אשפוז או טיפול במסגרת בית חולים, מפגיש את המטופל ואת משפחתו עם מציאות חדשה ובלתי מוכרת, המחייבת הערכות מתאימה.
המחלקה לעבודה סוציאלית בבית החולים, באה לסייע בהתמודדות עם החולי והשלכותיו האפשריות, ברצף הכולל את מהלך האשפוז, לקראת שחרור והחזרה הביתה, וכן במהלך הטיפולים הממושכים במכונים ובמרפאות השונות.
צוות השירות הסוציאלי
השירות כולל צוות גדול של עובדים סוציאליים בעלי ידע בתחומים טיפוליים מגוונים - טיפול בשעת משבר, טיפול משפחתי, ניהול מצבי דחק ועוד.
המטפלים פועלים על-פי סטנדרטים מקצועיים גבוהים ובעלי מומחיות בתחום הבריאות.
בכל מחלקת אשפוז / מכון / מרפאה, העובד הסוציאלי הוא חלק מהצוות הרב מקצועי, וניתן לפנות אליו ישירות או באמצעות הצוות.
במי אנו מטפלים?
- מטופלים המתמודדים עם מחלות קשות, מחלות כרוניות מחלות סופניות או נכויות.
- אוכלוסיות בסיכון - ילדים, קשישים, חסרי ישע, חולים בודדים, ניצולי שואה, מכורים לסמים / אלכוהול, דרי רחוב.
- נשים - בתקופת ההריון והמעבר להורות, בטיפולי פוריות, אובדן הריון, נשים הפונות לועדה להפסקת הריון.
- מטופלים נפגעי טראומה - אלימות במשפחה, תקיפות מיניות, תאונות דרכים, תאונות עבודה, פיגועים ואירועים רבי-נפגעים.
- אוכלוסיות מעוטות זכויות - עובדים זרים, חסרי מעמד תושבות.
- נפגעי נפש - ילדים, מבוגרים וקשישים.
טיפול פרטני, זוגי וייעוץ משפחתי
- הרחבת מיומנויות ההתמודדות האישית, הזוגית והמשפחתית עם השלכות של חולי/ נכות בהיבטים הרגשיים, תפקודיים, התנהגותיים וחברתיים.
- בניית תכנית תמיכה במטפל העיקרי המתמודד עם בן משפחה החולה במחלה ממושכת / כרונית.
- הנגשת מידע לחולה ולמשפחה, על הזכויות והשירותים הניתנים בית החולים ובקהילה ואופן ניצולן.
- הכנה רגשית לטיפולים רפואיים שונים, כגון: בדיקות מורכבות ופולשניות, הכנת ילדים לניתוח.
- ייעוץ בהתארגנות מחודשת של הבית והמשפחה לקראת שחרור החולה מבית החולים, בשילוב הצוות הרב-מקצועי, במטרה לאפשר חזרה לאיכות חיים מיטבית.
- תיאום והפנייה למסגרות המשך טיפול, כמו: מסגרות שיקום, סיעוד, קופות חולים שירותי רווחה, ביטוח לאומי, הוספיס, עמותות מתנדבים ועוד.
התערבות קבוצתית / עבודה קבוצתית
בבית החולים פועלת יחידה להנחיית קבוצות, המשותפת למחלקה לעבודה סוציאלית והסיעוד. זוהי יחידה ייחודית בארץ, שהוקמה על-מנת לתת מענה לצרכים השונים של המטופל ובני משפחתו.ההתערבות הקבוצתית קצרת המועד מהווה משאב לחולה/בן משפחה, לחוות תחושה של שותפות במצוקות המלוות את החולי, לקבל מידע וללמוד דרכי התמודדות חדשות בעקבות הצרכים המשתנים.
הקבוצות מתבססות על מודלים פסיכו-חינוכיים המשלבים מידע, תמיכה רגשית ואימוץ טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות.
אנו מפעילים מגוון של קבוצות:
קבוצות לטווח ארוך - 12-8 מפגשים.
קבוצות ייעוץ והדרכה - 2-1 מפגשים.
קבוצות ”רכבת” - מפגש חד-פעמי שבועי סביב נושא.
