השתלות כליה - מרפאה

השתלת כליה נדרשת כאשר הכליות מאבדות את היכולת לסנן פסולת ונוזלים מהדם בצורה תקינה – מצב שנקרא אי ספיקת כליות סופנית או מחלה כלייתית סופנית (End-Stage Renal Disease – ESRD). זהו שלב שבו תפקוד הכליה יורד אל מתחת ל-10-15% מהתפקוד התקין, ואדם אינו יכול לשרוד בלעדי טיפול חלופי – דיאליזה או השתלה.
השתלת כליה מוצלחת מקנה תוחלת חיים ארוכה יותר ואיכות חיים טובה יותר (המושתל משתחרר מהתלות בדיאליזה) ועל כן זו האפשרות המועדפת לרוב החולים.
השתלת כליה הינה תהליך מורכב, הכרוך בניתוח וצורך בנטילת תרופות נוגדות דחיה, הגורמות להחלשת מערכת החיסון באופן כרוני. המצב של הדיכוי החיסוני כרוך בסיכון למחלות זיהומיות ולסרטן וכן בסיכון גבוה לסוכרת ולמחלות קרדיווסקולאריות. אין הגבלת גיל להשתלת כליה, אך חשוב מאוד להעריך את הרקע הרפואי והמצב הגופני של המטופל על מנת לקבוע אם יוכל לעבור השתלת כליה, והאם ישנן בעיות רפואיות או אחרות שיש לשפר על מנת לאפשר את ההשתלה בצורה הבטוחה ביותר עבורו.

בדיקת הלב, הריאות וכלי הדם, בדיקות סקר לממאירות בהתאם לגיל ומחלות הרקע (כמו קולונוסקופיה, ממוגרפיה, בדיקה גניקולוגית), בדיקת מחוללים זיהומיים ובדיקות נוספות בהתאם לרקע הרפואי של המועמד. 

תרומת כליה יכולה להתקבל מתורם חי או תורם שנפטר. תרומת כליה מתורם חי עדיפה מכיוון שמקנה תוחלת חיים ארוכה יותר וזמן תפקוד ממוצע ארוך יותר של שתל הכליה, וכן ניתן לבצע אותה עוד לפני שמתחילים את טיפולי הדיאליזה.

• תרומה מתורם חי - קרוב משפחה מדרגה ראשונה, או תורם אלטרואיסטי שאושר על ידיי ועדה ארצית להשתלות מן החי.
  ההשתלה מן החי הינה השתלה של כליה  הנתרמת ע"י קרוב משפחה מדרגה ראשונה או ע"י תורם אלטרואיסטי שנמצא מתאים מבחינת הרקמות וסוג הדם. לאדם בריא יש אפשרות לתרום כליה לחולה הנזקק להשתלה, מבלי שיינזק כתוצאה מכך. היתרון המובהק בהשתלה ממקור חי הינו התכנון המוקדם של תאריך ההשתלה, דבר המאפשר הכנה מוקדמת ומדוקדקת יותר לקראת ניתוח ההשתלה.
  
  
• תרומה מן המת - מטופל שהחל טיפולי דיאליזה יכול להירשם להשתלת כליה מתורם נפטר. ההקצאה של התרומות נעשית על ידי משרד הבריאות, על פי קריטריונים הכוללים זמן המתנה בדיאליזה, גיל, סוג דם ורמת נוגדנים. זמן ההמתנה הממוצע ברשימת הממתינים להשתלת כליה מתורם מת הוא 5-7 שנים.

החולים המועמדים להשתלה רשומים ברשימת מועמדים ארצית ממוחשבת. חולה שאינו רשום ברשימה הארצית אינו יכול להיות מושתל בהשתלה בישראל.

הקצאת האיברים מתבצעת ע"י המרכז הלאומי להשתלות ונקבעת עפ"י:
1. התאמה בסיווג רקמות.
2. גיל החולה.
3. רמות הנוגדנים בדם (PRA).
4. משך ההמתנה.

מצבים בהם לא ניתן לבצע השתלת כליה כוללים זיהום פעיל, ממאירות פעילה (פרט לגידולי עור שאינם מלנומה), התמכרות ושימוש פעיל בחומרים אסורים, מחלה פסיכיאטרית לא מאוזנת, היענות ירודה לטיפול תרופתי באופן מתמשך וכל מצב רפואי שיכול לצאת מאיזון בעקבות ההשתלה ולסכן בעקבות כך את המטופל. במצב של נזק כלייתי שהינו הפיך המטופל לא יופנה להשתלה, אלא אם התפקוד הכלייתי לא יתאושש לאחר תקופת מעקב מספקת.

בניתוח השתלת כליה מושתלת כליה אחת בלבד. הכליה מושתלת באגן ומתחברת לכלי הדם ולשלפוחית השתן של הנתרם.

בחלק מהמקרים, במיוחד בהשתלה מתורם חי, הכליה תתחיל לעבוד מיד עם חיבורה לנתרם. במקרים אחרים לוקח לכליה המושתלת פרק זמן מסוים עד שתתחיל לעבוד בצורה טובה.

השתלת כליה מוצלחת היא הטיפול הטוב ביותר לחולים באי ספיקת כליות סופנית, ההשתלה תורמת לאיכות חיים טובה ולתוחלת חיים ארוכה יותר, יחסית לטיפולי דיאליזה.

מועמדים לתרומת כליה עוברים בדיקות מקיפות על מנת להעריך את כשירותם לתרומה. ההחלמה מהניתוח אורכת בדרך כלל בסביבות 2-4 שבועות. מחקרים ארוכי טווח מצאו שתרומת כליה היא בטוחה, ללא סיכון מוגבר לתמותה או תחלואה משמעותיים, למעט סיכון מעט גבוה יותר להפרעה בתפקוד הכלייתי במרוצת הזמן בשנים לאחר מכן.

שיעור ההצלחה גבוה יותר, ישנם פחות סיבוכים, זמן ההמתנה קצר יותר, ומתאפשרת השתלה לפני תחילת הטיפולים בדיאליזה, בהשתלה מתורם חי.

ניתן לעשות השתלה בהצלבה או טיפול לסילוק הנוגדנים ובכך מתאפשרת ההשתלה.

אין מגבלת גיל על השתלות, מה שחשוב זה המצב הגופני והמנטלי והיכולת לעמוד בניתוח ההשתלה ובטיפול התרופתי למניעת דחיה.

לאחר ההשתלה יש צורך בטיפול קבוע למניעת דחיה של השתל. טיפול זה הכרחי לתפקוד הכליה המושתלת. המושתלים נמצאים במעקב מסודר וצמוד של צוות מרפאת השתלות, והמינונים מותאמים לכל חולה באופן אישי.