כתבה: פרופ' עירית אביבי, מנהלת המערך ההמטולוגי
מערכת החיסון מגיבה לעיתים נגד תאי הגידול הסרטני אך לרוב התגובה חלשה מכדי להביא לנסיגתו של התהליך הסרטני המתפתח. מאחר שתאי הגידול מקורם בגופו של המטופל עצמו, הם מבטאים מגוון נרחב של חלבונים המזוהים ע"י מערכת החיסון כעצמיים, דבר המונע תגובה חיסונית משמעותית כנגד הגידול . יתרה מזאת, תאים אחרים אשר תפקידם 'לסמן' לתאי מערכת החיסון את תאי הגידול, נפגעים ע"י התאים הסרטניים ואינם יכולים למלא את תפקידם.
בנוסף למנגנונים אלו, תאי הגידול מבטאים חלקיקים נוספים על פני שטח התא, הנקשרים לתאי ה-T של מערכת החיסון (שתפקידם לתקוף את תאי הגידול) וגורמים "להירדמותם". יתרה מכך, סביבת הגידול נשלטת לעיתים קרובות ע"י "תאיים חיסוניים מדכאים", שתפקידם במצב בריא הוא לווסת את פעילות התאים התוקפים למניעת התפתחות תגובות אוטואימוניות, אך בהימצאם בסביבת גידול, הם פוגעים ביכולת של התאים התוקפים להשמיד את תאי הגידול.
המנגנונים הנ"ל תורמים לדיכוי הפעילות החיסונית העצמית כנגד הגידול ותורמים לשגשוגו.
כיצד ניתן לעורר את מערכת החיסון כנגד הגידול הממאיר?
כאמור, הסרטן חומק ממערכת החיסון בהציגו מגוון חלבונים עצמיים המזוהים ע"י מערכת החיסון כמוכרים ומונע תגובה יעילה של מערכת החיסון כנגדו. בחלק ניכר מהגידולים, תאי הגידול מבטאים חלבון הקרוי PDL1 הנקשר לקולטן על פני תאי ה-T ( PD1), מה שמוביל לכך שתאי ה- T (שתפקידם לתקוף את תאי הגידול) אינם מופעלים נגד תאי הגידול. ניתוק הקשר הנ"ל מביא להתעוררות תאי ה -T נגד תאי הגידול.
בלימפומת הודג'קין, למשל, אחוז נמוך בלבד מהתאים בקשרית הלימפה המוגדלת הם תאים ממאירים והם מוקפים בתאים מרובים של מערכת החיסון, אלא שתאים אלו אינם יעילים ואינם מצליחים לפעול כנגד תאי ההודג'קין ולהשמידם. אחד השינויים הגנטיים שתאי ההודג'קין עוברים במהלך הפיכתם מתאים לימפתיים בריאים לחולים, מביא לעליה בביטוי החלבון 1 PDL על פני תאי ההודג'קין, תרופה שנקשרת בעצמה לחלבון ה-PD1 על פני תאי מערכת החיסון , מביאה להתעוררות מחודשת של התגובה חיסונית כנגד תאי המחלה.
לטיפול זה יש ככל הנראה יעילות ניכרת בחולים במחלת הודג'קין, בפרט בעת הישנות, ובחלק מחולי לימפומה שאינה הודג'קין ומספר ממאירויות דם נוספות. טיפול זה הודגם כמביא לתגובה משמעותית ב-78%-87% מהמטופלים עם לימפומת הודג'קין שנשנתה על אף קווי טיפול רבים כולל השתלת מח עצם עצמית וטיפולים ביולוגיים חדישים.
מחקר ראשוני מצביע כי טיפול זה עשוי להיות יעיל בחלק מהחולים הסובלים מלימפומה ראשונית של המיצר (Primary Mediashind B Cell Lymphoma) ויתכן שאף בחלק מהמטופלים הסובלים מלימפומות אחרות.
כיום, הטיפול נבדק במסגרת מחקרית בממאירויות המטולוגיות נוספות. הטיפול כרוך על פי רוב בתופעות לוואי מועטות , אך יכול לגרום לעיתים להפעלה יתרה של מערכת החיסון גם כנגד רקמות בריאות , החולפות על פי רוב במהירות בעקבות מתן טיפול מתאים .
גישה חדשנית נוספת לגיוס מערכת החיסון, הנשענת על מחקריו של פרופ זליג אשחר, אימונולוג בכיר ממכון וייצמן האחראי כעת על מרכז המחקר האימונותרפי בבית החולים איכילוב, מאפשרת עירוי של " תאי חיסון " של המטופל עצמו, לאחר שעברו תהליך של הנדסה גנטית. תהליך זה, בו מוחדר לתא צופן גנטי חדש ,מביא ליצירת חלבון ייחודי על פני תאי ה- T התוקפים , המאפשר קישור סלקטיבי של התאים התוקפים לתאים הממאירים, ולהפעלתם ל "פעילות הרג" של תאי הגידול.
טיפול זה מוצע כיום במרכזים מחקריים בודדים בעולם ומשמש לטיפול בחולים שמחלתם נשנתה על אף טיפולים כימותרפים וביולוגים שונים שניתנו. הטיפול הנ"ל מביא לתגובות טובות בחלק ניכר מהמטופלים והתקווה היא כי לפחות בחלק מהמקרים יביא ליצירת זיכרון חיסוני בגופו של המטופל, כך שמערכת החיסון תתחיל שוב לפעול במידה ותאי גידול ש"חמקו" יתעוררו מחדש.
אין ספק, כי לאימונותרפיה יש כיום תפקיד משמעותי בטיפול בחלק ניכר מממאירויות הדם ואנו מצפים כי המחקרים הרבים בתחום יובילו להצלחות טיפוליות במגוון רב של ממאירויות נוספות.