דוגמאות לקבוצות התמיכה והמידע המופעלות במסגרת המחלקה לעבודה סוציאלית:
בתחום ילדים ויולדות: קבוצת תמיכה לזוגות ביחידה להפריה חוץ גופית, קבוצת תמיכה לנשים בהריון בסיכון גבוה, קבוצת תמיכה להורי פגים, קבוצה להורי ילדים המאושפזים בטיפול נמרץ, קבוצה לנוער חולי סוכרת נעורים, קבוצות בתחום התפתחות הילד.
בתחומים אחרים: קבוצת הכנה לשחרור חולים לאחר אוטם בשריר הלב, קבוצת תמיכה לבני משפחה של חולי דיאליזה, קבוצת תמיכה לנשים במסגרת מרפאת השד, קבוצת תמיכה ומידע לחולים אונקולוגיים במחלקות האונקולוגיה, ההמטולוגיה, אשפוז יום אונקולוגי, קבוצות תמיכה ומידע לחולים ובני משפחה המתמודדים עם מחלות נוירולוגיות כגון פרקינסון ואלצהיימר, קבוצת הכנה לניתוחים אורתופדיים, קבוצת תמיכה למושתלים ובני משפחותיהם.
כחלק מהתפיסה הטיפולית של ביה"ח, לספק למטופלים טיפול מקיף העונה על מגוון הצרכים, אנו מפעילים, באמצעות יחידת הקבוצות המשותפת לשירות הסוציאלי ולמערך הסיעוד, קבוצות לסיוע ותמיכה למטופלים ולבני משפחותיהם.
הפעילות במסגרת הקבוצה מהווה כלי מסייע עבור המטופל ובני משפחתו, לחוות תחושה של שותפות במצוקות המלוות את החולי, לקבל מידע אודות מחלתו וללמוד דרכי התמודדות חדשות בעקבות הצרכים המשתנים.
הקבוצות מועברות על-ידי אנשי מקצועות הבריאות ממגוון תחומים ומתבססות על מודלים פסיכו-חינוכיים המשלבים מתן מידע, תמיכה רגשית ואימוץ טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות.
הכשרה והוראה
המחלקה לעבודה סוציאלית, לוקחת חלק בהכשרת הצוותים הרב-מקצועיים בבית החולים -הרפואיים, הסיעודיים ומקצועות הבריאות - בנושאים הנוגעים לתחומים רגשיים-חברתיים כמו: אלימות במשפחה, התמודדות עם לידות חריגות, אובדן הריון, ילד בסיכון.
אנו מעורבים בהכשרת דור העתיד של העובדים הסוציאליים, באמצעות הפעלת מרכז הוראה והכשרת סטודנטים לעבודה סוציאלית מאוניברסיטאות שונות ומכללות, כחלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים של מוסדות אלה.
העובדים הסוציאליים משמשים כמרצים ומנחים בתכניות הלימודים, במסגרות אקדמאיות שונות כמו בי"ס לסיעוד ובתחום הרפואה.
פרויקטים מיוחדים
- בית ספר להנחיית קבוצות בתחום הבריאות: יחידת הקבוצות, המשותפת למחלקה לעבודה סוציאלית ולסיעוד, פתחה מודל להנחיית קבוצות קצרות טווח לטובת מטופלים, בני המשפחה וצוותים רב-מקצועיים. המודל נלמד כקורס דו-שנתי במרכז הרפואי ת"א. הלימודים מיועדים למטפלים: עובדים סוציאליים, אחיות, רופאים, פיזיותרפיסטים, דיאטניות ומרפאות בעיסוק. הקורס מוכר לצורך גמול השתלמות. לצורך פרטים והרשמה ניתן לפנות למזכירות השרות הסוציאלי.
- הנגשת ידע ותמיכה לציבור הרחב: השתתפות נציגי המחלקה לעבודה סוציאלית בפורומים וקהילות באינטרנט, העוסקים בהתמודדות עם החולי והשלכותיו.
- מחקר - במחלקה לעבודה סוציאלית פועלת קבוצת מחקר, העוסקת בפיתוח ידע מתקדם בעבודה סוציאלית בתחום הבריאות, תוך שילוב בין הפרקטיקה בבית החולים לתיאוריה והמחקר האקדמאי העדכני.
