימה, מפוזרים "מפעלי" ייצור רוק, הנקראים בלוטות הרוק הקטנות (למעשה הם מיקרוסקופיים minor salivary gland) .
הגירוי לפעולת הבלוטות, ייצור הרוק או הפסקת ייצורו, מגיע מהמוח. כולנו מכירים את התחושה של רטיבות הפה כאשר אנו הולכים עם הצלחת לכוון מזנון האוכל בציפייה להתחלת אכילה בקרוב.
ישנן 3 בלוטות רוק גדולות בכל צד של הפנים:
- הבלוטה הגדולה ביותר היא בלוטות בת האוזן – הפרוטיד, ממוקמת מתחת לעור הלחי קדמית לאפרכסת. את הרוק ממנה מאסף צינור הנפתח בחלק הפנימי של הקיר הצדדי של חלל הפה.
- הבלוטה השניה בגודלה היא בלוטת הרוק התת-לסתית, שנמצאת קדמית ועמוק לזוית הלסת התחתונה, וההפרשה ממנה נאספת לצינור הנפתח מספר סנטימטר קדמית לה, מייד אחורית לשיניים החותכות הקדמיות, כלומר בחלק הקדמי של רצפת הפה, אותו אזור מתחת לקדמת הלשון.
- הבלוטה הקטנה יותר הינה התת-לשונית, שנמצאת קדמית יותר לאורך צינור הפרשת הרוק של הבלוטה התת לסתית, ומפרישה את הרוק לתוך אותו צינור.
הפרעות בבלוטת הרוק
שני סוגים עיקריים של הפרעות מתרחשות בבלוטות הרוק – מצבים דלקתיים, או צמיחת גידולים.
מרקמת בלוטות הרוק מכל סוג יכולים להיווצר גידולים שפירים וגידולים ממאירים. במקרים נדירים, יכולה בלוטת הרוק לקלוט אל תוכה גרורה של גידול מאתר אחר בגוף.
גידולים של בלוטות הרוק הינם נדירים. לרוב הגילוי הוא בעקבות הופעת גוש, כאשר מרבית הגידולים המופיעים בבלוטת הרוק הינם גידולים שפירים. הם גדלים, לעיתים למימדים גדולים מאוד, אך לא יגרמו לקיצור חיים של החולה.
גידולים ממאירים מאופיינים בכך שהם יכולים לגדול באופן חודרני, להתפשט לרקמות בסביבתם ולהרוס אותם או את פעולתם. בנוסף, הם יכולים לשלוח גרורות למקומות מרוחקים בגוף. ללא טיפול, גידולים ממאירים עלולים לגרום למות החולה בטרם עת. מגוון הגידולים השונים בבלוטות הרוק הוא גדול, כאשר יש שכיחים יותר ופחות, ויש המתנהגים באופן אינדולנטי (גידולים איטיים , מגיבים לטיפולים) ויש אגרסיביים יותר. האבחנה ההיסטולוגית המדויקת קריטית לידיעת הפרוגנוזה.
רוב הגידולים בבלוטות הרוק הנם שפירים, ומתגלים כגוש הגדל לאט. גם גידולים ממאירים לרוב מופעים בצורה כזו, אך הגדלה מהירה של הגוש, כאב, או הופעת שיתוק עצב הפנים, הופעת גושים נוספים בצוואר – כל אלו הינם סימנים המעלים את החשד לממאירות. בנוסף, לגידול השפיר השכיח ביותר – האדנומה הפלאומורפית – ישנה תכונה בעיתית. בנוסף לכך שהוא הולך וגדל, ויכול להגיע למימדי ענק, ישנה התמרה לגידול ממאיר אגריסיבי ביותר, המתרחשת בכ 10%-15% מהחולים, ומעבר מגידול שפיר לגידול שהטיפול בו הופך להיות מסובך, והרבה פחות מוצלח.
הטיפול בגידולים
הטיפול בגידולים מתחלק ל-3 סוגים: כריתה והסרת הגידול בידי המנתח, הקרנה, או טיפול כימותרפי. עיקר הטיפול נשען על הסרה כירורגית. בדיקות הדמייה המגלות לנו גידולים קטנים מאוד והשאלה מתי ניתן לא לנתח אלא לעקוב בלבד אינה פשוטה. בניגוד לצוואר – ל-US אין יכולת להבחין בין היות הגידול שפיר או ממאיר. גם ל-MRI ו-CT אין יכולת טובה בכך. מקובל כיום תמיד לבצע ניקור של הגוש , אך גם ניקור זה אינו בדרגת דיוק אופטימלית, ולרוב בכל זאת יש צורך בניתוח.
לאחר הניתוח, משהגוש נשלח לבדיקה פתולוגית, מתקבלת תשובה עם אבחנה מדויקת של מהות הגוש. בהינתן התשובה הפתולוגית ישנם מרכיבם רבים הקובעים את המשך הטיפול, בהם מידת האלימות של הגידול, גודלו, מעורבות רקמות נוספות בסביבתו הקרובה והרחוקה.
בלוטת הרוק התת לסתית והתת לשונית יכולות לייצר גידולים ממאירים ושפירים. במידה וקיים גוש גידולי בהן, כמחצית מהם יהיו ממאירים ווכמחצית שפירים. שוב מגוון הגידולים היכולים לצמוח בהן גדול מאוד, ושוב כאשר ישנו גוש בהן, לרוב לאחר ברור הכולל הדמיה וביופסיה במחט , מומלץ לעבור כריתה של הבלוטה. גם כאן, המשך טיפול תלוי במספר גורמים, העיקרי בהם הוא האבחנה הפתולוגית הסופית.
בלוטות רוק קטנות, המפוזרות ברחבי ריריות האף, חלל הפה, הלוע ,הגרון ואף קנה הנשימה – באופן נדיר יכולות גם להצמיח גידול, לרוב אלו גידולים ממאירים. גם במקרים אלו לאחר ברור, הטיפול כאמור יהיה כריתה בניתוח.