בשנים האחרונות, פרסמנו מחקרים ומאמרים בספרות המקצועית העולמית בתחומי העבודה הסוציאלית והרפואה. עבודות אלו מוצגות בכנסים מקצועיים בארץ ובעולם.
מרכז נטע
מרכז נט"ע – הוא מרכז אקוטי לטיפול בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, עד שבעה ימים מזמן התקיפה. במרכז מטפל צוות רב מקצועי לסיוע במצבים של תקיפה מינית, המרכז מבטיח הגנה, פרטיות וסודיות.
המרכז פועל בכל שעות היממה, הצוות הרב מקצועי כולל עובד/.ת סוציאלי.ת לליווי ומתן מענה רגשי ותיווך לרשויות במידת הצורך ורופא.ה שהוכשרו לבדיקה רפואית, פורנזית, ומתן טיפול מונע.
ילדים מתחת לגיל 14, יטופלו ע"י רופא ילדים שהוכשר בתחום. הפניה למרכז נט"ע חסויה ואינה כרוכה בהתחייבות כספית.
- פניה למרכז מחייבת את צוות בית החולים לדווח למשטרה, פניה זו אינה מחייבת את הנפגע/ת בהגשת תלונה!
ניתן ליצור קשר בטלפון : 2339*
netta@tlvmc.gov.il - צוות המרכז: ד"ר גילי יובל סרגוסטי, סיון חבר - מנהלת השירות הסוציאלי
ניצולי שואה
העובדות הסוציאליות ממשיכות במלאכת איתור ניצולי שואה בעזרת רשימות ממוחשבות ומעודכנות של ניצולי שואה פוטנציאליים המאושפזים במח' השונות, וזאת לצורך מימוש זכויותיהם. הסיוע העיקרי והייחודי הניתן לניצולי שואה באשפוז הינו סיעוד קצר מועד הניתן ע"י הקרן לרווחת ניצולי שואה. מדובר באפיק סיוע ייחודי של 50 שעות עזרה סיעודית בבית הניצול, לאחר אשפוז בבי"ח, בתנאי שאינו מקבל גמלת סיעוד מב. לאומי, והכנסתו החודשית אינה עולה על 9090 ₪.
בהמשך להחלטה שהתקבלה לא לכלול את ההכנסות מרנטה או מתגמולים בתחשיב הזכאות, יותר ניצולים יכולים ליהנות מסיוע ייחודי זה בעת שיחרורם מבי"ח. מדי שנה מוגשות מאות בקשות לסיעוד קצר מועד ע"י העובדים הסוציאלים במרכז הרפואי ת"א.
במרכז הרפואי ת"א פועל פרויקט מיוחד של השירות הסוציאלי, למען ניצולי שואה מאושפזים. חווית האשפוז בקרב ניצולי שואה, מעצימה עבור רבים מהם את הזיכרונות והתחושות. במטרה להקל על המאושפזים שהם ניצולי שואה, פועלות במרכז הרפואי ת"א שתי עובדות סוציאליות ייעודיות לאוכלוסיה זו.
העובדות הסוציאליות מבקרות מדי יום בין 5 ל-10 ניצולי שואה מאושפזים, עוזרות להם במיצוי זכויותיהם, מקשיבות לסיפורם, מפנות אותם ומקשרות בינם לבין ארגונים ועמותות בקהילה.
המפגשים של העובדות הסוציאליות עם הניצולים הם חד פעמיים, או בני מספר מפגשים - בתלות תלוי בשיתוף הפעולה של הניצול, במשך האשפוז שלו, ובאופי העזרה לה הוא זקוק.
ניתן לפנות לעובדות הסוציאליות המטפלות בנושא, דרך העו"ס / אחות אחראית של המחלקה בה הנכם או קרוביכם מאושפזים.
הפרויקט נעשה בשיתוף עם החברה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה.
סיוע לאזרחים ותיקים מאושפזים
תוכנית "יחידת סגולה" – מוקד זכויות לאזרחים ותיקים: תוכנית שהוקמה ביוזמתו של המשרד לשיווין חברתי ומופעלת במספר בתי חולים בארץ. מטרת התוכנית להעניק מידע וסיוע לאזרחים ותיקים המאושפזים במרכז הרפואי ת"א ובני משפחותיהם בכל הנוגע לזכויותיהם הבריאותיות.
היחידה לסיוע לאזרחים ותיקים מאושפזים, מנוהלת מקצועית על ידי עובדת סוציאלית ומופעלת על ידי מתנדבים שעברו הכשרה ייעודית. היחידה מעניקה לאזרחים הוותיקים הבאים בשערי בית החולים מידע וסיוע בנושאים הבאים:
זכויות בביטוח הלאומי, כגון גמלת סיעוד; זכויות והטבות לניצולי שואה; זכאות להיתר העסקה לעובדים זרים; זכויות במסגרת קופות החולים; מוסדות לטיפול ממושך; מכשירי שיקום וניידות ועוד.
מידע עדכני אודות זכויות אזרחים ותיקים ניתן למצוא בחוברת זכויות שוות זהב, בהוצאת המשרד לשוויון חברתי.
לקבלת מידע וייעוץ ניתן לפנות ל- "יחידת סגולה".
מיקום: בניין אריסון בקומת קרקע ברחבת הפסנתר במרכז שירות במידע למטופל
שעות פעילות היחידה: ימים א'-ה' בין השעות 08:00-18:00. טלפון: 03-6947680.מייל: sgula@tlvmc.gov.il.
המעוניינים להתנדב ליחידה, יכולים לפנות לעו"ס המרכזת היחידה - sgula@tlvmc.gov.il, או לשלומית אלרום אג'מן מאגף משאבי אנוש - shlomite@tlvmc.gov.il, טל' 03-6947529.
ראיון עם מומחה: על פחד וחרדות
אנחנו זזים בתוך העולם הפנימי שלנו בקשת של רגשות. לכל רגש יש התחלה אמצע וסוף. אם אנחנו חושבים על מישהו שנפטר, נניח סבא אהוב. נהיה לזמן מה בפסגה של הרגש ונחוש עצב רב, כמה רגעים אחר-כך הרגש ירד כמו בעקומה יורדת עד שיעבור. כמה זמן נהיה בפסגת הרגש? זה תלוי, יש אנשים עם מערכת עצבים רגישה שיכולים להישאר בפסגה זמן רב כי הם מוצפים בקלות ודעיכת הרגש אצלם איטית יותר ויש אנשים שמוצפים פחות. זה משתנה מאדם לאדם ומאישה לאישה.
לגבי חרדה, אם לא מעצימים אותה באמצעות מחשבות שמלעיטות אותה, הגל יימשך כעשר דקות.
כדאי להפריד בין פחד לבין חרדה. פחד זה איום ממשי, קונקרטי, משהו שקורה עכשיו – עברתי ברחוב ואוטובוס כמעט דרס אותי. זה פחד. לעומת זאת, אבל אם אני אקרא או אחשוב על כטב"ם שנפל באזור מרוחק ממני ואחשוש ממנו – זאת כבר חרדה.
מצב בו נוצרת טראומה הוא כזה שבו כשהייתה סכנה כלשהי לחיי או שנחשפתי לאיום על חייו של מישהו אחר ולא יכולתי להגיב. בדרך כלל במצבי סכנה נגיב בלחימה או בריחה. מאוטובוס או כטב"ם אני אנסה לברוח, במצב אחר אולי אצליח להילחם. יש עוד מצב בו אני עלולה לקפוא. אני ארגיש גל של קור מקפיא בגוף ואני אתקשה לזוז, להגן על עצמי או על אחר. פה נוצרת הטראומה.
דמיינו שאנחנו נמצאים בנהר החיים או כמונח מקצועי יותר – חלון הסיבולת. אנחנו קמים בבוקר רגועים, שותים קפה, ושמעים קצת מוזיקה. ואז אני פוגשת את השכנה והיא אומרת משהו מעצבן ואני מתעצבנת, בהמשך אני מספרת עליה לחברה וצוחקת מזה. את קשת הרגשות האלה אנחנו כבר מכירים ויודעים לווסת, זה נהר החיים שמוכר לנו. זה חלון העוררות שלנו.
המצב מסתבך כשמגיע אלינו מידע שגדול עלינו וגורם לנו להצפה רגשית. זהו מצב של רגש עוצמתי מאוד, נניח כמו רגש החרדה ואז הגוף יוצא מהאזורים הרגילים שלו. כלומר, תהיה נסיקה חדה למצב של עוררות יתר או המצב ההפוך של ניתוק, או דיסוציאציה. מי שהיה בעבר במקום טראומטי, כמו מי שהיו במסיבת הנובה. הם כבר לא בנובה, אבל לרגעים מסוימים בעולם הפנימי שלהם הם רצים ושומעים יריות.
מדובר בהצפת יתר ואז רואים כמו התפרצות געשית פיזית ורגשית: בכי, צעקות, אי שקט פיזי, ויש מצב הופכי של דיסוציאציה – הגוף מכבה את עצמו, לא מסוגל לסבול, כמו במערכת חשמל שהפקק קופץ ואין יותר חשמל. במצבי קיצון כאלה נראה אנשים ששותים אלכוהול, לוקחים סמים, ועושים מאמצים לא להיות נוכחים.
מי שלא יכולים לשאת את דריכות היתר וזה תוקף אותם הרבה פעמים ביום או שהם נעשים דיסוציאטיביים שגורמים להם להסתגר או להתמכר לשתייה או סמים, יש חוסר תפקוד, דיכאון, קשיים חברתיים ומשפחתיים וכד'.
גם אלו שלא חוו טראומה ישירה עלולים לחוות את המצב של יציאה מחלון הסיבולת. גם אם לא היו בעוטף בזמן השבעה באוקטובר, זה לא משנה. זה מה שהם מרגישים ואפשר לעזור להם.
כבני אדם אנחנו מתוכנתים לשמור על החיים שלנו, לשרוד. הדבר שקרה בשבעה באוקטובר טלטל אותנו. מספיק ששמענו על זוועות הנובה או העוטף כדי לדמיין או להזדהות איתם בעולם הפנימי שלנו. הדמיון והאמפטיה לאחרים מספיקים כדי להפעיל את החרדה. לא חייבים לחוות את האירוע באופן ישיר, אבל זה לא חייב להציף כל אחד באותו אופן, יכול להיות שלאדם אחד יש מערכת עצבים רגישה ולשני יש מערכת עצבים עם סיבולת טובה יותר. כמובן שיכול להיות, אם כי לא בהכרח, שהנושא יושב על טראומות קודמות. נניח שבאירוע בטחוני קודם הוא נלחץ והיה לבד עם הרגשות שלו ואז כל צפייה בחדשות תפעיל טריגר שיציף טראומה קודמת.
כל החיים שלנו אנחנו מווסתים הרבה רגעים של בהלה, ממש מאז ששמענו דלת נטרקת בימנו הראשונים בעולם. אנחנו כל הזמן חשופים בתקשורת לאירועים קשים, ומי שיש לו טראומות קודמות או מערכת עצבים רגישה יופעל במקרים האלה.
כיום אנחנו נמצאים במעין אירוע אינסופי. אנשים מחוברים פה למדינה ולאנשים - אם מתפרסמת הודעת 'הותר לפרסום' כולנו עצובים, גם אם לא הכרנו ישירות את החייל שנהרג או מי ממשפחתו. אנחנו מאוד מעורבים בחיי המדינה ולכן המידע שמגיע בעשרת החודשים האחרונים נוגע לכולם ומפעיל את כולם. כל אחד הוא כמו בן השכן או הבן שלנו עצמנו. פוגשים את זה כל הזמן, אנחנו שבט עם כל הנרטיב של השואה, והקמת המדינה והאתוס הצבאי.
השלב הראשון הוא לקרוא כתבה כזאת שמסבירה שהכל הגיוני ונורמלי במצב הזה. אחר-כך כדאי שכל אחד יכיר את מערכת העצבים האישית שלו ויהיה מודע לכך שיש רגעים שנהיה מוצפים. שנית כדאי להימנע ככל האפשר מהחשיפה לחדשות, זה לא מוסיף כלום, רק מחליש. אם חייבים, אפשר לראות כמה דקות של חדשות בסוף היום. צריך לנסות להבין מה הם המצבים שגורמים להצפה הרגשית ולהימנע מהם.
בנוסף, לנסות לראות מה מרגיע – לשחק משחק קופסה עם הילד, לצאת להליכה, לשתות קפה עם חברה – כל אחד יודע מה הרגיע אותו בגל הקודם של ההצפה. אלכוהול, אגב, לא מרגיע באמת. כל אחד צריך לעשות מאמץ לחזור לנהר החיים, כשמערכת העצבים מתפקדת באזורים הרגילים שלה.
בהחלט, זה לא בריא לחיים כי זה כל הזמן להיות באזורים שאי אפשר באמת לחשוב, לתכנן, לבחור. במצבי הקיצון אתה עסוק בהישרדות וקשה מאוד לחיות ככה, בטח קשה לקדם מטרות ארוכות טווח כמו לימודים, זוגיות ועבודה.
בלילה ההגנות שלנו יורדות. הראש מונח על הכרית והמחשבות שוב נודדות לאזורי החרדה. כל הדאגות יוצאות ברגעים האלה.
מה שממומלץ הוא לעבוד במשך היום להרגיע את הגוף ולהשקיע בהיגיינת שינה – להיכנס לחדר נקי ומאוורר אחר מקלחת טובה והתרעננות, להיפרד מהטלפון הנייד, אפשר לקרוא ספר טוב לצד מנורה עם אור רך, לתרגל נשימות או לדמיין מצב בטוח.
אני עצמי מטפלת בשיטה אינטגרטיבית וזה אחד הכלים שאני עובדת איתם. בעזרת פסיכותרפיית CBT עובדים על הקוגניציה, על המחשבות, שלפעמים יכולות להיות קטסטרופליות, מכלילות קופצות למסקנות לא נכונות.
באמצעות הטיפול הזה בני אדם לומדים להכיר את המחשבות הטורדניות ואת הפחד המרכזי שמפעיל אותם. לא תמיד אנחנו שמים לב למחשבות שחולפות לא בראש, ולא כל המחשבות עוברות עיבוד. צריך קודם כל להיות מודעים למחשבות האלה וזאת כבר התקדמות מסוימת. השלב הבא הוא ללמוד איך להתמודד איתן. חלק מהעבודה היא להיחשף למחשבות האלה. להזמין את המחשבה וללמוד איך להיות איתה, לבדוק מה זה עושה לי בגוף ואיך אני יכול להרגיע את עצמי.
חשיפה בדמיון היא טכניקת CBT מרכזית לטיפול בחרדות ופוסט-טראומה. החשיפה בדימיון עובדת בתוך העולם המנטלי-הפנימי. אני מנסה לדמיין תסריט שאני עוברת במקום שמפחיד אותי. מתרגלים את זה ביחד בטיפול בהדרגה לפי סולם של חשיפה, כל פעם מעלים קצת את רמת הקושי של התסריט המפחיד ושוהים בו עד שהאדם מתרגל ומגיב פחות בבהלה וזה עובד.
מאז השבעה באוקטובר איכילוב פתח את 'איכילוב עוטף' ואני ניהלתי את החלק של הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי CBT - לנפגעי הקו הראשון במלחמה. בשבועות הראשונים הייתה כאן הצפה של פניות – אימהות לילדים קטנים, אנשים שהיו תקועים שעות בממ"דים, הורים ללוחמים, נשות מילואימניקים, אנשי שדרות ואופקים וגם ניצולים מסיבת הנובה שהלכו לכל מיני מקומות כמו חוות רונית או הודו וחזרו ולא מצאו את עצמם. הטיפול היה אותו טיפול כמו של כל אדם שסובל מטראומה.
הטיפול השיגרתי מתחיל בתהליך של אינטייק – מפגשי היכרות עם המטופל, השלב הבא הוא מתן אבחנה והחלטה לגבי אופן הטיפול (תרופתי, פסיכותרפיה, אשפוז ועוד). אחר כך מתחילים טיפול, כל מקרה לגופו כמובן.
כמטפלת אני לפעמים לוקחת את זה הביתה. לפעמים אני חושבת על מטופלים וזה משפיע עלי כמובן. אנחנו פה צוות מאוד מגובש ואם צריך אני יכולה לדפוק על הדלת של ד"ר יעל דמבינסקי למשל, שמנהלת איתי ביחד את מרפאת החרדה, ולבקש ממנה שתכיל אותי. זה בהחלט קורה וגם ההיפך. יש לי גם הדרכה שבועית שאני מקבלת, אני מביאה מקרים לדיון. גם אני צריכה מקום.